תחילתו בפשיעה וסופו באונס
| תלמוד בבלי |
מסכת בבא מציעא, דף מ"ב עמוד א' מסכת בבא מציעא, דף ל"ו עמוד ב' |
|---|---|
במשפט העברי, תחילתו בפשיעה וסופו באונס היא שמה של סוגיה בדיני שומרים העוסקת בנזק שנגרם לפיקדון או לחפץ שהיה באחריות השומר באונס, אך האונס אירע כהמשך למעשה פשיעה של השומר. סוגיה זו נתונה במחלוקת אמוראים, אך להלכה נפסק בגמרא כי תחילתו בפשיעה וסופו באונס - חייב. בדומה למשפט העברי, גם הדין הישראלי (בחוק השומרים, ה'תשכ"ז-1967) קובע כי כל רשלנות בשמירה מחייבת את השומר, גם אם סופה באונס[1].
הסבר הדין
כל השומרים שפשעו בשמירתם ונגרם נזק מחמת פשיעתם חייבים לשלם את הנזק שנגרם, וכל השומרים (למעט שואל) שנאנסו ולמרות שמירתם נגרם נזק לחפץ השמור פטורים מלשלם. הדיון הוא מה הדין כאשר הנזק נגרם עקב אונס שהוא המשך של מעשה פשיעה של השומר[2].
הדוגמה בגמרא למקרה כעין זה הוא שומר שהטמין את הפיקדון בצריף שנעשה מערבות. שמירה זו היא שמירה מעולה מגנבים שאינם מעלים בדעתם לחפש במקום כזה, אך שמירה גרועה מפני אש שיכולה לשרוף את הצריף יחד עם הפקדון. בסופו של דבר הכסף לא נשרף כי אם נגנב, כך שנזק נגרם, אך באונס של השומר, שהרי אין השומר אמור להעלות על דעתו שגנבים יגנבו ממקום כזה. רב יוסף נדרש למעשה. אך יש שתי לשונות בגמרא מה פסק לפי הלישנא קמא, רב יוסף פסק כי "תחילתו בפשיעה וסופו באונס - חייב". ולמרות שלעניין גנבים הוי שמירה, היות שתחילתו בפשיעה חייב. לפי הלישנא בתרא רב יוסף פסק הפוך בדיוק שאפילו שתחילתו בפשיעה היות שסופו באונס פטור. היות שלעניין גנבי הוי שמירה, הרי הוא פטור. כבר הגמרא בעצמה פוסקת כלישנא קמא דרב יוסף שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב[3].
פרטי הדין
במקרה שהפשיעה לא קשורה כלל לאונס
במקרה ששומר פשע בבהמה והבהמה יצאה לאגם, מה שמהוה פשיעה לגבי גנבים, אך בסופו של דבר לא נגנבה אלא מתה כדרכה. כך שאמנם סופו באונס אך האונס אינו קשור כלל לפשיעה שהרי לגבי המיתה כדרכה אין הבדל היכן נמצאת הבהמה. ישנה מחלוקת בדעת רבה, אביי בשם רבה אומר שחייב לשלם, ואילו רבא בשם רבה אומר שפטור. להלכה קיימא לן שפטור מלשלם[4].
תחילתו בגניבה ואבידה, וסופו באונס
במקרה שבהתחלה לא הייתה פשיעה אלא הייתה רק רשלנות ברמת גניבה ואבידה, רמה המחייבת בתשלום רק בשומר שכר ולא בשומר חינם, וסופו היה באונס. דעת התוספות והרמב"ן שהשומר שכר פטור אף שבדרך כלל כן מתחייב בגניבה ואבידה. לעומת זאת בעל חידושי תלמיד הרשב"א מדייק מדברי הרמב"ם שגם תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס חייב. בחידושי רבי עקיבא איגר[5] כתב שהדבר תלוי במחלוקת אביי ורבא במקרה של אונס שאינו קשור כלל לפשיעה, והיות וקיי"ל שם שפטור הוא הדין כאן. להלכה הובאו רק דברי התוספות על ידי הסמ"ע[6]. ואילו דברי תלמיד הרשב"א לחייב, לא הובאו בפוסקים.
זמן החיוב
הנתיבות המשפט כותב שהשומר חייב לשלם כפי שהבהמה שווה בשעת האונס שנאבדה מהעולם ולא כפי ששווה בשעת הפשיעה למרות שהגורם לחיוב הוא שעת הפשיעה[7].
בעבדים וקרקעות
בעבדים וקרקעות, שלפי שיטת הרמב"ם חייבים בפשיעה. כתב הנתיבות המשפט שגם בתחילתו בפשיעה וסופו באונס יהיו חייבים לשלם[8].
קישורים חיצוניים
- תחילתו בפשיעה וסופו באונס, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב יואב שטרנברג, תחילתו בפשיעה וסופו באונס באתר ישיבה
הערות שוליים
- ^ ברוך כהנא (פרופ' נחום רקובר עורך), שומרים, עמ' 167, בתוך סדרת חוק לישראל. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"ט-1999.
- ^ לפי פרשנות חכמי התוספות בבא מציעא עח א
- ^ בבא מציעא מב א
- ^ גמרא בבא מציעא לו ב
- ^ חידושי רעק"א על בבא מציעא דף לו עמוד ב
- ^ סמ"ע סימן שז ס"ק י"ג
- ^ נתיבות המשפט ביאורים סימן רצא ס"ק י"ג
- ^ נתיבות המשפט סימן שא
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
