מצוות המלך
| מקרא | דברים, י"ז, ט"ז-כ' |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות מלכים ומלחמות, פרק ג' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו שס"ג, לאו שס"ד, לאו שס"ה, עשה י"ז ספר החינוך, מצווה תצ"ט, מצווה תק"א, מצווה תק"ב, מצווה תק"ג |
מצוות המלך הן שלוש מצוות לא תעשה ומצוות עשה אחת המוטלות על מלך ישראל בלבד. אסור לו להרבות בנשים, אסור לו להרבות בסוסים, אסור לו להרבות בממון, וחובה עליו לכתוב ספר תורה ולשאתו לכל מקום. מקור מצוות אלו בדברים, י"ז, ט"ז-כ'.
מצוות לא תעשה
ריבוי נשים
על המלך יש איסור להרבות נשים, פירושו של דבר שאסור לו לשאת נשים רבות על מנת ש"לא יסור לבבו" מעבודת ה' (כפי שקרה לשלמה). הרמב"ם פוסק שמעבר ל-18 נשים אסור למלך לשאת. נחלקו תנאי המשנה בשאלה כמה נשים מותר למלך לשאת. לפי תנא קמא מותר למלך לשאת עד 18 נשים, רבי יהודה סובר שההגבלה נאמרה רק בנשים שמסירות את ליבו, אבל בנשים צדיקות לא נאמר האיסור, רבי שמעון סובר שהאיסור נאמר רק בנשים צדיקות, אבל נשים המסירות את ליבו, אסור לשאת כלל. ישנה מחלוקת האם 18 הנשים שהתירו לו לשאת זה כולל פילגשים או חוץ מהפילגשים לדעת הרמב"ם[1] הותר למלך לשאת 18 נשים ופילגשים ואסור לו להוסיף יותר אך הראב"ד בהשגותיו כותב שמותר למלך לשאת 18 נשים, ופילגשים ללא הגבלה.
ריבוי סוסים
איסור נוסף על המלך הוא להרבות סוסים. ומסבירה הגמרא, שריבוי סוסים, הוא יותר מצורכי מרכבת המלך (הכוונה לא רק למרכבתו האישית, אלא לכל צורכי המדינה) ואם הוסיף לוקה[2], ועובר בלאו נפרד על כל סוס וסוס שמוסיף[3]. לאחר האיסור מופיעות המילים "ולא ישיב את העם מצרימה", יש מפרשים אותם כאיסור נפרד על המלך, שלא להחזיר את העם למצרים[4], אך יש המפרשים את המילים הללו כטעם לאיסור הקודם, כלומר, "לא ירבה סוסים כדי שלא ישיב את העם מצרימה (שם היו סוסים משובחים)"[5].
ריבוי ממון
האיסור השלישי המוטל על המלך הוא איסור להרבות בכסף וזהב (שלא לצורך). טעם האיסור אינו כתוב בפסוק, והמפרשים נחלקו בטעמו: לפי תרגום יונתן, התורה חוששת שהמלך יתגאה יתר על המדה וימרוד בה', ולפי פירוש האבן עזרא, מטרת האיסור היא למנוע מהמלך להטיל על הציבור מסים שלא לצורך.
מצוות עשה
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
המלך מצווה לכתוב ספר תורה ולשאת אותו תמיד (בנוסף למצוות כתיבת ספר תורה החלה על כל יהודי). ציווי נוסף הקשור לכך הוא מצוות הקהל, שהיא ציווי לקיים במוצאי שמיטה מעמד, בו המלך קורא בתורה לאוזני כל העם. את הכתיבה אין הוא חייב לבצע בעצמו אלא הוא יכול למנות לו שליח שיכתוב.
ראו גם
| המלוכה ביהדות | ||
|---|---|---|
| דיני המלוכה | מצוות מינוי מלך • מצוות ייחודיות למלך • דינא דמלכותא דינא • ברכת המלכים • מורד במלכות • בני מלכים • קרובי המלכות | 
|
| מלכויות יהודיות | משפט המלך • ממלכת ישראל המאוחדת • • פילוג ממלכת ישראל המאוחדת • ממלכת יהודה • ממלכת ישראל • חשמונאים • בית הורדוס • ראשי הגולה • ממלכת הכוזרים • מלכות ביתא ישראל • מדינת ישראל • מלך המשיח | |
הערות שוליים
- ^ הלכות מלכים ומלחמות, פרק ג', הלכה ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ג', הלכה ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א עמוד ב'.
- ^ פירוש הרמב"ן על הפסוק.
- ^ פירוש רש"י על הפסוק, ועוד.
