משכנתא (הלכות ריבית)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משכנתא
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא, דף ס"ז עמוד א' וב
שולחן ערוך יורה דעה, סימן קע"ב

בהלכות ריבית, משכנתא הוא מונח המתאר מצב בו אדם שהלווה כסף וקיבל משכון, משתמש בו או נהנה ממנו בחינם או בזול.

במצב זה קיים חשש לאיסור ריבית, מפני שהמלווה מקבל תוספת מעבר לפירעון ההלוואה שנתן. מאידך, לעיתים ניתן להתייחס למשכון כאילו הוא "קנוי" ביד המלווה, כך שהשימוש בו אינו נחשב כתוספת מפני שבשלו הוא משתמש.

ישנם כמה סוגי משכנתאות, כאשר חלקם נחשבים לריבית קצוצה האסורה מן התורה, חלקם לאבק ריבית האסור מדרבנן, ובאופנים מסוימים הדבר מותר.

סוגי המשכנתא

אתרא דמסלקי ואתרא דלא מסלקי

דיני המשכנתא תלויים בתנאי הפירעון המוקדם: משכנתא שבה ישנה אפשרות לפירעון מוקדם והחזרת השדה לפני תום תקופת ההלוואה מכונה "אתרא דמסלקי". מקרה זה חמור יותר בהשוואה למקרה בו תקופת ההלוואה קשיחה ואינה ניתנת לשינוי - "אתרא דלא מסלקי", מכיון שבמקרה האחרון ניתן לראות את תקופת ההלוואה כמכירה לזמן קצוב בה אין איסור ריבית[1].

משכנתא בנכייתא ושלא בנכייתא

איסור אכילת הפירות במשכנתא קרוב יותר לריבית כאשר הפירות ניתנים למלווה בחינם - "משכנתא בלא נכייתא", כלומר שאין מנכים מהחוב דבר עבור השימוש במשכון. זאת לעומת "משכנתא בנכייתא", כלומר משכנתא בה מנוכה סכום קצוב מגובה ההלוואה תמורת אכילת הפירות, שבה אמנם למלווה יש עדיין רווח ניכר מפני שהניכוי אינו במחיר השוק של אכילת הפירות אלא בזול, אך מכל מקום היא דומה יותר למכר מפני שהניכוי מתבצע גם במקרה שלא היו פירות, ולכן גם כשיש פירות הרווח של הלווה אינו נחשב כריבית אלא כבא מעסקת מכר[2].

משכנתא דסורא

משכנתא דסורא היא משכנתא הדומה בתנאיה למכר, ולכן יהיה מותר למלווה להשתמש בשדה ולאכול את פירותיה גם אם הניכוי היחסי הוא מועט ביותר ביחס לשווי השימוש בשדה, מפני שאנו רואים את השדה כמכורה למלווה[1]. משכנתא דסורא היא זו שמתמלאים בה התנאים הבאים:

  1. המלווה אינו יכול לכוף את הלווה לפרוע את חובו[3]
  2. מסוכם בפירוש מראש שכנגד השימוש בקרקע בכל תקופת ההלוואה, ינוכה מלא הסכום של החוב. ובלשון הגמרא: במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף (מסכת בבא מציעא, דף ס"ז עמוד ב').
  3. הלווה אינו מקבל אחריות לפרוע את החוב ממקום אחר, ואם תופסד הקרקע יפסיד המלווה את חובו[4].

בית לעומת שדה

לדעת חלק מהראשונים[5] ישנו חילוק נוסף בעניין המשכנתא, בין מקרה שבו אין ודאות שאכן המלווה ירוויח מהמשכון - כגון בשדה ממושכנת שייתכן שלא תוציא פירות, לבין מקרה שבו הרווח מובטח כגון כאשר המשכון הוא בית שהסבירות שהמלווה לא ייהנה ממנו היא נמוכה. דיני משכון של בית וכיוצא בו, שבו הרווח מובטח, חמורים יותר. לדעת אחרים[6] אין חילוק בדבר משום שאף בבית ישנו סיכוי מסוים לנפילתו, אף שאין הדבר שכיח.

דעות הראשונים

להלן מפורטות שיטות הראשונים השונות בעניין משכנתא, לפי החילוקים האמורים: בנכייתא או שלא בנכייתא, אתרא דמסלקי לעומת אתרא דלא מסלקי, בית או שדה.

אתרא דמסלקי אתרא דלא מסלקי
בנכייתא בלא נכייתא בנכייתא בלא נכייתא
רש"י[7] בבית אסור[8], בשדה מותר בבית - ריבית קצוצה, בשדה - אבק ריבית מותר (אף בבית –גר"א[9]) מותר (אף בבית – גר"א[10])
תוספות[11] מותר אבק ריבית מותר מותר
הרי"ף[12] אבק ריבית ריבית קצוצה אבק ריבית אבק ריבית
הרי"ף (לדעת הגר"א[9]) אבק ריבית ריבית קצוצה אבק ריבית ריבית קצוצה
הרמב"ם[13] בבית אבק ריבית, בשדה מותר בבית ריבית קצוצה, בשדה אבק ריבית בבית אבק ריבית, בשדה מותר בבית ריבית קצוצה, בשדה אבק ריבית
הראב"ד[14] אבק ריבית ריבית קצוצה מותר אבק ריבית
הרשב"א[15] מותר ריבית קצוצה מותר אבק ריבית

להלכה

לדעת השולחן ערוך[16] המשכנתא היחידה המותרת היא "משכנתא דסורא", כלומר שמוסכם מראש שסכום החוב במלואו ינוכה במהלך תקופת ההלוואה תמורת השימוש במשכון, והשדה הממושכנת היא הנכס היחיד שניתן לגבות ממנו. משכנתא זו מותרת בבית ובשדה גם אם באפשרות הלווה לבצע פרעון מוקדם - "אתרא דמסלקי"[17], ואף אם שווי השימוש בנכס גדול בהרבה מסכום ההלוואה[18].

לדעת הרמ"א[19] מותר לעשות משכנתא בנכייתא, דהיינו שמנכה מההלואה מדי שנה דמים קצובים תמורת אכילת הפירות, ואף אם הסכום המנוכה נמוך ממחיר השוק. משכנתא זו מותרת אף אם ישנה אפשרות לפרעון מוקדם, ואף בנכס שמניב רווח קרוב לוודאי[20]. ההסתייגות היחידה ממשכנתא כזאת היא במקרה שהמלווה מקבל על עצמו את מלא האחריות על הסיכונים לנכס, משום שמשמעותה של עסקה כזו היא שהמלווה מרוויח מההלוואה בוודאות, דבר שנחשב לריבית[21].

אכילת פירות המשכון ללא ניכוי מההלוואה, אסורה לכל הדעות. לדעת השולחן ערוך[22] במקרה בו ישנה אפשרות לפרעון מוקדם היא ריבית קצוצה האסורה מן התורה, ואם אין אפשרות כזו האיסור מוגדר כ"אבק ריבית" האסור מדרבנן. אך לדעת הרמ"א[23] בכל מקרה אכילת פירות מוגדרת כאבק ריבית.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ארבעה טורים, יורה דעה, סימן קע"ב
  2. ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף ס"ז עמוד ב', ד"ה באתרא,ארבעה טורים, יורה דעה, סימן קע"ב. והטור מוסיף וכותב שהדבר נחשב "קרוב לשכר ולהפסד". ויעוי' להלן שמטעם זה חילקו הראשונים בין בית לשדה, כי בבית הרווח מובטח
  3. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"א, סעיף א' וש"ך שם סק"א
  4. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ב, סעיף ג'
  5. ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף ס"ד עמוד ב', ד"ה קמ"ל; משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, פרק ו', הלכה ז'
  6. ^ תוס', מסכת בבא מציעא, דף ס"ד עמוד ב', ד"ה ולא ישכור
  7. ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף ס"ב עמוד ב', ד"ה ובדינינו; רש"י, מסכת בבא מציעא, דף ס"ד עמוד ב', ד"ה קמ"ל
  8. ^ לשיטת הרמב"ם זה אבק ריבית, אך הריטב"א נוקט שלרש"י הוי ריבית קצוצה.
  9. ^ 9.0 9.1 ביאור הגר"א לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ב, סעיף א'
  10. ^ אך לדעת הפנ"י (ב"מ סז, א) בבית זו ריבית קצוצה אף באתרא דלא מסלקי.
  11. ^ תוס', מסכת בבא מציעא, דף ס"ד עמוד ב', ד"ה ולא
  12. ^ בבא מציעא לח, ב מדפי הרי"ף
  13. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, פרק ו', הלכה ז'
  14. ^ מובא ברשב"א, מסכת בבא מציעא, דף ס"ח עמוד א', ד"ה ולענין פסק
  15. ^ רשב"א, מסכת בבא מציעא, דף ס"ח עמוד א', ד"ה ולענין פסק
  16. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ב, סעיף א'
  17. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ב, סעיף א', וש"ך שם בסק"ג
  18. ^ בשולחן ערוך שם מובאת דוגמה בה שווי ההלוואה הוא 1% מהערך של השימוש בנכס, והשפתי כהן שם כותב שאף במחיר זול מזה הדבר מותר.
  19. ^ המפה, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ב, סעיף א'
  20. ^ כדעת התוס', מסכת בבא מציעא, דף ס"ד עמוד ב', ד"ה ולא ישכור שגם בבית הדבר מותר מחמת הסיכוי המסויים שיפול הבית או יישרף
  21. ^ רמ"א שם. ועיין ט"ז (שם סק"ב) שגם במקרה כזה לא נחשב הדבר לריבית קצוצה אלא לאבק ריבית מפני שיתכן שייפסדו כל נכסי הלווה, ולא תהיה לו אפשרות לממש את האחריות.
  22. ^ כך פסק השולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד, סעיף ד' לענין מכר דאסמכתא, וכן בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ד, סעיף א' בדין מכר החוזר
  23. ^ כך פסק בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ד, סעיף ד' לענין מכר דאסמכתא, וכתב הש"ך בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ד, סעיף א' שמה שלא חלק שם הוא משום שסמך על דבריו בסימן קסד.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.