כניסה להר הבית (הלכה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שילוח טמאים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בסוגיה הלכתית. אם התכוונתם לעלייה להר הבית כתופעה חברתית, ראו עליית יהודים להר הבית.
כניסה להר הבית
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר במדבר, פרק ה', פסוק ב'
משנה מסכת כלים, פרק א', משנה ח'
תלמוד בבלי מסכת פסחים, דף ס"ז עמוד א'
משנה תורה ספר עבודה, הלכות ביאת מקדש, פרק ג'
מקורות נוספים שו"ת הרדב"ז תשובה תרצ"א. שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סימן כ"ו. הספר "הר הבית" מאת הרב שלמה גורן.
מבט על הר הבית מכיוון דרום. בלב הרחבה - כיפת הסלע. בדרום הרחבה - מסגד אל-אקצא (הכיפה הכסופה). למרגלות הר הבית, מדרום - הגן הארכאולוגי ירושלים.

כניסה להר הבית על פי ההלכה כוללת דינים מיוחדים, סייגים ואיסורים. ההלכה מתייחסת לשטח מוקף חומה בגודל 500 אמה על 500 אמה,[1] בהר המוריה, בדרום-מזרח העיר העתיקה של ירושלים כיום. במתחם זה שכנו בית המקדש הראשון והשני, והוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי פרט למקום בית המקדש עצמו, שקדוש ממנו.

ההלכה מגדירה מספר דרגות של קדושה בחלקים שונים של ההר. הכניסה להר הבית לצורך קיום המצוות שנהגו בו נחשבת מצווה, אך כניסה בטומאה ללא היטהרות כדין, נחשבת לעבירה ובמקרה של כניסה לשטח העזרה והמקדש עצמו עונשה כרת.

הגדרת הר הבית בהלכה

הר הבית היה ריבוע בן 500 אמה על 500 אמה, ומרבית השטח הפנוי היה בדרום הסורג, כדברי המשנה במסכת מדות, פרק ב', משנה א': ”הַר הַבַּיִת הָיָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה. רֻבּוֹ מִן הַדָּרוֹם, שֵׁנִי לוֹ מִן הַמִּזְרָח, שְׁלִישִׁי לוֹ מִן הַצָּפוֹן,וּמֵעוּטוֹ מִן הַמַּעֲרָב.” המתחם המכונה כיום הר הבית, והמוקף בארבע רוחותיו חומות המשמשות כקירות תמך, גדול בהרבה מהשטח המוזכר במשנה. הוא בצורה דמוית טרפז שאורכו כ-480 מטר ורוחבו כ-300 מטר, ושטחו הוא כמאה וארבעים דונם[2]. מיקומו המדויק של השטח ההלכתי בתוך מתחם הר הבית כיום נתון בספקות ומחלוקות.

הסיבה להפרש הגדול בין שטחו ההלכתי של הר הבית לבין השטח כיום, היא בנייה שנעשתה על ידי החשמונאים ובמשך על ידי הורדוס, בנייה שהרחיבה את ההר בעיקר לכיוון צפון ודרום.[3] לפי הדעה המקובלת, אף שבנייה זו הגדילה פיזית את שטחו של המתחם, לא השפיעה ושינתה מבחינה הלכתית את האזורים עליהם חלים דיני הקדושה השונים. המקור לדעה זו הוא דברי המשנה: ”אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותמים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר. ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם, וכל ישראל אחריהם. [...] וכל שלא נעשה בכל אלו, הנכנס לשם אין חיבין עליה”[4] לפיכך בימי בית המקדש השני, שבהם לא היה מלך ולא אורים ותומים, לא התקיימו התנאים הנדרשים להרחבת השטח של העזרה.[5] אמנם, בנוגע להר הבית לא נזכר במשנה כיצד מוסיפים על קדושתו. לדעת הרב יצחק שילת יש לחוש שגם שאר מתחם הר הבית שעד החומה ההרודיאנית התקדש מדרבנן בקדושת הר הבית.[6] ואילו הרב יעקב אריאל סובר, שאין לחוש להרחבת הקדושה.[7]

באשר לשטחים התת-קרקעיים, לפי פסק הרמב"ם,[8] "המחילות הפתוחות לעזרה - קודש, והפתוחות להר הבית - חול". דין זה שימש להתרת עבודות לחשיפת אולם תת-קרקעי שמאחורי שער וורן בכותל המערבי בשנת 1981.[9]

מחנה שכינה מחנה לוויה ומחנה ישראל

שטחו ההלכתי של הר הבית, מחולק לשני אזורים עיקריים: מחנה לוויה ובתוכו מחנה שכינה. כל מקום אחר בירושלים ובערים מוקפות החומה האחרות נקרא בהלכה מחנה ישראל. לכל אחד מאזורי קדושה אלה ישנם דינים ואיסורים שונים זה מזה. ככל שהאזור פנימי יותר כך הוא מקודש מחברו, הלכותיו חמורות יותר, ותנאי הכניסה אליו נוקשים יותר.

הר הבית מכיוון צפון

מחנה לוויה

  • הר הבית: השטח המזרחי, החצר המערבית, הרחבה הדרומית והחלק הצפוני הסמוך לסורג והחיל מבחוץ.
  • הסורג: מחיצת אבנים נמוכה, שעד אליה מותרת הכניסה לגויים ולטמאי מתים. נמצא לפני החיל.
  • החיל: השטח בין הסורג לכותלי העזרות.
  • עזרת נשים: שטח שנמצא ממזרח לעזרה, ושימש לכינוסים ציבוריים ופעולות אחרות שלא נכללו בעבודת הקרבנות. מן התורה דינם של החיל ועזרת הנשים כהר הבית, אולם מדרבנן אסור לטמאי מתים להיכנס אליהם.[10]

מחנה שכינה

בתקופת המשכן במדבר

שילוח טמאים מהמחנות

דיני הכניסה בטומאה לאזורי הקדושה השונים נלמדים על ידי חז"ל מפסוקים במקרא הנוגעים לשילוח והרחקת טמאים ממחנה בני ישראל במדבר. במקרא מוזכר איסור כניסת מצורעים, זבים, טמאי קרי וטמאי מתים לאזור הנקרא "מחנה":

”צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן-הַמַּחֲנֶה כָּל-צָרוּעַ וְכָל-זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ. מִזָּכָר עַד-נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת-מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם” (במדבר ה, ב-ג)
וכן ”כִּי-יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה-לָיְלָה וְיָצָא אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל-תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה” (דברים כג, יא).

חז"ל[12] פירשו פסוקים אלו כעוסקים בשלושה מחנות שונים:

בתקופת המקדש בירושלים

כשנכנסו בני ישראל לארץ והחליף המקדש בירושלים את המשכן, הועתקו שלושת המחנות לירושלים, כדברי התוספתא:

וכשם שהיו במדבר שלש מחנות- מחנה שכינה, מחנה לויה, מחנה ישראל, כך היו בירושלים. מפתח ירושלים ועד פתח הר הבית- מחנה ישראל; מפתח הר הבית ועד שערי נקנור– מחנה לויה; משערי נקנור ולפנים– מחנה שכינה.

— תוספתא מסכת כלים, פרק א', י'

גם במקדש שבירושלים נותרו דיני שילוח מדאורייתא כדיני המשכן במדבר. אולם בימי בית ראשון ושני הוסיפו חז"ל סייגים ודינים מדרבנן בהלכות שילוח טמאים מן המחנות, הן על ישראל והן על הגויים. כדברי המשנה:

קובץ:Second Temple.jpg
מחנה שכינה ועזרת נשים (בחזית) במודל בית המקדש השני במוזיאון ישראל

עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן[15]:
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת. וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ, שֶׁמְּבִיאִים מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וְהַבִּכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, מַה שֶּׁאֵין מְבִיאִים כֵּן מִכָּל הָאֲרָצוֹת:
עֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה מְקֻדָּשׁוֹת מִמֶּנָּה, שֶׁמְּשַׁלְּחִים מִתּוֹכָן אֶת הַמְּצֹרָעִים, וּמְסַבְּבִין לְתוֹכָן מֵת עַד שֶׁיִּרְצוּ. יָצָא, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ[16]:
לִפְנִים מִן הַחוֹמָה (=מחנה ישראל, העיר ירושלים) מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאוֹכְלִים שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
הַר הַבַּיִת (=מחנה לוייה) מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין זָבִים וְזָבוֹת, נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִים לְשָׁם. (כמו כן, אסורה גם כניסת בעל קרי למחנה לוויה, על פי דרשת התלמוד במסכת פסחים).[17]
הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵא מֵת נִכְנָסִים לְשָׁם.
עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם,[18] וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ חַטָּאת.
עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל (=מחנה שכינה) מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים נִכְנָס לְשָׁם, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חַטָּאת.
עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְשָׁם אֶלָּא בִשְׁעַת צָרְכֵיהֶם, לִסְמִיכָה לִשְׁחִיטָה וְלִתְנוּפָה:
בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ נִכְנָסִים לְשָׁם.
הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלָיִם.
קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה.

— מסכת כלים, פרק א' משניות ו'-ט'

לפיכך, תחומי הכניסה האסורים לאזורי הקדושה השונים בטומאה הם:

כניסה בטומאה בהיתר

יש מקרים שהותרה הכניסה אפילו בטומאה, כגון כשיש צורך לתקן דבר מה במקדש ואין טהורים שיעשו זאת[19]. כמו כן, כאשר כל העם או רובו טמאי מתים, מותרת הכניסה לצורך הקרבת קרבנות הדוחים טומאה, לפי הכלל שטומאה הותרה בציבור.

ביאה ריקנית

הנכנס לעזרה שלא כדי לעבוד או להשתחוות, לוקה, והנכנס לקודש הקודשים חייב מיתה.[20].

גם על הר הבית חל איסור כניסה שלא לצורך מטעם מורא מקדש, כמוזכר במשנה שאסור לעבור בהר הבית כקיצור דרך למקום אחר (קפנדריא),[21] והרמב"ם הוסיף: ”לא יכנס לו אלא לדבר מצווה”.[22] דין זה למד הרמב"ם, לפי הכסף משנה, בקל וחומר מבית כנסת.

הקדושה לאחר החורבן

בגמרא[23] מופיעה מחלוקת האם קדושת מקום המקדש תקפה גם כאשר המקדש חרב. הראשונים נחלקו כמי ההלכה. הרמב"ם, פסק כרב הונא שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא ולכן הנכנס חייב כרת: ”וּבְמַה נִּתְקַדְּשָׁה? בִּקְדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁקִּדְּשָׁהּ שְׁלֹמֹה, שֶׁהוּא קִדֵּשׁ הָעֲזָרָה וִירוּשָׁלַיִם לִשְׁעָתָן וְקִדְּשָׁן לֶעָתִיד לָבוֹא.[24]” כשיטה זו סוברים גם התוספות,[25] ספר יראים[26] והריטב"א.[27]

בדבריו מחלק הרמב"ם בין קדושת ארץ ישראל מימות יהושע בן נון, שלדעתו בטלה עם גלות בבל וחודשה עם שיבת ציון: ”כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם וְנִתְקַדֵּשׁ קְדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ בָּטְלָה קְדֻשָּׁתָן. שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה לְפִי שֶׁהָיְתָה מִפְּנֵי הַכִּבּוּשׁ בִּלְבַד קָדְשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא. כֵּיוָן שֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה וְהֶחֱזִיקוּ בְּמִקְצָת הָאָרֶץ קִדְּשׁוּהָ קְדֻשָּׁה שְׁנִיָּה הָעוֹמֶדֶת לְעוֹלָם לִשְׁעָתָהּ וְלֶעָתִיד לָבוֹא,[28]” לבין קדושת מקדש שלמה, שקדושתו עומדת לעולם, אף בחורבן. את ההבדל מסביר הרמב"ם:

וְלָמָּה אֲנִי אוֹמֵר בַּמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם קְדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא, וּבִקְדֻשַּׁת שְׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְעִנְיַן שְׁבִיעִית וּמַעַשְׂרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא קָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא?
לְפִי שֶׁקְּדֻשַּׁת הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וּשְׁכִינָה אֵינָהּ בְּטֵלָה, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו, לא) 'וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם' וְאָמְרוּ חֲכָמִים "אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹמְמִין בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדִים". אֲבָל חִיּוּב הָאָרֶץ בִּשְׁבִיעִית וּבְמַעַשְׂרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּבּוּשׁ רַבִּים, וְכֵיוָן שֶׁנִּלְקְחָה הָאָרֶץ מִידֵיהֶם בָּטַל הַכִּבּוּשׁ וְנִפְטְרָה מִן הַתּוֹרָה מִמַּעַשְׂרוֹת וּמִשְּׁבִיעִית שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מִן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עֶזְרָא וְקִדְּשָׁהּ לֹא קִדְּשָׁהּ בְּכִבּוּשׁ אֶלָּא בַּחֲזָקָה שֶׁהֶחְזִיקוּ בָּהּ, וּלְפִיכָךְ כָּל מָקוֹם שֶׁהֶחְזִיקוּ בָּהּ עוֹלֵי בָּבֶל וְנִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת עֶזְרָא הַשְּׁנִיָּה הוּא מְקֻדָּשׁ הַיּוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּלְקַח הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ וְחַיָּב בִּשְׁבִיעִית וּבְמַעַשְׂרוֹת.

— משנה תורה, הלכות בית הבחירה, ו, טז

לעומת זאת, הראב"ד חולק על דברי הרמב"ם ואומר: ”סברת עצמו היא, ולא ידעתי מנין לו... לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת”. המאירי,[29] מאחרוני הראשונים, הבין מדברי הראב"ד שכוונתו להתיר כניסה למקום המקדש לאחר החורבן. ואף העיד ששמע שכך נוהגים בפועל: ”וגדולי המפרשים [הראב"ד] כתבו בהגהותיהם [השגות על הרמב"ם] שאף בקדושה שנייה לא נאמרה אלא לשאר ארץ ישראל, אבל ירושלם ומקדש - יודע היה עזרא שעתידין להשתנות ולהתקדש בכבוד עולמי. והנכנס עכשיו לשם אין בו כרת. והמנהג פשוט ליכנס שם לפי מה ששמענו”. לעומת זאת, יש שהסבירו שאמנם אין עונש כרת בכניסה למקום המקדש בזמן הזה, אולם איסור, כנראה איסור דאורייתא, יש בכניסה למקומות האסורים גם לפי הראב"ד.[30]

מכל מקום, הפסיקה הרווחת בימינו חוששת לכך שקדושת המקדש עודה בתוקף אף לאחר החורבן.[31]

זיהוי מקום המקדש

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
אזורי הקדושה השונים בהר הבית, לפי השיטה המרכזית הממקמת את קודש הקודשים במקום כיפת הסלע. האזור הצהוב ממקם את ההיכל, התכלת את העזרה, הכחול את עזרת נשים והכתום את החיל (בהרחקה מחמירה הכוללת את כל הרמה המוגבהת)
תצלום אוויר של הר הבית ומיקום אזורי הקדושה לפי השיטה המרכזית. מקרא: 1. מקום ההיכל, מבנה כיפת הסלע. 2. מקום העזרה והמזבח. 3. מקום עזרת הנשים. 4. הרמה, הרחבה המוגבהת בהר הבית. לדעת הרב זלמן מנחם קורן, החיל. 5. מבנה הצמוד לשער הרחמים. 6. רחבת הכותל המערבי. 7. שער המוגרבים, השער היחיד דרכו נכנסים לא-מוסלמים להר כיום.
ערך מורחב – זיהוי מקום המקדש

זיהוי מקום המקדש בתוך מתחם הר הבית הוא שאלה שדנו ועסקו בה רבות, הן רבנים ואנשי הלכה, והן במחקר הארכאולוגי, ויש בה כמה שיטות שונות. זיהוי מקום המקדש הוא בעל חשיבות גדולה לכניסה להר הבית על פי ההלכה, שכן יש מקומות בהר הבית אליהם הכניסה אסורה אפילו לאחר טבילה, המקומות אליהם טמא מת אסור בכניסה. כיום, כשאין בנמצא אפר פרה אדומה, ואי אפשר להיטהר מטומאת מת, מותרת הכניסה רק למחנה לוייה עד מקום החיל, וזאת לאחר טבילת היטהרות מטומאות היוצאות מגוף האדם. רק זיהוי מקום המקדש וידיעת מקום החיל, העזרה והדביר, יכול לאפשר כניסה להר הבית למקומות המותרים, והתרחקות מהמקומות האסורים בכניסה בטומאת מת.

כיום, יהודים שומרי הלכה העולים להר הבית אוחזים כשיטה המרכזית, המזהה את קודש הקודשים במקומה של כיפת הסלע, ויש מהם החוששים לשיטתו של הרב שלמה גורן המזהה את כיפת הסלע כמקום המזבח. לפי שתי שיטות אלה, ניתן להיכנס להר הבית לאחר טבילה המטהרת מטומאות היוצאות מגוף האדם, וללכת בו במסלול היקפי, בהתרחקות מהאזור המוגבה במרכז ההר האסור לכניסה לטמא מת והיצמדות לכתלים,[32] לפי מסלולים מוגדרים המותרים בהליכה ומפורסמים על ידי העמותות המעודדות עליית יהודים להר הבית.

כיפת הסלע - מקום קודש הקודשים

השיטה המפורסמת והמקובלת ביותר היא זו המזהה את מקום קודש הקודשים במקומה של כיפת הסלע, ואת הסלע הנמצא שם כאבן השתייה. זיהוי זה מבוסס הן על עדויות ומסורות רבות, והן על מחקרים טופוגרפיים של הר הבית, ובזיהוי זה אוחזת הפסיקה ההלכתית המקובלת. הבסיס האיתן עליו עומד הזיהוי ההלכתי של קודש הקודשים במקום כיפת הסלע הוא תשובתו של הרדב"ז,[33] המביא מסורת ברורה על מקום קודש הקודשים כמקום כיפת הסלע, ופוסק: ”כי הדבר ברור שתחת הכיפה- שם אבן השתייה בלי ספק הנקרא אצלם אל-סכרא”, וכן ”אין ספק כי האבן אשר תחת הכיפה היא אבן השתייה אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים לצד מערב”.[33] כדברי הרדב"ז פסקו החיד"א,[34] החת"ם סופר,[35] החפץ חיים[36] והחזון איש.[37] למסורת זו שפסק הרדב"ז נוספות עדותו של רבי בנימין מטודלה שביקר בירושלים בערך בשנת 1170, וכתב שעומאר בן אל-ח'טאב בנה כפה גדולה על מקום המקדש. כן מעיד גם רבי פתחיה מרגנשבורג כחמש שנים לאחריו. בראשית המאה ה-14 ביקר בירושלים תלמידו של הרמב"ן שכתב בין השאר: "על אבן שתייה בנו מלכי ישמעאל בנין מפואר מאד". נוסף על כך, המחקר הטופוגרפי של ההר והתאמתו לדברי חז"ל במסכת מידות שקודש הקדשים היה במקום הגבוה ביותר בהר לא מותיר אפשרויות אלא להציב את קודש הקודשים במקום כיפת הסלע, כך על פי מחקרו של הרב זלמן מנחם קורן בספרו "חצרות בית ה'".

כיפת הסלע - מקום מזבח העולה

שיטה נוספת היא שמקום כיפת הסלע הוא מקום המזבח, וזיהוי 'בור הרוחות', הנמצא במערה שתחת לאבן, כ"שיתין", הצינורות דרכם התנקז דם הקרבנות. טענה זו הסתמכה בעיקר על עדותו של המהנדס והארכאולוג האיטלקי ארמטה פיירוטי כי הוא הצליח להגיע באמצעות אחד הבורות הנמצאים צפונית לאזור אל בור זה. הרב שלמה גורן הסכים עם שיטה זו בספרו "הר הבית". הרב גורן אף ביצע מדידות בהר הבית על ידי חיל ההנדסה של צה"ל בשבועות שלאחר כיבוש ההר במלחמת ששת הימים, זאת כדי לחשב את המרחקים בהר ולהגיע למסקנה לאן מותר להיכנס להר.

שיטות אחרות

שיטות נוספות מזהות את מקום המקדש בדרומו של מתחם הר הבית, כשיטתו של האדריכל טוביה שגיב או כפי שמשתמע מעדותו של רבי אשתורי הפרחי מחבר ספר כפתור ופרח,[38] כי שער המזרח נמצא בשליש הדרומי של הכותל המזרחי, ראיה לשיטתם הביאו גם מדברי האריז"ל שאין שום מבנה על מקום הבית. שיטה נוספת היא שיטתו של החוקר אשר קאופמן שהמקדש היה בצפונו של מתחם הר הבית, תחת כיפת הרוחות. אולם אלה שיטות יחידאיות במחקר.

כניסת יהודים להר לאחר חורבן בית המקדש

ערך מורחב – עליית יהודים להר הבית

מחורבן בית שני עד התקופה הממלוכית

גם לאחר החורבן המשיכו יהודים להיכנס להר הבית ומקום המקדש. כך מפורש במקורות תנאיים[39] ותלמודיים.[40] בתקופה המוסלמית המוקדמת היה בית כנסת פעיל בהר,[41] ובעדות הרמב"ם על עלייתו להר הבית נראה שמדבר על בית כנסת זה.[42] כמו כן מובאת עדות סלמון בן ירוחם על תפילת יהודים בהר, וכן עדותם של רבי אברהם בר חייא הנשיא ורבי מנחם המאירי[43] שנהגו היהודים להיכנס להר במאה ה-12. כניסת יהודים לעליות שבהר מתוארת בדברי הרדב"ז,[44] וכך מתאר גם האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם.[45] עדות נוספת מביא רבי שמואל בר שמשון שכותב שעלה להר יחד עם רבי יהונתן הכהן מלוניל.[46]

התקופה הממלוכית והעות'מאנית

עורכי "חבצלת" מתפלמסים עם בנימין זאב הרצל בטענה, שגויה, שעלה להר הבית, 1898

במשך התקופה המוסלמית המאוחרת, התקופה הממלוכית והתקופה העות'מאנית נאסר על לא-מוסלמים לבקר במקום. עם תום מלחמת קרים בשנת 1853 והתגברות השפעת המעצמות על השלטון העות'מאני, נפתח ההר למבקרים שאינם מוסלמים ורבני היישוב הישן אסרו את העלייה להר.

עליות מפורסמות להר באותן הימים הן עלייתו של משה מונטיפיורי בשנת 1855 בלוויית ד"ר אליעזר הלוי והקונסול הבריטי בירושלים, ג'יימס פין. צעד זה עורר זעם בקרב יהודי העיר, ויש שאף רצו להחרימו. לאחר שננזף בידי הרבנים פנו מונטיפיורי וד"ר הלוי אל רבני ירושלים והתנצלו, והלוי הסביר כי עשו זאת בתום לבב על-פי שיטת הראב"ד המתיר כניסה למחנה שכינה בטומאה בימינו.

בסוף 1855 הייתה בצורת שבעקבותיה עלו מחירי המזון ועניי ירושלים הגיעו למצוקת רעב. הפחה הודיע ליהודים כי יורשו להיכנס למתחם הר הבית כדי להתפלל לגשמים מול אבן השתייה, אולם היהודים דחו את ההצעה מהטעמים הדתיים.[47]

ביקורו של הברון רוטשילד בהר עורר גם הוא תרעומת גדולה, ובשנת 1914 כתב עליו הרב קוק: ”שלבי נמחץ מאוד, מפני חלול השם של היותו במקום המקדש, וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר אסור. פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים. ואף על פי שלא הפסיד בכל זאת את עברו הגדול בתור מייסד היישוב, ובשוגג או בדרך שהכל הוא בשגגה בא מעשה לידו, וד' הטוב יכפר.[48]”

תקופת המנדט הבריטי

כרזה מהרב הראשי הרב קוק, משנות השלושים, המזהירה יהודים מלהיכנס לתחומי הר הבית

הרב קוק, שהיה הרב הראשי לארץ ישראל אסר את העלייה ל"מקום המקדש".[49] לפני החגים הוא נהג לפרסם כרוז בעברית ובאנגלית אשר מזהיר את המבקרים מפני עלייה להר הבית ("השמרו נא מהאיסור החמור של הכניסה למקום המקדש והר הבית"). באיגרת תתעח כתב: "טמאי מתים אנחנו, ועד הזמן אשר תבוא טהרתנו בעת אשר הישועה השלמה תופיע אין אנחנו דורכים במקום הקודש, רק עומדים אנחנו באימה ופחד בגודל-רוח וביטחון נמרץ לפני 'הכותל המערבי'".

לעומת הצעה לבנות בית כנסת בהר הבית, כתב: "נכון הדבר שנשתדל כולנו, שהחצרות שהם סמוך להר הבית וכותל המערבי ימסרו לישראל [...] ועל מקומם תבנה בית הכנסת נאה ומהודרה מאד סמוך ממש לכותל המערבי [...] וכל ישראל חברים יתאגדו על ידו לאגודה אחת, לכוין את לבבם לאביהם שבשמים בלא פרץ ובלא יוצאת, בלא שום הריסות גדר ובלא שום חשש איסור של חילול הקודש וטומאת קדשיו".

יחס הרבנות הראשית לכניסת יהודים להר כיום

ערך מורחב – הגבלת כניסה להר הבית

החלטות הרבנות הראשית לאחר השחרור

אחד השלטים מטעם הרבנות הראשית שהצהירו על איסור הלכתי לכל אדם להיכנס להר הבית, לאחר השחתתו.

כינוס המועצה בשנת תשכ"ז

בימים הראשונים שלאחר שחרור הר הבית במלחמת ששת הימים, הגיע קהל רב לכותל המערבי. רוב הבאים עברו דרך הר הבית בטומאה וללא טבילה, ובכך גם עשו את הר הבית קיצור-דרך ('קפנדריא') לכותל, שלא כהלכה.[50] יומיים לאחר שחרור הר הבית במלחמת ששת הימים, התכנסה מועצת הרבנות הראשית ודנה בהוראות הנוגעות לציבור אחר כיבוש הר הבית והכותל המערבי, וזו לשון החלטתה:

מתבלטת השתוקקות גדולה של כל הצבור לשוב לשפוך שיח לפני ד׳ על יד הכותל המערבי שריד מקדשנו. בעניין זה מועצת הרבנות הראשית רואה לנחוץ להזכיר לצבור כי מפני קדושת המקום שמעולם לא פקעה, אסור לנו לעלות על הר הבית, עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו בביאת משיח צדקנו. גם אלה מהצבא העולים לשם בתוקף תפקידם חייבים להיזהר במורא מקדש ולא לנהוג ח״ו בקלות ראש במקום הקדוש בקדושת עולמים. הגישה לכותל צריכה להיות כפי שהיה מקובל: או דרך שער האשפות או דרך שער יפו. [51][52]

— החלטת מועצת הרבנות הראשית, ר"ח סיון תשכ"ז

באותם ימים, החל הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, לארגן תפילות יהודים יומיומיות במקומות המותרים לכניסה בהר הבית. בתפילות אלה השתתפו בעיקר קציני וחיילי הרבנות הצבאית, שקבעה את משכנה בהר הבית והקימה 'מדרשה תורנית' מצידו הפנימי של שער המוגרבים. רצונו של הרב גורן היה לקבוע לדורות מקום תפילה קבוע בחלקו הדרומי של הר הבית ליהודים גברים טהורים, ולהפוך את הכותל המערבי למקום תפילה לטמאים שלא טבלו ולנשים.[53] הרב גורן ערך בהר ימי עיון, ושלוש תפילות במניין, עם קריאת התורה, התקיימו בהר מדי יום. הרב גורן ראה בכך החזרת המנהג העתיק של תפילת יהודים בהר מאז חורבן הבית, שפסק לדבריו רק עם הכיבוש הצלבני.[54] תפילת מנחה של תשעה באב שנערכה בדרום הר הבית עם ארון קודש וקריאת התורה וההפטרה, עוררה הדים בתקשורת הישראלית והעולמית.

לקראת שבת נחמו החל הרב גורן לארגן עצרת תפילת המונים בהר. מששמע על כך שר הביטחון משה דיין, הורה לבטל את התפילה המתוכננת בהר, ולכל הפחות לדחותה. לאחר כמה ימים החליט שר הביטחון להעביר את האחריות לניהול סדרי הר הבית לידי הוואקף, ופקד על הרבנות הצבאית להתפנות מהר הבית, להפסיק את התפילות במקום, ולא להתערב יותר בשום עניין מענייניו. אף שהרב גורן זעם והזדעדע מההחלטה וכתב מכתב חריף לוועדת השרים לשמירת המקומות הקדושים, החליט לא לצאת למאבק גלוי מול שר הביטחון, והרבנות הצבאית עזבה את ההר.[55]

בחודש אלול תשכ"ז פורסם כרוז אזהרה, שבראשו חתמו הרבנים הראשיים הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יצחק נסים, יחד עם הרב יחזקאל אברמסקי, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב עובדיה הדאיה הרב אליעזר וולדינברג, הרב שאול ישראלי, הרב עובדיה יוסף, הרב יוסף משאש, הרב צבי יהודה קוק, ועוד עשרות רבנים לפיו:[56][דרושה הבהרה]

מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בכל שטח הר הבית כולו פן ניכשל ח"ו באיסור חמור בפגיעה בטהרת המקום הקדוש הזה. זאת ועוד, ברבות הימים נעלם מאיתנו המקום המדוייק של המקדש וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקדש הקדשים, ואז ייכשל באיסור חמור של כרת ח"ו. לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהזהרנו מכבר שבל יהין איש ואשה להכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל דרך איזה שער שנכנסים בו, ומלבד עצם הזהירות מאיסור חמור זה של פגיעה בטהרת מקום הקודש והמקדש, יש גם מצווה רבה של מורא המקדש ושמירתו.

בכניסה להר מוצבים מאז שלטים מטעם הרבנות המזהירים מפני איסור הכניסה להר.

כינוס המועצה בשנת תשל"ו

בחודש אדר ב' תשל"ו, התכנסה מועצת הרבנות הראשית ודנה בנושא הכניסה להר הבית בשתי ישיבות. בישיבות אלו הציג הרב הראשי שלמה גורן את תמצית מחקריו, ואת מסקנותיו בשאלת גבולות הר הבית והעזרות ומעמדם ההלכתי של שטחים שונים בהר, והציע לפני מועצת הרבנות הראשית להוריד את שלטי האיסור לעלות אל ההר שקבעו הרבנים הראשיים הקודמים לו. מספר חברי מועצה שחתמו על כרוז איסור העלייה משנת תשכ"ז, ביקשו לדחות את ההחלטה בנושא עד פרסומם והוצאתם לאור של מחקריו של הרב גורן.[57] בתום הישיבות פרסמה הרבנות הראשית את ההחלטה הבאה:

"הר הבית הוא הר המוריה, מקום המקדש וקודש הקודשים, המקום בו בחר ה' אלוקי ישראל לשכן את שמו שם, שהתקדש בעשר קדושות על ידי דוד מלך ישראל. זכותו של עם ישראל על הר הבית ומקום המקדש היא זכות אלקית נצחית, בלתי מעורערת ואינה ניתנת לויתורים. הזיקה של העם היהודי אל הר הבית היא תשתית האמונה היהודית. אל ההר הזה נשואות עיניהם של כל ישראל בתפילה ובתחנונים, בכל הדורות ובכל מקומות מושבותיהם בארץ ובתפוצות, ככתוב: "בנוי לתלפיות"- תל שכל פיות פונים בו.
מועצת הרבנות הראשית שמעה הרצאה מקיפה מפי כב' מרן הרב הראשי לישראל הרב ש. גורן, על נושא "הר הבית" ומחליטה להטיל על כב' הרב הראשי לפרסם את מחקרו בנושא זה בכתב, בצירוף תרשימים והמידות שבידו. לאחר מכן תדון המועצה בחומר הכתוב בכובד ראש עם רבני ישראל.
אנו מאמינים באמונה שלמה שבמהרה בימינו יקויים בנו חזון הנביא: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי".[58]

— החלטת מועצת הרבנות הראשית, כ"ב אדר ב' תשל"ו

אולם, הרב גורן לא פרסם את מחקריו אלא שנים רבות אחר כך, ומועצת הרבנות הראשית לא התכנסה שוב לדון בשיטתו.

כינוס המועצה בשנת תשמ"ו

בתאריך י' בשבט תשמ“ו שבה ודנה בנושא מועצת הרבנות הראשית. לישיבה זו הוזמנו (לפי בקשתם) נציגים של תנועת “נאמני הר הבית“, בה הסבירו למועצה מדוע לפי דעתם יש צורך חיוני לאפשר כניסת יהודים להר הבית, אולם אחר שרבים מחברי המועצה הביעו דעתם הנחרצת, החליטה המועצה שלא לשנות דבר מהחלטותיה הקודמות. בישיבה זו סיפר הרב שאר ישוב כהן שהטעם בגינו נמנע גיסו, הרב גורן, לפרסם את מחקריו בנושא, היה חשש למכשולות ההלכתיים שעלולים להיגרם מכניסת המון-העם להר, וזאת מלבד העמדה העקרונית שבנושא זה אין מקום לדון במועצה ללא שיתוף גדולי הרבנים.[59][60]

לימים, בספרו 'הר הבית' המציג את שיטתו ומחקרו על הר הבית, גבולותיו והלכותיו, כתב הרב גורן כי העובדה שאיסור הרבנות על עלייה להר נשאר על כנו ושלטי האיסור על כניסה להר לא הוסרו, גרמה לדעתו להסגרה בפועל של הר הבית לוואקף המוסלמי.[57]

הקמת ועדה לבחינת הקמת בית-כנסת בהר

בשנת תש"ס, לפי בקשת הרב שאר ישוב כהן, רבה של חיפה וחבר מועצת הרבנות הראשית, החליטה הרבנות הראשית למנות וועדה בראשותו לבחינת ההצעה להקים בית כנסת בהר.[61][62] הרבנות הדגישה כי לפי שעה נותרה בעינה ההוראה האוסרת כניסה להר, אולם הרב שאר ישוב כהן ראה את הקמתה כביטול ההוראה הגורפת של הרבנות בעניין.[63] הוועדה לא הגישה המלצות.

הדיון במועצת הרבנות הראשית בשנת תשע"ט

בשנת תשע"ט הצביעה מועצת הרבנות הראשית על הצעה להחליף את השלט בשער הכניסה להר ולפיו הרבנות הראשית אוסרת את העלייה להר, בשלט האומר כי קיימת מחלוקת הלכתית בעניין. שניים מחברי המועצה הצביעו בעד החלפת השלט, ותריסר - בעד השארת המצב הקיים.[64]

המחלוקת סביב עליית יהודים להר הבית כיום

כרוז רבנים האוסרים עלייה להר הבית, תשכ"ז
כרוז רבנים הקוראים לעלות להר, תשע"ה

יחס הרבנים להוראות הרבנות הראשית לישראל

חלוקות הדעות בין הרבנים בנוגע להסברן ותוקפן של החלטות מועצת הרבנות הראשית הנ"ל לזמננו, כמו גם פסקו של הרב קוק, בעיקר בתוך הציונות הדתית. דעת האוסרים את העלייה להר היא שהאיסור חל במלוא תוקפו, וכי דבר לא השתנה מאז החלטת מועצת הרבנות אז לימינו אלה.[65]

לעומתם, הרבנים המתירים את העלייה להר טוענים שפסק הרבנות הראשית לאסור כניסה להר נקבע בדרך הוראת שעה. בעקבות מלחמת ששת הימים ושחרור הר הבית, עלו יהודים רבים להר הבית ללא הבחנה בין מקומות מותרים ואסורים, וללא טבילה. כדי לגדור גדר ולעצור את הציבור מלהגיע למקומות אסורים בהר, אסרה הרבנות באופן גורף כניסה להר הבית.[66] גם את פסקו של הרב קוק מפרשים המתירים כגדר שהרב קוק גדר בפני עולי הרגל, שלא ידעו להבחין בין מקום מותר ואסור בהר, ולא הקפידו על טבילה, וכי הרב קוק "לא המציא איסור חדש" של כניסה להר, איסור שלא קיים לגבי מחנה לוייה.[67] יש המסבירים כי בזמנו של הרב קוק טרם מדדו את ההר, ולא עסקו בשאלת גבולות הכניסה להר.[68] כך הרב שלמה זלמן רענן, נכדו של הרב קוק אשר למד עם הרצי"ה בחברותא, טען כי הראי"ה והרצי"ה לא אסרו את הכניסה למקומות המותרים בהר[69].
גם הרב שאר ישוב הכהן, רבה של חיפה וחבר מועצת הרבנות הראשית, טען כי בכמה שיחות עמו הרצי"ה הביע דעתו כי על יהודים להתפלל ולהיות השולטים בקדושה ובטהרה בהר הבית – אך זאת רק על ידי החלטה של מועצת הרבנות הראשית לישראל, והוסיף כי לדעתו אילו הרצי"ה היה יודע על היחס ליהודים העולים להר הבית ואיסור התפילה שם כיום, היה מרעיש עולמות. לכן עודדו הרצי"ה לפעול לקידום כניסת יהודים בטהרה ותפילתם בהר הבית במועצת הרבנות.[70]

הרבנים האוסרים

יהודים עולים להר הבית דרך השביל המוביל לשער המוגרבים (נקרא גם 'שער הרמב"ם')

בשנת תשע"ו, פורסם כרוז עליו חתומים 100 רבנים, בראשות הרבנים הראשיים לישראל הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, האוסר עלייה להר הבית.[71] בכך חידשו את האיסור של מועצת הרבנות הראשית לעלות להר בשנת תשכ"ז.

נימוקים שונים העלו הרבנים האוסרים כניסה להר הבית בימינו:

  • ספקות ואי וודאות לגבי מיקומם המדויק של המקדש ואזורי הקדושה השונים בתוך מתחם הר הבית, ומתוך כך ספק הנוגע לאיסור כרת בכניסה למקום האסור בכניסה לטמאי מת.
  • היתר כניסה למקומות המותרים בהר יביא יהודים שאינם מקפידים על ההלכה להיכנס להר הבית ללא טבילה, או למקומות האסורים בכניסה לטמאי מת.
  • מתוך מצוות מורא מקדש יש להתרחק ולהיזהר מהתקרבות למקדש ולהר הבית.[72]
  • "הריחוק המקרב" - מעלת הר הבית נעלית מרמתו הרוחנית של האומה כיום, ועלינו להמתין בסבלנות להתעלותה של האומה. דווקא ההתרחקות מההר תביא להבנת ערכם הנעלה וגדולתם של הר הבית ובית המקדש.[73][74]
  • הקשבה ומשמעת לפסק הרבנות הראשית, שאסרה את הכניסה להר הבית הן לפני הקמת המדינה והן לאחר מלחמת ששת הימים.
  • איסור כניסה להר הבית שלא לצורך. במיוחד כיום, שמשטרת ישראל אוסרת על יהודים להתפלל בהר, יש מהרבנים האוסרים הרואים בכניסה להר מעשה מיותר שאין בו צורך.

בין המתנגדים בולטים הרב יוסף שלום אלישיב,[75] הרב עובדיה יוסף,[76] הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא,[77] הרב צבי ישראל טאו,[78] הרב משה שטרנבוך,[79] הרב שלמה אבינר[74] הרב אליהו בקשי דורון[80]. והרב יצחק יוסף[81] ראו עוד לעיל בתמונות כרוזי הרבנים המעודדים והמתנגדים לעלייה להר הבית. הרב מרדכי אליהו, על אף שגיבה הצעה להקים בית כנסת במקומות המותרים לכניסה בהר, אסר גם הוא את הכניסה לכל שטח הר הבית במצבו הנוכחי.[82] הרב זלמן נחמיה גולדברג כתב בשנת תשע"ז למחברי ספר העוסק בליבון מקום הר הבית, שעל העולים להר הבית להיזהר ולשים לב לכך שמי שאינם יודעים עדיין את הדברים לא ילכו אחר היודעים, כי בקל ניתן להיכשל.[83] לאחר שפורשו הדברים כתמיכה בעלייה להר, כתב על גבי גילוי הדעת שפורסם לאחר מלחמת ששת הימים: "דברי הרבנים, גדולי הדור הקודם, אינם צריכים חיזוק [...] ובוודאי שאיסור חמור לא לקבל דבריהם". בראיון בעניין לשבועון משפחה הציג בהרחבה את התנגדותו לכניסה בכל אחד מהשערים ואת תמיכתו בהחזרת השומרים שיתריעו על איסור הכניסה.[84][85] גם אגודת הרבנים בארצות הברית וקנדה פרסמה מודעה לציבור האוסרת את העלייה להר.[86]

הרבנים המתירים

עם זאת, רבנים רבים בקרב הציבור הדתי הלאומי, ומספר מועט של רבנים מהציבור החרדי מתירים ואף מעודדים כניסת יהודים למתחם הר הבית, באזורים מסוימים המותרים בכניסה לכל הדעות שאליהן יש לחשוש לדעתם, לאחר טבילה כשרה. סביב הרבנים המעודדים עלייה להר הבית התאגדו תנועות העוסקות בהפצת רעיונות אלו וקוראות לעליית יהודים בטהרה להר הבית ולתפילה בו.

בין הרבנים המצדדים בעלייה להר בתקופה האחרונה, בולטים הרב שלמה גורן,[87] הרב דוב ליאור,[88][89] הרב נחום אליעזר רבינוביץ',[90] הרב אליעזר ולדמן, הרב אליעזר מלמד,[91] הרב ישראל אריאל,[92] מייסד וראש מכון המקדש, הרב משה דוד טנדלר[93], הרב יעקב מדן, הרב משה צוריאל, הרב ארל'ה הראל, הרב שאול דוד בוצ'קו, הרב צפניה דרורי, הרב אליהו רחמים זייני והרב יצחק ברנד והרב דוד דודקביץ'. הרב שמואל אליהו והרב מאיר מאזוז הביעו תמיכה בישיבת הר הבית, אף שהם לא עולים.[94] הרב חיים דרוקמן[95] והראשון לציון הרב יצחק ניסים[96] התירו עלייה ליחידים. נימוקים מרכזיים לעידוד העלייה הם חיזוק הריבונות הישראלית בהר, שנתפס כחלק ממצוות יישוב ארץ ישראל,[97] לצד העלאת המודעות לחתירה לבניין בית המקדש השלישי, שלבניינו מייחלת התפילה היהודית מאז החורבן. הנימוקים ההלכתיים להיתר העלייה מתבססים על מרכזיותו של זיהוי הסלע שתחת כיפת הסלע עם מקום קדש הקדשים,[98] בנוסף להוכחה שהמסלול בו נהוג להקיף את הר הבית, מאפשר הליכה בו גם תוך התחשבות בזיהויים הנוספים למקום המקדש במתחם הר הבית.[99]

בעולם התורה הספרדי, הרב דוד שלוש, התיר את העלייה בטהרה למקומות מסוימים בהר הבית בספרו שו"ת "בני עמי",[100] ואף הציע להקים בית כנסת בהר שישמש כמקום תפילה, "בהיותו קדוש הרבה יותר מהכותל המערבי".[101]

בשנת תשע"ד קראו עשרה מרבני הציונות הדתית, ובהם אחדים המתנגדים לכניסה לשטח הפתוח של הר הבית, קריאה לראש הממשלה בנימין נתניהו להקים בית כנסת על הר הבית.[102]

לדעת המתירים, בכניסה להר הבית מקיימים מצוות אחדות: "לשכנו תדרשו ובאת שמה", מצוות יישוב ארץ ישראל וכיבוש הארץ,[103] ומורא מקדש שלדעתם מתקיים דווקא כאשר מגיעים למקום המקדש ושומרים על קדושתו ומוראו באופן אקטיבי.[104] הם מוסיפים לכך גם את המעלה היתרה שיש בתפילה בהר הבית לדעתם – "עבדהו במקדשו", ואף סוברים שבהימנעות מעלייה זו עוברים איסור לא תחנם.[105]

שיקולים אקטואליים

בתחילת המאה ה-21, לפולמוס בשאלה ההלכתית והרעיונית של העלייה להר, נוסף גם מישור פוליטי בולט, כאשר מצד אחד נטען שהעלייה להר הבית גורמת לאיבה ולאלימות מצד הערבים עד כדי סכנת נפשות, ומאידך נטען שהדרת רגלי היהודים מההר היא כניעה לאלימות ומזמינה אלימות נוספת, או שהיא עלולה להוביל לוויתור על הריבונות הישראלית דווקא במקום הקדוש ביותר ביהדות.

בסביבות שנת תשע"א חל שינוי משמעותי במספר היהודיים העולים, כאשר בשנת 2011 נרשמו לפי נתוני המשטרה 8,247 עליות של יהודים בעלי חזות דתית, לעומת 5,792 עליות בשנת 2010. בשנים שלאחר מכן גדל מדי שנים מספר העולים היהודים, ובשנת 2018 היו 35,695 כניסות של יהודים ישראלים להר הבית. לגידול במספר הנכנסים תרמו הגידול במספר הרבנים והישיבות המעודדים זאת לצד שינוי בגישת המשטרה לנושא.[106]

ביום ירושלים התשפ"ב (2022) עלו מעל 2600 יהודים ביום אחד, מה שהיווה שיא העלייה היומית עד אותה העת.[107]

תנאים הלכתיים (על פי הרבנים המתירים)

טבילה

אסור להיכנס להר הבית ללא טבילה כהלכה במקווה הכשר לטבילת נשים לטהרה מנידותן.[108] דין זה חל על כל אדם שנטמא בקרי ומלאו לו תשע שנים. הטבילה על מנת להיטהר בטרם הכניסה להר הבית היא חיוב מן התורה, כדי להיטהר מטומאות היוצאות מהגוף, שלא כטבילות רגילות של גברים שאינן אלא מנהג. כיון שהעלייה להר היא מצווה, יש לברך לפניה, כשם שאשה נידה מברכת לפני טבילתה. אמנם, יש לברך רק כאשר הוא מחויב בטבילה בוודאות, כלומר שברור לו שלא טבל מאז שנטמא לאחרונה, והוא מתכוון להיכנס למקום הקדוש בקדושת הר הבית (להוציא את החלקים מההר אותם הרחיב הורדוס, בעיקר בדרום ההר), וגם אין חשש ממשי שכניסתו להר לא תאופשר.

'טבול יום' מותר בהר הבית, לכן אין צורך לטבול ביום הקודם לעלייה. אמנם יש מחמירים בזה[109] וטובלים יום קודם.

אין צורך להסמיך את הטבילה לעלייה, כל עוד לא מסיחים את הדעת מתשומת הלב שלא נטמא שוב.[110]

הלכות מורא מקדש

ערך מורחב – מורא מקדש

העלייה להר הבית צריכה להיעשות מתוך כובד ראש ומורא מקדש. מותר להיכנס להר הבית רק לצורך מצווה. כל דיני כבוד בית כנסת נוהגים בהר הבית ביתר-שאת. אסור להיכנס להר הבית בנעלי עור, ויש מחמירים שלא להיכנס בכל נעליים קשיחות (כמו ביום הכיפורים). הנכנס יחף, רגליו צריכות להיות נקיות. אסור להיכנס להר הבית עם תרמיל, או עם ארנק בידו, או כשהוא חגור בחגורה שיש בה ארנק (פאוץ'), אך מותר להיכנס בארנק מכוסה. יש להקפיד על לבוש הולם ומכובד. אסור לירוק בהר הבית, ואין לדבר דיבורי חולין. "הנכנס להר הבית, נכנס דרך ימין ומקיף ויוצא דרך שמאל".

מסלול ההליכה בהר

על העולים להר להזהר ללכת אך ורק במקומות המותרים בכניסה לטמאי מת, ולא נכנסים אל מקום החיל. החשש העיקרי הוא באזור המוגבה שסביב כיפת הסלע, המכונה "הרמה". המסלול המקובל כיום, המקיף את ההר מדרום, מזרח, צפון ולבסוף מערב, מתחשב גם בזיהויים נוספים של מקום המקדש מלבד הזיהוי המקובל המזהה אותו תחת כיפת הסלע. אולם התקרבות אל הרמה, בעיקר באזור המערבי של ההר מול כיפת הסלע, עשויה להיות בעייתית מבחינה הלכתית לשיטה המזהה את כיפת הסלע כמקום המזבח.

עליית נשים להר

אשה נידה או זבה אסורה בכניסה להר הבית, לפני שנטהרה וטבלה במקווה כדין. אשה שסיימה לספור שבעה נקיים וטבלה - נטהרה, ומעיקר הדין מותרת בעלייה להר הבית בדרך כלל. אמנם, יש כמה מניעות הלכתיות הגורמות לכך שבפועל הרבה נשים נמנעות מעלייה להר הבית:

א) אשה שקיימה יחסי אישות והיא פולטת שכבת זרע - טמאה כמו בעל קרי, ואסור לה לעלות להר הבית לפי שתטבול. מעיקר הדין לפני הטבילה האשה צריכה להמתין 3 יממות, או לחלופין לנקות היטב את שאריות הזרע, אך מנהג אשכנז להחמיר ולהמתין בכל אופן 4 יממות לפני הטבילה.

ב) ההלכה אוסרת על בחורה רווקה לטבול במקווה כדי להיטהר מטומאת נידה, מפני החשש שטהרתה של האשה תגרום לה להיכשל בקיום יחסים שלא במסגרת נישואים.

מפני חששות אלו יש רבנים שאף שמתירים עלייה להר הבית, מורים לנשים שלא תעלינה להר הבית כלל.[111][112] יש נשים הנוהגות לעלות להר הבית דווקא ביום חתונתן, אז לא שייך אף אחד מהחששות ההלכתיים. בנוסף, ישנם ארגוני נשים למען המקדש הנותנים הדרכה הלכתית פרטנית לנשים שרוצות לעלות להר הבית (מראש, יותר משבוע לפני העלייה), כך שיתאפשר להן לקיים את מצוות העלייה להר הבית, יחד עם שמירה על ההלכה על כל סייגיה. מנגד, ישנם פוסקים הסוברים שמנהג אשכנז תקף דווקא לגבי המתנה לפני שבעה נקיים, ולא רלוונטי לעניין עלייה להר הבית, וכן איסור טבילה לרווקות לא חל על רווקה המעוניינת לטבול כדי לעלות להר הבית, ולכן רווקות יכולות למנות שבעה נקיים, לטבול ולעלות להר הבית, וכן נשואות יכולות לעלות להר בימי טהרתן, לאחר שניקו היטב את שאריות הזרע וטבלו כדי להיטהר מטומאת פולטת שכבת זרע.

כניסת גויים להר הבית על פי ההלכה

כתובת הסורג ביוונית - אזהרה לגוי הנכנס לתחום בית המקדש שהוא מתחייב בנפשו

גויים אסורים מן התורה בכניסה למחנה שכינה בלבד. ואף על פי שמדרבנן גזרו עליהם טומאה כזבים, לעניין שילוח מחנות אין דינם כזבים אף מדרבנן.[113] אמנם, איסור כניסת גויים למחנה שכינה לא נמנה בין מצוות בני נח, ומכאן יש שהסיקו שרק ישראל הם שמצווים למנוע את כניסתם למקום המקדש, אך הגוי עצמו לא עובר איסור בכניסתו למחנה שכינה.[דרוש מקור]

הוראת הרבנות הראשית כיום (כפי שניתן לראות בשלט הניצב בכניסה להר הבית) היא שעליית כל אדם להר הבית אסורה, בין אם הוא יהודי או גוי. הרבנים הראשיים ישראל מאיר לאו[114] ואליהו בקשי דורון,[115] אסרו עידוד תיירות איסלאמית לארץ במקרה שהביקור כולל כניסה להר הבית.

במציאות של בית מקדש ועבודת קורבנות סדירה כאשר גויים באים לתפילה בבית המקדש, כניסתם מותרת עד גבול הסורג.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

תומכים בכניסה להר

מתנגדים לכניסה להר

הערות שוליים

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ה', הלכה א'
  2. ^ מכיוון שהמתחם אינו מלבן מושלם, גדלים אלה מקורבים. הגדלים המדויקים: אורכו של כותל המערבי הוא 478 מטר, הדרומי - 277.75 מטר, המזרחי - 452.25, ואורכו של הכותל הצפוני הוא 305.75 מטר. שטח המתחם הוא 135,495 מטר רבוע.
  3. ^ אשר גרוסברג, "איתור תחומי הר הבית ומקום המקדש", מתוך תחומין טז'
  4. ^ משנה, מסכת שבועות, פרק ב', משנה ב'
  5. ^ בדומה לכך נכתב בתלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ט"ז עמוד א' בעניין הרחבת ירושלים: "אבא שאול אומר שני בצעין היו בהר המשחה, תחתונה ועליונה, תחתונה נתקדשה בכל אלו, עליונה לא נתקדשה בכל אלו, אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים"
  6. ^ הרב יצחק שילת, "בניית בית כנסת בהר הבית בימינו", התפרסם בתחומין כרך ז', והסיק שיש להחמיר באיסור זה אף על פי שהוא ספק דרבנן, כי גבול המתחם המקורי אינו ניכר, כך שהאיסור דומה להחזרת תבשיל לאש בשבת. מחשש להרחבת התחום, גם הרב יוסף צבי רימון מורה שאין לעלות אל הבית ללא טבילה, אפילו לאזור שבוודאות לא נכלל בהר הבית המקורי.
  7. ^ הרב יעקב אריאל, בספרו באהלה של תורה חלק ד סימן כג.
    ראו עוד: הרב הלל בן-שלמה, "ה'מחכמה' אינו קדוש בקדושת הר הבית", סעיף ו'.
    לדעת הרב עזריה אריאל, בתשובה באתר "ישיבה" מסתבר שבכיוון מערב התקדש המתחם גם אם מדובר בהרחבה הרודיאנית, בשונה מההרחבות בכיוון צפון ודרום.
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ו', הלכה ט', על פי הגמרא במסכת פסחים, דף פ"ו עמוד א'
  9. ^ לפי יומנו של רב הכותל מאיר יהודה גץ המצוטט בספר הזיכרון "רב הכותל", בו הוא מציין שגם הרב עובדיה יוסף הסכים להיתר העבודות.
  10. ^ תוספתא כלים פרק א' הלכה ח', פירוש המשנה לרמב"ם מסכת כלים, פרק א', משנה ח'
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ז', הלכה י"ט
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ז עמוד א'
  13. ^ "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", כפי שלומדת הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ז עמוד א', ופסק הרמב"ם, ספר עבודה, הלכות ביאת מקדש, פרק ג', הלכה ד'
  14. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות ביאת מקדש, פרק ג', הלכה י"ב
  15. ^ אף שהמשנה מונה 11 קדושות, פירש רב האי גאון שהבבא הראשונה במשנה הנוגעת לקדושת ארץ ישראל אינה נחשבת ממנין עשר הקדושות, משום שאין בה הרחקה מטומאה. וכן כתב הרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ז', הלכה י"ב
  16. ^ "וּמְסַבְּבִין לְתוֹכָן מֵת עַד שֶׁיִּרְצוּ. יָצָא, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ"- הסבר: מת שנמצא בתוך "עיר מוקפת חומה", רשאים לסבב את המת בתוך העיר, כדי להרבות הספד לכבודו, או כדי למצוא מקום לקוברו. אבל אם יצא המת מן העיר, אין מחזירין אותו, שאין מחזירין טומאה לעיר. (פירוש קהתי)
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ז עמוד ב', "וכל זב- לרבות בעל קרי"
  18. ^ על פי התלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צ"ב עמוד א', המלך יהושפט הוא שתיקן את איסור כניסת טבול יום לעזרת נשים: "שנאמר (ספר דברי הימים ב', פרק כ', פסוק ה') 'וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה' לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה'. מאי חצר החדשה? שחידשו בו דבר, ואמרו: טבול יום לא יכנס במחנה לויה (=בעזרת נשים)
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ו עמוד א'
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ז עמוד ב', ומשנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות ביאת מקדש, פרק ב', הלכה ד'
  21. ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ט', משנה ה', וביאר הרמב"ם: ”אין ראוי להיכנס במקום הנכבד ההוא תחילה, אלא לענין מענייני תפילה ועבודה”
  22. ^ ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ז', הלכה ב'
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ט"ז עמוד א'
  24. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ו', הלכה י"ד
  25. ^ מסכת שבועות, דף י"ד עמוד ב', ד"ה "ונעלם"
  26. ^ סימן רעז
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י'
  28. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות תרומות, פרק א', הלכה ה'
  29. ^ בפירושו על מסכת שבועות דף טז, עמ' א.
  30. ^ הרב קוק, שו"ת משפט כהן, תשובה צ"ו.
  31. ^ מגן אברהם, תקסא, ב. שו"ת דברי אמת, קונטרס י' סי' ד'. שו"ת בנין ציון סימן ב'. הרב קוק, שו"ת משפט כהן, תשובה צ"ו, בניגוד ל"יש מתפארים" שהזכיר שם.
  32. ^ עלייה להר הבית, הרב דוב ליאור
  33. ^ 33.0 33.1 שו"ת הרדב"ז, תרצ"א
  34. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקס"א
  35. ^ שו"ת חתם סופר, יורה דעה, ס' רל"ו
  36. ^ ליקוטי הלכות, זבחים פרק איזהו מקומן, עמוד לד
  37. ^ אבן העזר סי' ק ז'
  38. ^ כפתור ופרח פרק ו.
  39. ^ אליהו רבא ל – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  40. ^ מסכת פסחים, פרק ז', הלכה י"ב
  41. ^ "בית תפלה ומדרש" ליהודים על הר הבית בימי הערבים, בן- ציון (דינבורג) דינור, כתב העת ציון, תרפ"ט באתר הספרייה הלאומית, מאגר jstor. (הכניסה מותנית בכניסה והזדהות באתר הספרייה הלאומית). סיכום והרחבה על מחקרו של דינור אפשר למצוא בבלוג זה ובזה.
  42. ^ הרב יצחק שילת, אגרות הרמב"ם, כרך א' עמ' רכו ועמ' רל.
  43. ^ מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ב – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  44. ^ שו"ת רדב"ז/תרצא – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  45. ^ רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שות דברי יציב, גיליון אלף תקצו
  46. ^ ראו: הרב זלמן מנחם קורן, תשובת הרדבז על כניסה לעליות סביב הר הבית - מבוא פרשנות חקר ועיון, מעלין בקודש גיליון ל' עמ' 104, באתר אסיף
  47. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 31, עמ' 544-543.
  48. ^ אגרות הראי"ה חלק ב', רפה'
  49. ^ שו"ת משפט כהן, הלכות בית הבחירה, צו' (עמ' קפב - רכז, התשובה היא משנת תרפ"א)
  50. ^ הרב שלמה גורן, הר הבית, עמ' יא
  51. ^ החלטת המועצה, עמ' 108, מתוך אתר ארכיון המדינה
  52. ^ עיטורי כהנים, גיליון 103, עמ' 15
  53. ^ הרב שלמה גורן, הר הבית, עמ' יד
  54. ^ הרב שלמה גורן, הר הבית, עמ' יג
  55. ^ הרב שלמה גורן, הר הבית, עמ' טז
  56. ^ ראו בחלקו השני של תמונת כרוז האוסרים המוצג בערך
  57. ^ 57.0 57.1 הר הבית, הרב שלמה גורן, עמ' 35
  58. ^ יוסף יצחק כהן, הר הבית - בית המקדש: פניה לרבנות: אל תחרגו מסמכות, הורידו את השלט!, באתר הר הבית - בית המקדש, ‏יום ראשון, 16 באוגוסט 2015
  59. ^ עיטורי כהנים, גיליון 103, עמ' 24
  60. ^ פרוטוקול ישיבת הרבנות
  61. ^ הרבנות הראשית החליטה למנות ועדה לבדיקת הקמת בית כנסת בהר הבית, גלובס
  62. ^ ועדת רבנים לבחינת הקמת בית כנסת בהר הבית, אתר נענע10
  63. ^ דברי הרב שאר ישוב בערוץ 7
    הרב שאר ישוב פועל בארצות הברית כדי להקים ביכ"נ על הר הבית
  64. ^ חיים לב, הרב יוסף חשף: הדיון הטעון על הר הבית, באתר ערוץ 7, ‏ט"ז בניסן תשע"ט; ראו עוד: הרב יצחק יוסף: איסור חמור להיכנס בזמן הזה להר הבית, באתר ערוץ 7, ‏כ"ח בניסן תשע"ט הרב אלישע וולפסון, שאלות לכבוד הרב יצחק יוסף, באתר ערוץ 7, ‏ל' בניסן תשע"ט
  65. ^ הרב אבינר על עלייה להר הבית, אתר סרוגים
  66. ^ הרב צפניה דרורי על עלייה להר הבית, אתר סרוגים
  67. ^ למה חושבים שהרב קוק אסר עלייה להר הבית? הרב אלישע וולפסון
  68. ^ הרב דוב ליאור: הרב קוק לא אסר עלייה למקומות המותרים בהר
  69. ^ הודפס בסוף ספר "נשמה של שבת" עמ' 410
  70. ^ קול רבני צלול בעד חזרה להר הבית- הרב שאר ישוב כהן זצ"ל, כתבה מאת ארנון סגל(הקישור אינו פעיל, 14.5.2019)
  71. ^ 100 רבנים חתמו: אסור לעלות להר הבית, ערוץ 7
  72. ^ דעת הרב שפירא לגבי מורא מקדש
  73. ^ הרב צבי טאו, חוברת "ומקדשי תיראו"
  74. ^ 74.0 74.1 הרב שלמה אבינר, ‏הרב שלמה אבינר: "הר הבית אינו הר פרטי של איזו קבוצת צדיקים", באתר "סרוגים", 15 באוקטובר 2015;
    הרב שלמה אבינר, ‏האם מותר לעלות להר הבית למען הכבוד הלאומי?, באתר "סרוגים", 1 בנובמבר 2017.
  75. ^ לירן דנש, הרב אלישיב: עלייה להר הבית – התגרות מסוכנת, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2009
  76. ^ דעת הרב עובדיה יוסף והרב קנייבסקי
  77. ^ שיחת הרב שפירא, יום ירושלים תשס"ז
  78. ^ "ומקדשי תיראו", מאת הרב צבי ישראל טאו, הוצאת שירת ישראל
  79. ^ הגר"מ שטרנבוך על העולים להר הבית: הם "רודפים" ויש להוקיעם מחוץ למחנינו, באתר JDN, ה' באב תשע"ז
  80. ^ גיא עזרא, עמדתו המקורית של הרב בקשי דורון בנוגע להר הבית, באתר סרוגים, ‏20 באפריל 2020, כ"ו בניסן תש"פ
  81. ^ הראשון לציון: יהודים העולים להר הבית מחללים את קדושתו, באתר JDN, ט' באב תשע"ז
  82. ^ לדוגמה, לפי חתימתו על כרוז מתשס"ד
  83. ^ רבנים חרדים מגבים את העולים להר הבית - אקטואליק, באתר actualic.co.il
  84. ^ אריה ארליך, אל תעלו בהר, משפחה, י"ח באב תשע"ז, עמ' 42-38
  85. ^ ראו גם רפאל לוי, "אין לעלות כלל להר הבית", באתר ערוץ 7, 8 באוגוסט 2019.
  86. ^ הרב שמחה עלברג (עורך), כרך מב חוברת ג, הפרדס, עמ' 22
  87. ^ בספרו "הר הבית", ובעיקר בהקדמה. וכן בסיכום שיטתו על ידי הרב אליעזר מלמד, בשבע, גיליון 618. ראו הרב אליעזר מלמד, מלחמת הרב הראשי על הר הבית, באתר ערוץ 7, כ' בחשון תשע"ה
  88. ^ עלייה להר הבית בזמן הזה, הרב דוב ליאור
  89. ^ הרב דוב ליאור תוקף את מכתב 100 הרבנים, אתר סרוגים
  90. ^ הרב רבינוביץ' על עלייה להר הבית ובניית בית כנסת, ערוץ 7
  91. ^ מצוות ירושת הארץ בהר הבית
  92. ^ דעת הרב אריאל
  93. ^ אבלים על לכתו של הרב משה דוד טנדלר זצ"ל מגדולי רבני אמריקה, באתר חדשות הר הבית
  94. ^ אחדות מקצה לקצה: רבנים למען ישיבת הר הבית, באתר ערוץ 7, 28 במאי 2022
  95. ^ יהונתן גוטליב, הרב דרוקמן בספרו החדש: בימינו אין סיבה שתיאסר עלייה להר הבית, באתר ערוץ 7, ‏2022-06-08
  96. ^ Yarabietadmin, הגאון הרב יצחק ניסים זצ"ל, הרב הראשי לישראל, באתר ישיבת הר הבית, ‏2022-01-20
  97. ^ מצוות ירושת הארץ בהר הבית, רביבים.
  98. ^ איתור תחומי הר הבית ומקום המקדש, באתר מכון צומת. ויעוין בספרו של הרב זלמן קורן בחצרות בית ה'.
  99. ^ עלייה להר הבית - הקושיות התשובות והמצווה, באתר ישיבת הר ברכה.
  100. ^ שו"ת בני עמי "הכניסה להר הבית" (עמ' רכג)
  101. ^ בני עמי, עמוד רלד
  102. ^ איחוד רבני מפתיע במכתב לראש הממשלה: אשר בניית בית כנסת במתחם הר הבית
  103. ^ הרב ישראל אריאל, בית ה' נלך, מכון המקדש, 2001, עמוד צ"ט
  104. ^ תשובת הרב נחום רבינוביץ', חוברת 'לשכנו תדרשו'
  105. ^ הרב שלמה גורן, הר הבית, עמ' 42.
  106. ^ ארנון סגל, עולים להר הבית – הנתונים
  107. ^ אתר למנויים בלבד ארנון סגל, ‏יום ירושלים: שיא במספר העולים להר הבית ביום אחד, בעיתון מקור ראשון, 29 במאי 2022
  108. ^ טבילה להר הבית, הרב עזריה אריאל
  109. ^ מתוך החשש לדעת רש"י על תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ז' עמוד ב', דיבור המתחיל: 'וידחה עשה', שגם טבול יום אסור בכניסה להר הבית מהתורה.
  110. ^ הרב הלל בן שלמה, כמה זמן ניתן לטבול לפני העלייה, באתר התורה והמקדש
  111. ^ דב ליאור, תשובה על עליה להר הבית לנשים בזמן הזה, באתר "ישיבה"
  112. ^ דב ליאור, תשובה על עלית נשים להר הבית, באתר "ישיבה"
  113. ^ חיל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  114. ^ "שנה בשנה" תשנ"ה עמ' 163-169; והובא שוב בספרו שו"ת יחל ישראל סימן פ"ח
  115. ^ תחומין כרך יד.
הר הבית
מבני הר הבית מסגד אל-אקצא • כיפת הסלע • אורוות שלמה • כיפת השלשלת • כיפת שלמה • כיפת הרוחות • כיפת הדקדוק • כיפת העלייה • המינרטים בהר הבית • הכוס • מוזיאון האסלאם
הר הבית בדתות המונותאיסטיות הר הבית ביהדות • הר הבית בנצרות • הר הבית באסלאם
הכותל המערבי שער קיפונוס • רחבת הכותל המערבי • הכותל הקטן • קשת רובינסון • שער ברקלי • קשת וילסון • שער וורן • שער המוגרבים • שער השלשלת • שער הטהרה • שער מוכרי הכותנה • שער הברזל • שער המשגיח • שער בני ע'ואנימה • מנהרות הכותל
הכותל הדרומי שערי חולדה • השער הכפול • שער החפירות • העופל • הגן הארכאולוגי ירושלים
הכותל המזרחי שער הרחמים • שער שושן
הכותל הצפוני שער טדי • השער החשוך • שער הסליחה • שער השבטים
מבנים בהר בעבר בית המקדש הראשון • בית המקדש השני • מקדש הורדוס • מקדש יופיטר • בית המקדש של יוליאנוס
מבנים מתוכננים בעתיד מעלית הכותל • הרכבל לכותל • בית המקדש השלישי
עליית יהודים להר הבית כניסה להר הבית (הלכה) • הגבלת כניסה להר הבית
שונות הסטטוס קוו בהר הבית • זיהוי מקום המקדש • פגיעה ארכאולוגית בעתיקות הר הבית

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34496206כניסה להר הבית (הלכה)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=כניסה_להר_הבית_(הלכה)&oldid=2717155#שילוח_טמאים_מהמחנות"