מזבח

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



המזבח בתל המצודות בתל ערד

מזבח הוא כל מבנה שנועד להעלאת קרבנות והבאת מנחות; ולהבדיל, בהשאלה גם שולחן המשמש בכנסיות נוצריות.

מזבחות ביהדות

מזבח העולה במכון המקדש

בתנ"ך

בתנ"ך מוזכרים מזבחות במקרים רבים, ויש הבדלה בין שלושה סוגי מזבחות מבחינת היהדות. מזבח לה' במשכן או במקדש, שהוא מזבח אשר מקריבים בו לה' כדין תורה; במה, שגם בה מקריבים קרבן לשם ה', אך ההקרבה בה אסורה (מלבד כמה תקופות קצרות בהן ההקרבה בבמות הייתה מותרת) משום שהיא נעשית מחוץ למקום ההקרבה הנבחר; ומזבח עבודה זרה שבו מקריבים לאלילים אחרים, וההקרבה בו אסורה באיסור עבודה זרה.

על פי התנ"ך, מזבחות היו עשויים אדמה (שמות כ 21) או אבן לא מסותתת (שמות כ 22); ובמשכן - מזבח (נייד) עשוי עץ ונחושת (שמות כז 1-8).

המזבח הראשון המתואר בתנ"ך היה המזבח שהוקם על ידי נח (בראשית ח 20). בהמשך מתוארים מזבחות שהוקמו על ידי האבות אברהם (בראשית יב 7, יב 8, יג 4, כב 9), יצחק (בראשית כו 25) ויעקב (בראשית לג 20, לה 6-7). כמו כן מתואר מזבח המוקם על ידי משה רבנו (שמות יז 15).

בספר שמות מתוארים המזבחות שהוקמו במשכן ובבית המקדש, בהם היו שני מזבחות: 'המזבח החיצון' שעמד תחת כיפת השמים ושימש להקרבת קורבנות, היה עשוי נחושת עד בניית משכן שילה (ומכונה: מזבח הנחושת) ובבית המקדש נעשה מאבן (ומכונה: מזבח העולה); ו'המזבח הפנימי' (מכונה: מזבח הזהב) שמקומו היה בתוככי ההיכל ושימש להקטרת קטורת הסמים.

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מזבח החיצון (במשכן ובמקדש), מזבח הפנימי

בבית המקדש הראשון מזבח העולה היה גדול מזה שבמשכן (ספר דברי הימים ב' ד 1). בבית המקדש השני הוקם מזבח העולה על ידי עזרא הסופר (ספר עזרא ג 3-6). לאחר מרד החשמונאים וטיהור בית המקדש נגנזו אבני המזבח שחוללו על ידי היוונים ונבנה מזבח חדש.

בתלמוד ובהלכה

בתלמוד הבבלי מיוחסות לפעילות המתקיימת במזבחות המקדש מעלות שונות, כפרת עוונות העם והשפעה על המתחולל בעולם:

אמר רבי אלעזר: מזבח - מזיח ומזין, מחבב מכפר. היינו מכפר, היינו מזיח? מזיח גזירות ומכפר עונות!

במאמר תלמודי זה מנויות ארבע מעלות הקיימות במזבח, שלפי פרשנותו של המהרש"א נובעות מהפעילות השונה המתקיימת בו: מזיח - מסיר גזירות רעות על העם, כתוצאה מהקטרת הקטורת, עליה מסופר בחומש במדבר שעצרה מגפה; מזין - משפיע על הכלכלה בעולם, בזכות הקרבת קרבן התמיד המכונה במקרא 'לחם'; מחבב - יוצר קירבה בין העם היהודי לאלוקיו, בזכות הקרבת השלמים; מכפר - כפרה על חטאי העם, באמצעות הקרבת החטאת והאשם[1].

לפי ההלכה אסור לקרב דבר טמא לכל מזבח ששימש לעבודת השם ואסור לקרב אפילו ברזל ולכן אי אפשר להשתמש באבנים מסותתות.


הערות שוליים

  1. מהרש"א, כתובות י, א
תרי"ג מצוות (ע"פ ספר החינוך)