תשלומי כפל
תשלומי כפל בהלכה, הם תשלומי קנס בהם מחויב גנב, או שומר פקדון שטוען נגנבה כדי להפטר למרות שהחפץ עודנו ברשותו ונשבע על כך לשקר, שבתוספת להחזרת עצם הגניבה עליהם לשלם שנית כפי ערכה.
הרמב"ם מסביר את דין כפל כמידה כנגד מידה: ראוי שייגרם לגנב אותו הפסד שרצה לגרום לזולת בדומה לעונשו של עד זומם כאשר זמם לעשות לרעהו[1].
היחס בין גנב - גזלן
תשלומי כפל הם דווקא לגנב ואילו גזלן, שעושה זאת בגלוי ובזהות ידועה, אינו משלם אלא קרן. הגמרא במסכת בבא קמא[2] מנמקת זאת בכך שגנב הגונב בחשאי כדי שלא יראוהו, מחשיב בכך את כבודו בעיני הבריות יותר מכבוד הקדוש ברוך הוא, שכן הוא מראה שהוא מפחד מהבריות, ואילו מבוראו אינו ירא, ועל כן עונשו גדול יותר, מגזלן שאינו ירא גם מהבריות.
הרמב"ם מסביר באופן אחר, שגניבה מצויה יותר מגזילה בפרהסיה, ויש להחמיר בעונשה של עבירה ששכיחותה גדולה יותר.[3]
בשודד דרכים (ליסטים מזוין) נחלקו אמוראים אם גדרו כגנב או כגזלן כיון שדרכו להחביא עצמו מאנשים[4]. הרמב"ם פסק להלכה שגדרו כגנב[5].
פרטי הדין
פירוט הדוגמאות בתורה: "על שור על חמור על שה על שלמה"[6] מלמד, כי תשלומי כפל נוהגים בכל דבר המטלטל וגופו ממון (בעל ערך עצמי), למעט נכסי דלא ניידי, שטרות חוב, וכן עבדים שדינם שוה לקרקעות[7].
גנב מתחייב כפל רק לאחר שהוציא מרשות הבעלים ועשה מעשה קנין כגון הכנסה לחצרו[8],הגבהה או משיכה אפילו רק הכה אותה במקל[9].
גנב משלם כפל במיטב שדהו[10]. אם אין לו לשלם אינו נמכר לעבד עברי עבור תשלום הכפל[11].
גנב שהודה מעצמו בפני בית דין משלם את הקרן ונפטר מן הכפל שנאמר:"אשר ירשיעון אלהים"[12] פרט למרשיע את עצמו, ומכאן נלמד הכלל מודה בקנס פטור[13].
הרש"ר הירש[14] מבאר את הדבר שתביעת קנס אינה תביעה פרטית של הנגנב, אלא ענישה של בית הדין על הפגיעה והזלזול בחוק, ומאחר שהודה הגנב והרשיע את עצמו ובכך השיב לממשלת החוק את כבודה, הקנס נעשה למיותר.
להלכה הדין אמור גם כשנודע הדבר אחר כך על ידי עדים. אך זאת רק במודה בגניבה שמחייב את עצמו לפחות בתשלום קרן, אך לא במודה על טביחה ומכירה שאינו מחייב את עצמו במאומה[15].
טוען טענת גנב
שומר חינם הטוען שנגנב הפקדון מביתו ונשבע על כך, ואחר כך התגלה בעדים ששקר טען והפקדון בידו, משלם כפל שהרי הוא הגנב. ואם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
דין זה נדרש מפסוק מיוחד בפרשת שומרים[16], והחידוש בו הוא למרות שהחפץ בא לידו בהיתר ולא במעשה גניבה[17].
דין זה רק במשקר בטענת גניבה ולא בטענת אבידה. טעם אפשרי לדבר מפני שהתחמקות בטענת גניבה שכיחה יותר שיכולה להתקיים בכל חפץ שהוא, לעומת טענת אבידה שיכולה להטען רק בחפצים בודדים שאפשר לאבדם בלי פשיעה[18]. כמו כן גם המשקר בטענת גזילה לא יחויב בתשלומי כפל.
סכום הכפל
במקרה של שינוי מחירים בין שעת הגניבה, עד שעת העמדה לדין, נקבע סכום הכפל לפי שווי החפץ הנגנב בזמן המשפט לעומת חיוב קרן שמשלם לפי שוויו בזמן הגניבה[19].
הרא"ש [20] מבאר שהדבר נלמד מסברה, שהרי קרן מתחייב בשעת הגניבה ואילו כפל רק בשעת העמדה בדין שהרי יכול להודות ולהפטר.
במקרה של השבחה בגוף הבהמה כתוצאה מפיטום שנעשה על ידי הגנב משלם כפי ערכה בשעת הגניבה[21].
אם השתנה גוף הבהמה מעצמו, נחלקו הדעות:
- לדעת רש"י[22] חלוק הדבר אם מחזיר בהמה תחת בהמה עליו לשלם כעין שגנב, באם משלם ממון עליו לשלם כשעת העמדה בדין.
יש המסבירים זאת בכך שהשבת בהמה כעין זו שנגנבה נחשב ל"החזרה" וכתיקון החטא למפרע כאילו לא הייתה גנבה. אך תשלום ממוני אינו החזרה מליאה, אלא השלמת החסרון הממוני, ואם כן עליו לשלם כפי שבהמה זו שווה כיום.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "תשלומי כפל", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
הערות שוליים
- ^ מורה נבוכים חלק ג פרק מא, משנה תורה לרמב"ם, הלכות גניבה, פרק א', הלכה ד'
- ^ דף עט עמוד ב
- ^ מורה נבוכים חלק ג פרק מא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ז עמוד א',תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"ט עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות גניבה, פרק א', הלכה ד' לפי גירסתנו וכן כתבו מגדל עוז ולחם משנה שהיא הנכונה. גירסת הראב"ד היתה הפוכה, וראה במגיד משנה
- ^ ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף י' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ה' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ח עמוד א'
- ^ ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ד עמוד ב'תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"ה עמוד א'
- ^ שמות פרק כא פסוק לז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"ה עמוד א'
- ^ ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ד עמוד ב'
- ^ רבי דוד צבי הופמן שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ה עמוד א'
- ^ בבא קמא פרק ז סימן ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ה עמוד א'
- ^ בבא קמא דף סו עמוד א
