קניין רוחני

קניין רוחני (באנגלית: Intellectual Property, או בקיצור בראשי תיבות: IP) הוא מונח משפטי כללי לזכויות בטובין ובמשאבים שאינם מוחשיים, שנוצרו על ידי בני אדם. דוגמאות למשאבים כאלה הם: מוזיקה וסרטים, ספרים ויצירות אמנות, צילומים, ציורים, המצאות, תכנות מחשב, סמלים או מילים שמזהים מוצר מסחרי, עיצובים של מוצרים. המונח מאגד זכויות שונות במהותן: זכויות יוצרים, פטנטים, סימני מסחר, עיצובים (בעבר: מדגמים), וסודות מסחריים. בנוסף, קניין רוחני כולל גם ענפים ממוקדים יותר, כמו זכויות מטפחים על זני צמחים, הגנה על מעגלים משולבים, וזכויות המכונות "זכויות שכנות", כמו זכות מבצעים וזכויות שידור של משדרים.

הסדרים משפטיים מפורטים שתחילתם בפסיקת בתי המשפט בשיטת המשפט המקובל והמשכם בעיגון בחקיקה, קובעים את תנאי ההגנה של המשאבים הרוחניים בכל אחד מענפי הקניין הרוחני, את הבעלות, את היקף הזכויות, חריגים והגנות, סעדים שונים, אכיפה ועניינים דיוניים.

הקניין הרוחני נחשב לאחד התחומים החשובים בצמיחתן הכלכלית של מדינות. בעשורים האחרונים עובר התחום תהליכים אינטנסיביים של גלובליזציה, ומושפע מאוד משינויים טכנולוגיים. התחזקות ההגנה על הקניין הרוחני שנויה במחלוקת, ומעוררת גם ביקורת ציבורית נוקבות. למשל, בקשר לשיתוף קבצים באינטרנט, או בקשר למתן פטנטים על הגנום האנושי, או גישה לתרופות מצילות חיים במחיר בר-השגה.

מהות הקניין הרוחני

הענף המשפטי של הקניין הרוחני שונה מדיני הקניין המוחשי הרגילים, מכיוון שמושא ההגנה המשפטית שלו הם משאבים בלתי-מוחשיים. דיני הקניין "הרגילים" עוסקים בקניינים מוחשיים, ממשיים, כמו מקרקעין (דירה, מגשר) ומיטלטלין (למשל מכונית וחפצים אחרים). דיני הקניין הרוחני כוללים מספר ענפים נפרדים, ועוסקים בהמצאות שניתנות ליישום (דיני הפטנטים), ביצירות, כמו מוזיקה, ספרות ושאר טקסטים כתובים, פיסול, צילום, תכנות, שידורי טלוויזיה, קולנוע ועוד (דיני זכויות יוצרים), וכן ענפים אחרים, כמו דיני העיצובים (שבעבר כונו דיני המדגמים), המגנים על הצורה האסתטית של מוצר תעשייתי, ההגנה על זכויות מטפחים זני צמחים, וסימני מסחר (Trademark), במסגרתם מוגנים סימני מסחר מסוגים שונים, לרבות סימני מסחר תלת-ממדיים (כמו סמלי מכוניות יוקרה).

יש הבדל מבחינת יכולת ההגנה בין קניין מוחשי לקניין רוחני. מקרקעין, למשל, אפשר בדרך כלל לחסום על ידי הקפת גדר. לעומת זאת, קשה להגביל גישה לא רצויה למשאבים של קניין רוחני. לכן קשה יותר למנוע את השימוש ביצירה ממי שאינו מסכים להישמע להוראות היוצר או הממציא. אמנם, כיום יש מנגנונים טכנולוגיים שמאפשרים להגביל גישה ליצירות, אך הם ניתנים לעקיפה. בהיעדר מגבלה פיזית, המשפט מתערב, ויוצר "גדר משפטית".

בחלק מהקניינים הרוחניים אין מגבלה פיזית על שימוש בו-זמני שלהם. למשל, במכונית אחת יכול רק אדם אחד לנהוג. ביצירה מוזיקלית יכולים אינסוף אנשים להשתמש בו-זמנית. השימוש על ידי האחד אינו מפריע לאחרים, ואולי אף מועיל להם (למשל שירה בציבור). אולם, בפטנטים למשל, השימוש של אדם או גוף אחרים בהמצאה פוגע בנתח השוק של בעל הזכות .

קניינים רוחניים כמו פטנטים ועיצובים צריכים לאזן בין שני אינטרסים ציבוריים. האינטרס הראשון הוא עידוד המקוריות, היצירתיות והחדשנות בעוד שהאינטרס המנוגד הוא חופש הפעולה והתחרות. הפשרה בין שני האינטרסים היא בהגבלת תקופת ההגנה, בהתאם לחוק המתאים.

נכסי הקניין הרוחני

בדין הישראלי יצר המחוקק שורה ארוכה של הגנות משפטיות על משאבים רוחניים, שכל אחד מהם קובע תנאים שונים להפעלתו, ולהיקף ההגנה על המשאבים הרוחניים. נהוג להבחין בין זכויות רשומות, שנדרש רישום הבעלות במרשם ייעודי כדי לזכות בהגנה עליהן, לבין זכויות שאינן רשומות, שמוגנות גם ללא רישום:

• בזכויות הרשומות ניתן למנות את הפטנט, זכויות מטפחים, עיצוב (מדגם) רשום, סימן מסחר וכינוי מקור.
• בזכויות הלא רשומות מצויים זכויות יוצרים, זכויות מבצעים, מוניטין, וסוד מסחרי, סימן מסחר מוכר היטב שאינו טעון רישום, ועיצוב לא-רשום.

זכויות רשומות

• פטנט הוא המצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה (כלומר, לא פורסמה בשום מקום בעולם), מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ולייצור ויש בה התקדמות המצאתית, שנרשמה במשרד רשם הפטנטים. דיון מפורט בנושא ראו בערך פטנט.
• זכויות מטפחים הן זכויות מטפחים בזני צמחים. זכות מטפחים שנרשמה לפי החוק מעניקה לבעליה זכויות שהיקפן מפורט בחוק זכויות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג – 1973.
• עיצוב (מדגם) הוא קניין רוחני בתחום העיצוב התעשייתי אשר יכול להיות מוגן בתצורתו הרשומה ובתצורתו שאינה רשומה. המדגם הוא קווי דמות, קישוט, עיטור, אשר מיישמים אותם בהקשר למוצר מסוים - הפן העיצובי. לא מדובר במוצר אחד, אירוע חד פעמי, אלא מוצר המשולב בייצור תעשייתי, אשר תוצאותיו יהיו הרבה יחידות הנושאות אותו עיצוב - הפן התעשייתי. ההגנה על העיצוב הרשום נועדה לעודד את פיתוח וריבוי העיצובים התעשייתיים. העיצוב מגן אך ורק על הצורה האסתטית של המוצר, ההגנה המשפטית לעיצוב לא תגן על רכיבים פונקציונליים בו.
• סימן מסחר הוא סימן המשמש לזיהוי מוצר או שירות של יצרן או ספק מסוים, כאשר לסימן יש אופי מבחין. ההגנה על סימני מסחר באה להגן על הצרכן החשוף למוצרים רבים ומאפשר לו לרכוש את המוצר אותו הוא מזהה ומכיר. בכך, סימן המסחר מאפשר למנוע הטעייה של הצרכנים. בהמשך, הפך האמצעי נגד הטעיה לקניין עצמאי, שיש לו ערך כלכלי נפרד.
• כינוי מקור הוא סוג של זכות קניין רוחני, אשר מבוססת בארץ על חוק הגנת כינויי מקור. ההסדר בא להבטיח הגנה לכינויי מקור מפני חיקוי/גזילה, ללא קשר אם השימוש הבלתי מורשה בכינוי, כרוך בהטעיה (כך, לדוגמה, אך ורק יין אשר יוצר בחבל שמפיין בצרפת יזכה לכינוי 'שמפניה'). סימני מסחר שלא נרשמו לפי ההסדר של כינויי מקור יהיו בדרך כלל מוגנים כסימן מסחר רגיל, שעוסק בציון גאוגרפי.

זכויות שאינן רשומות

• זכויות יוצרים הן ההגנה שניתנת לבעלי הזכות מפני שימוש בלתי מורשה ביצירה. ההגנה הניתנת לזכויות יוצרים באה להגן על ביטוי מקורי, ומטרתה לעודד את העשרת עולם הביטויים. בישראל אין כלל מרשם זכויות יוצרים, וכל אדם זכאי אוטומטית להגנת זכויות יוצרים ברגע בו סיים ליצור את היצירה המקורית, אפילו אם לא פרסם אותה.
• זכויות מבצעים, מפיקים ומשדרים, המכונות לעיתים גם "זכויות שכנות לזכויות יוצרים", הן זכויות המוקנות לגורמים הלוקחים חלק בהבאת היצירה אל הקהל. הכוונה היא לגורמים כגון זמרים, נגנים, עורכים, מפיקים, חברות שידור וכדומה.
• סוד מסחרי, אשר מגן על מידע סודי שאינו ניתן לגילוי והוא מעניק יתרון מסחרי על בעליו.
• מעגלים משולבים, הן ההגנה שניתנת על מעגלים משולבים מכוח חוק להגנת מעגלים משולבים, תש"ס-1999.
• גנבת עין, היא ההגנה הניתנת למוניטין של גורם מסחרי מפני פעולות שיש בהן הטעייה בקשר למוצר או שירות.

היבטים בינלאומיים של קניין רוחני

מאז סוף המאה ה-19, יש שורה של אמנות בינלאומיות שמגנות על קניין רוחני. אלה הן אמנת ברן משנת 1886, שעסקה בזכויות יוצרים, ואמנת פריז משנת 1883, שעסקה בקניין תעשייתי, כלומר פטנטים וסימני מסחר. כיום, המסגרת הבינלאומית המרכזית בתחום הקניין הרוחני היא הסכם טריפס (trade-related aspects of intellectual property rights), ההסכם שהוא חלק מהמסגרת של ארגון הסחר העולמי שנחתמו בשנת 1994. הסכם טריפס כולל את אמנות ברן ופריז, ומרחיב אותן, תוך הגדרה של תנאי מינימום לקניין רוחני, תוך הכרה בזכויות שונות בתחום הקניין הרוחני ובהן: פטנטים, סימני מסחר, זכויות יוצרים ועוד. חשיבותו של הסכם טריפס מבחינת הקניין הרוחני נובעת בעיקר ממספר המדינות שהן צד להסכם, כיום מרבית מדינות העולם מחויבות להסכם. הסכם טריפס קשר את ההגנה על קניין רוחני להסדרי הסחר הבינלאומיים, כך שמדינה אשר לא מקיימת את המינימום של התנאים להגנה על קניין רוחני המוגדרים בהסכם חשופה לסנקציות בתחום הסחר הבינלאומי.

הארגון העולמי לקניין רוחני מפקח על יישומן של האמנות הבינלאומיות בענייני קניין רוחני.

ענפי משפט משיקים

נוסף על דיני הקניין הכלליים, הקניין הרוחני משיק גם לתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט, בהיבטים בהם הפגיעה בקניין הרוחני מניבה פרי למי שאינו בעל הקניין, כאשר רווח זה אינו כדין. השקה קיימת גם עם תחום דיני ההגבלים העסקיים (באשר ליצירת הסדר כובל), וכן עם תחום העוולות המסחריות. תיחום הגבולות בין הענפים מעורר קשיים משפטיים מורכבים, ונדון ארוכות בפסיקה ובספרות המחקרית.

בישראל

במסגרת משרד המשפטים פועלת רשות הפטנטים שבראשה עומד רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. ברשות הפטנטים יש מחלקות נפרדות לפטנטים, מדגמים (שמם הנוכחי עיצובים) וסימני מסחר, והיא מטפלת בזכויות קניין רוחני רשומות אלו. המחלקה לסימני מסחר מטפלת גם בכינויי מקור. הטיפול כולל קבלת בקשות רישום מבעלי הזכויות, בחינת הבקשות, התדיינות עם בעלי הזכויות, הכרעה בין טוענים שונים לאותה זכות, הענקת תעודת רישום של הזכות לתקופה מוגבלת כחוק וגבית אגרות הכרוכות בתהליך הענקת תעודת הרישום ובאחזקת תעודת הרישום לאורך תקופת תוקף התעודה. הזכויות בפטנטים, עיצובים, סימני מסחר וכינויי מקור מעוגנות בחוקי הכנסת ובפקודות שקבעה ממשלת המנדט תוך הסתמכות על החוק הבריטי. נוהלי העבודה מול רשות הפטנטים מעוגנים בתקנות שקיבלה הכנסת ובנהלי העבודה של רשות הפטנטים.

בעלי הזכויות יכולים לייצג את עצמם מול רשות הפטנטים או להיות מיוצגים בידי עורכי-פטנטים או בידי עורכי-דין. באופן מעשי, הרוב המכריע של בקשות הפטנט מטופלות על ידי עורכי פטנטים, בעוד ששאר הזכויות מטופלות בידי עורכי דין.

קניין רוחני בהלכה

המשפט העברי הגן על היבטים שונים בקשר ליצירות, שכיום מוגנות בדיני זכות יוצרים. התייחסות ראשונה ניתנה על ידי הרמ"א בתשובותיו. הרמ"א בא להגן על זכויותיו של מהר"ם פדובה, שהשתתף בהדפסת ספר משנה תורה לרמב"ם, ולאסור קניית מהדורה מתחרה של הספר. היסוד המרכזי שהזכיר הרמ"א בהקשר זה הוא דין יורד לאומנות חברו. הרמ"א הסיק מהסוגיה שאסור לאדם להיכנס לאומנות חברו, אם יגרום לו פגיעה ודאית. הרמ"א סבר שלכן אסור להתחרות במו"ל ולהדפיס את אותו הספר שהוא מתפרנס מהפצתו. ר' מרדכי בנעט, בתשובות פרשת מרדכי דחה את שיטת הרמ"א, ועמד על כמה מנקודות התורפה בניסיון ליישם דיני הסגת גבול בהקשר של זכויות יוצרים. כך, למשל, לפי פשט הסוגיה והפסיקה, דיני הסגת גבול מתירים לאומן הראשון להגביל רק את זכותו של אומן אחר בן עיר אחרת הרוצה לפלוש לעירו ולעסוק בה באותו תחום עיסוק. ר' מרדכי בנעט עמד על כך שאין לאומן שום זכות להגביל את תחום עיסוקו של אומן אחר השוכן בעיר אחרת. אחרים הציעו לדון בזכויות יוצרים על פי עקרונות חיוב הנאה. להלכה, זה נהנה וזה לא חסר פטור, וזה נהנה וזה חסר חייב. כלומר: אם אדם נהנה מרכוש חברו, חייב לשלם לו רק אם חברו נחסר והפסיד. חיוב זה אינו קשור בעיקרו לשאלת זכויות יוצרים דווקא. התובע כאן אינו נסמך על זכותו ביצירה, אלא על הכסף שהשקיע שנהנה ממנו אחר.

מסגרת נוספת שהוצעה כבסיס לזכויות יוצרים היא מנהג האומנים. בין האחרונים שהתייחסו לזכותו של המו"ל שלא יעתיקו את הספר שהוציא במשך תקופה מסוימת, ישנם שקבעו שזכויות היוצרים מעוגנות במנהג האומנים, כלומר, המדפיסים עצמם הסכימו לכבד את זכויותיו של המו"ל ולא להפר אותן. הגמ' בב"ב (ז:) היא המקור לתוקף ההלכתי של הסכמה כזו: "ורשאין בני העיר להתנות על המידות ועל השערים ועל שכר פועלים, ולהסיע על קיצתן (לקנוס את העובֵר)" (ב"ב ח). במקרים רבים גזרו חכמים שונים חרם על מי שיפגע בזכויות היוצרים של המדפיס. בהסכמות לספרים נזכר פעמים רבות חרם שהוטל על מי שידפיס שוב את הספר בתוך זמן קצוב. יש להעיר שלכאורה מדובר כאן בחרם אישי, כלומר באיום ישיר ונקודתי על האדם, ולא בתקנה ממונית הקובעת מה ההלכה מעיקר הדין. לסיכום נראה כי פרשנים רבים מנסים לעגן את זכות הקניין הרוחני בתחומים שונים של ההלכה אך מושג זה לא הוזכר במפורש אף לא פעם אחת.

פוסקי זמננו, דנו בשאלה ההלכתית האם מותר לאדם פרטי להעתיק תוכנת מחשב בצורה פיראטית לשימוש עצמי.

ראו גם

• רכוש
• בעלות
• זכויות יוצרים
• הסוכנות הבינלאומית להגנת קניין (BIRPI)
• הארגון העולמי לקניין רוחני (OMPI-WIPO)
• היום הבינלאומי לקניין רוחני
• קוד פתוח
• Creative Commons
• נכסי ידע
• אתיקת מידע

לקריאה נוספת

• ניבה אלקין-קורן, ‏קניין רוחני בעידן המידע, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004
• טוני גרינמן, זכויות יוצרים, הוצאת איש ירוק, מהדורה שנייה, תשס"ט-2008
• שלומית יניסקי-רביד, קניין רוחני בעבודה: תאוריה, מעשה ומשפט משווה, הוצאת נבו, 2013
• קניין רוחני: עיונים בינתחומיים (מרים מרקוביץ-ביטון וליאור זמר עורכים), הוצאת נבו, 2015
• יצחק ברנד, יש מאין, עסקאות בנכסים מופשטים במשפט התלמודי, הוצאת מאגנס, 2017
• מתן סטמרי "שניים אוחזין באמצאת שירות – זה אומר אני המצאתיה וזה אומר אני המצאתיה" אתר משפט ועסקים 30.12.2020.

קישורים חיצוניים

• קניין רוחני מהו?, באתר "זכויות יוצרים ושות'" בעריכת טוני גרינמן
• המרכז למשפט וטכנולוגיה באוניברסיטת חיפה
• פרויקט Creative Commons בישראל
• האם אמרת "קניין רוחני"? זה חיזיון תעתועים - ביקורת של ריצ'רד סטולמן על עצם קיום המונח
• עידו אפרתי, פטנט על הכסף // לא תאמינו מהי המלחמה שגובה מאות מיליארדים, באתר TheMarker
• סיני גז ואליהו לאב, ריאיון עם עו"ד יותם וירז'נסקי על קניין רוחני באינטרנט
• רועי כהן, ‏הורדות ידיים, באתר ישראל היום, 11 במאי 2012איתי להט, עניין עם פועלי קניין, באתר כלכליסט, 16 בינואר 2014
• מכללת הרצוג דעת, זכויות יוצרים בהלכה, פרופ' חיים נבון, 18 בפברואר 2007
• רועי גולדשמידט, ‏קניין רוחני במוסדות המחקר והפיתוח בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 6 במאי 2020
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31236913קניין רוחני