מצוות תוכחה

מצוות תוכחה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"א ; תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז עמוד ב'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ו', הלכה ז'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה ר"ה ספר החינוך, מצווה רל"ט

מצוות תוכחה היא מצוות עשה הנמנית מתרי"ג מצוות. המחייבת להוכיח אדם מישראל שאינו נוהג כשורה.

מקור המצווה

בתורה נאמר: ”הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז).

המנחת חינוך מביא שתי מקורות נוספים:

מצוות לא תעשה: ”לא תעמוד על דם רעך” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ז) כיון שזה לא פחות מאדם שטובע בנהר.

ומצוות עשה: ”והשבתו” (ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק ב') שמרבים מזה חיוב השבת אבידה באבידת גופו, ממילא הצלתו מעשיית עבירה היא הצלת נפשו וגופו.

דיני המצווה

כאשר רואה אדם את חבירו עובר על מצווה הכתובה בפירוש בתורה, חייב להוכיחו, בין במצוות שבין אדם לחברו ובין במצוות שבין אדם למקום.

מצוה זו שייכת אף קודם החטא, כמו שכתב הרמב"ם בספר המצוות:”שצוונו להוכיח החוטא או מי שירצה לחטוא, ולמנוע אותו ממנו במאמר ותוכחה”

אך ישנו חילוק דיני בין הוכחה על מצוות של בין אדם לחבירו לבין מצוות שבין אדם למקום, במצוות שבין אדם לחבירו המוכיח את חברו צריך לפנות אליו ביחידות, ולהוכיחו בלשון רכה כדי שלא יתבייש. ואם אין זה עוזר, הוא נדרש להוכיחו פעמים רבות עד שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח. וזאת מדין הערבות שנטלו עם ישראל זה על זה. אך אם חברו עבר עברה מול קהל צריך לפנות אליו מיד ולא בסתר כי זהו חילול השם.

ובמצוות שבין אדם למקום אם הוכיחו פעם אחת ולא שמע צריך לבזותו ולפרסם את חטאו ולקללו עד שיחזור מדרכיו הרעים כמו שכתב הרמב’’ם בהלכות דעות:

’’במה דברים אמורים במצוות שבין אדם לחבירו. אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפין אותו בפניו ומבזין ומקללין עד שיחזור למוטב.,,

— משנה תורה, ספר מדע, הלכות דעות פ"ו ה"ח

אם המוכיח הוא אדם שיכול להעניש את עובר העברה (כמו אבא לבן או רב לתלמיד) ולכפות עליו לא לעשות את העבירה, ובמקרה שלא מצליח להוכיחו בעדינות ובלשון רכה, אזי חובה עליו להענישו עד שלא יעשה את העברה, ואם לא יעשה כן אף הוא נענש בחטאי החוטא.

ובמקרה הפוך כאשר החוטא הוא הרב והמוכיח הוא התלמיד, על אף שמצוה להוכיחו כפי האמור בתלמוד ”תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מ"מ” (בבא מציעא לא.) אך במצב כזה ישנו שינוי בדרך התוכחה, כך שהיא תאמר בלשון עקיפה ומכובדת, וכגון מה שמצינו במסכת קידושין ”הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה אל יאמר לו אבא עברת על דברי תורה וכו' אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה” (קידושין לב.).

מקרים שאין להוכיח

• כשאין שום תועלת בתוכחה, אין להוכיח ברבים יותר מפעם אחת, אבל ביחיד, חייב להוכיחו עד שיכנו או יקללנו. אם יודע שהחוטא ישנא את המוכיח ויזיק לו, אין להוכיח אא"כ הוא בגדר "איש את אחיו שלבו גס בו". דין זה מתבסס על התלמוד הבבלי: ”אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע - כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך"” (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ה עמוד ב').
• במצווה מדרבנן, או אפילו במצווה מהתורה הנלמדת כהלכה למשה מסיני או מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן אך אינה רשומה בתורה שבכתב, נפסק כי "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין"; ואדם שרואה שגם אם יוכיח לא ישמעו לו, כדאי יותר שלא יוכיח, כך למשל אנו נזהרים שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן מצוות תוספת יום הכיפורים היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו.
• מצוות התוכחה קיימת רק באדם המוגדר כ"עמיתך" ("הוכח תוכיח את עמיתך"), כלומר - אדם שאינו פורק עול. אדם כזה אין כל מצווה או חובה להוכיחו.

כיום

חז"ל התלוננו על הבעייתיות שקיימת היום במצוות התוכחה, שכן כאשר אדם מוכיח את חברו על דבר קטן - חברו לא יקבל ממנו כיוון שהמוכיח נגוע בבעיה גדולה יותר, וכן שאין איתנו אנשים שיודעים כיצד להוכיח:

תניא א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח

— תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז עמוד ב'

אף על פי כן, כתבו הפוסקים שאין זה מבטל את מצוות התוכחה לגמרי ואם ישנו סיכוי שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו.

קישורים חיצוניים

• אסופת מאמרים בנושא תוכחה, באתר אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31948218מצוות תוכחה