לא תגורו מפני איש
| מקרא | ספר דברים, פרק א', פסוק י"ז |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק כ"ב |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימן י"ב |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רע"ו ספר החינוך, מצווה תט"ו |
לא תגורו מפני איש היא מצוות לא תעשה מהתורה האוסרת על הדיינים לנהוג מתוך פחד כלפי האנשים העומדים לדין.
מקור המצווה בפרשת דברים, בתיאור האירועים שקרו בהר סיני:
וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן, לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.
שניים שבאו לדין, אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואין אתה יודע להיכן דין נוטה, אתה רשאי לומר להם: אין אני נזקק לכם, שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו. משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אי אתה יכול לומר להם איני נזקק לכם, שנאמר "לא תגורו מפני איש".
ראו גם
