קניין משיכה
בהלכה, קניין משיכה הוא סוג של קניין, ההופך אדם לבעלים של חפץ מסוים. קניין משיכה תקף בכל המיטלטלין אך לא בקרקעות[1].
מקור
במקור הקניין, נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש. לדעת ריש לקיש קניין זה פועל מדאורייתא, והוא נלמד מן הפסוק ”וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ” (ויקרא, כ"ה, י"ד). לדעת רבי יוחנן הקניין הקונה במטלטלין מדאורייתא הוא קניין כסף, וחכמים החליפו קניין זה במשיכה, בטענה שאם החפץ הנקנה ישאר ביד המוכר לאחר ביצוע הקניין, יש חשש שהוא ישרף והמוכר לא יטרח להצילו משום שיצא מרשותו[2].
מחלוקת זו היא מחלוקת פרטנית במכירת מטלטלין, בכל מקרה אחר של קניית מטלטלין, כגון במתנה, לא נחלקו שמשיכה מועילה במטלטלין מדאורייתא.
דרך הקניין
המשיכה צריכה להיעשות באופן המורה על בעלות. כך למשל בעת קניית עבד כנעני, הקונה צריך "למשוך" את העבד באופן פיזי המוכיח בעלות, אך אם קרא לעבד והעבד הגיע מרצונו, אין בכך כל הוכחת אדנות על העבד, שכן הוא בא מרצונו החופשי.
בניגוד לכך, כאשר קונים בהמה בקניין משיכה, ניתן לבצע זאת על ידי כך שקוראים לבהמה והיא באה, שכן הבהמה אינה באה על דעתה ורצונה, אלא מכח האינסטינקט המכריח אותה לבוא כאשר קוראים לה, ולכן מעשה זאת הוא הוראת בעלות ואדנות על בהמה. ניתן גם לבצע משיכה על ידי שמכה אותה קלות, דבר הגורם לה לרוץ לפניו[3].
הקנאת עציץ
במסכת גיטין[4] מובא מקרה בו קיים עציץ עם זרעים, העציץ שייך לאדם אחד והזרעים שייכים לאדם אחר, ואחד מהם רוצה להקנות לשני את חלקו. התלמוד קובע, שאם מכר בעל העציץ את חלקו לבעל הזרעים, ומשך בעל הזרעים את העציץ לשם קניין, הוא קנה את העציץ, שכן העציץ נחשב למטלטלין, וכיון שכך הוא נקנה בקניין משיכה. לעומת זאת, אם מכר בעל הזרעים לבעל העציץ את חלקו, לא קנה בעל העציץ את הזרעים עד שיחזיק בזרעים, שכן הזרעים נחשבים לקרקע, וקרקע נקנית רק בחזקה.
קניין הגבהה
קנין הגבהה הוא תולדה של קנין משיכה, וגם הוא מורה על הכנסת החפץ לרשותו, בכך שמגביהו מהקרקע שלושה טפחים ובכך מקרבו ומכניסו לרשותו. יש אומרים כי גרם לחפץ להיות בגובה שלושה טפחים, נחשב הדבר לקניין הגבהה, אף על פי שלמעשה לא הגביה אותן. דוגמה כזו נידונת במסכת בבא מציעא[5] באדם המושך בגד מעמוד גבוה עליו הוא מונח, שהוא קונה אותו בקנין הגבהה. כמו כן דנו (תוספות קידושין כו.) בקניית פיל על ידי ששם לו חפץ למעלה וגורם לו לקפוץ שיקנה מדין הגבהה. אמרו אביי ורבא (בבא בתרא עו:) מסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם. משיכה קונה בסימטא (שיש לו רשות להניח שם את חפציו, בניגוד לרה"ר) ובחצר שהיא של שניהם. והגבהה קונה בכל מקום.
ראו גם
- קניין רכוב - ישנן דעות שקניין זה הוא תולדה של קניין משיכה
- הואיל ויכול לנתקו
- סיטומתא
קישורים חיצוניים
- הערך "משיכה", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
30600651קניין משיכה