העלאה באוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בא על האםבא על אשת האבבא על כלתומשכב זכורמשכב בהמהבא על אישה ובתהאשת אישבא על אחותובא על אחות אביובא על אחות אמובא על אחות אשתובא על אשת אחיובא על אשת אחי אביו (ועל אשת אחי אמו)נידהמגדףעובד ע"זנותן מזרעו למולךבעל אובמחלל שבתטמא שאכל קודשהבא למקדש טמאהאוכל חלבהאוכל דםהאוכל נותרהאוכל פיגולהשוחט בחוץהמעלה בחוץהאוכל חמץ בפסחהאוכל ביום הכיפוריםהעושה מלאכה ביום הכיפוריםהמפטם את השמןהמפטם את הקטורתהסך בשמן המשחההמבטל קרבן פסחהמבטל ברית מילה

העלאה באוב או דרישה אל המתים הוא פעולה מיסטית שבה מנסים ליצור קשר עם נשמה של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה. וריאציות של פעילות זו קיימות בתרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן: רופא אליל או מדיום, המכניס עצמו למצב טראנס בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. התורה אוסרת העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים" ו"תועבת הגויים" (ספר דברים, פרק י"ח, י-יב).

על פי המדרש[1] המעלה באוב רואה את האדם שהוא העלה אך לא יכול לשמוע אותו, האדם שמעלים עבורו שומע אך לא רואה, והעומד מבחוץ לא רואה ולא שומע את הדמות שהועלתה.

כך מתאר הרמב"ם את ההעלאה באוב בספרו "משנה תורה":

כיצד מעשה האוב? זה שהוא עומד ומקטיר קטורת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו, והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם, עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עימו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאוד, וכאילו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו

משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ו', הלכה א'

בהלכה, בעל אוב שהעלה באוב במזיד נענש בבית דין בעונש סקילה (בזמן בו נוהגים דיני נפשות),[2] ואם לא נענש בסקילה חייב בעונש כרת. אם עבר על העבירה בשוגג חייב להביא קרבן חטאת.[3]

בתנ"ך

ערך מורחב – בעלת האוב מעין דור

בספר שמואל מסופר על שאול המלך שהסיר את האובות מן הארץ, אך למרות זאת הוא פונה לבעלת אוב מעין דור בבקשה שתעלה אליו את שמואל הנביא באוב, על מנת שהוא יוכל לדעת מה תהיה תוצאת המלחמה עם הפלשתים. שאול מתחפש ובא אל האשה בלילה, יחד עם עוד שני אנשים, ומבקש להעלות את שמואל הנביא.

כאשר שמואל עולה, בעלת האוב מזהה את שאול המחופש, מאחר ובדרך כלל המתים העולים באוב עומדים כשראשם למטה ואילו שמואל עמד כשראשו למעלה מפני כבוד המלכות. היא פורצת בזעקה גדולה כלפי שאול: ”לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל”. שאול מרגיע אותה ושואל מה ראתה, ומזהה את שמואל לפי תיאורה.

בין שמואל לשאול מתפתח דו-שיח של ממש. בתחילה שמואל כועס ושואל את שאול: ”לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי” (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ט"ו.) ושאול מתנצל בפניו, ואומר שצר לו מאוד מן הפלשתים, וה' אינו עונה לו. שמואל בתגובה שואל את שאול בתמיהה: ”וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי”, ומודיע לשאול שאלקים סר מעליו, וגם קרע את הממלכה מידו, ונתן לרעהו - דוד. עוד מתנבא שמואל כי בני ישראל יינגפו בקרב, וכי שאול ובניו ייפלו.

פרשנות

חכמי ישראל נחלקו בענין אמיתותה של העלאה באוב, כאחד ממחלוקתם בנושאי מאגיה. אלו השוללים את המאגיה באופן כללי, שוללים גם את קיומו של האוב, ולדעתם כל הפעולות הללו קשורות לתרגילים פסיכולוגיים וליכולות של דיבור מהבטן וכדומה, ואילו לדעת אחרים הדבר אמיתי. אולם גם לדעתם, יש אומרים שכיום אין בידינו היכולת לעשות זאת (ראו למשל, רבי יעקב חגיז בספרו עץ החיים).

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העלאה באוב בוויקישיתוף

הערות שוליים



ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36333282העלאה באוב