נגעי אדם

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נגעי אדם הם מסוגי נגע הצרעת המפורטים במקרא בהרחבה בספר ויקרא. התורה מגדירה שם את צורות הנגעים, צבעיהם ושאר תנאיהם. כמו כן קובעת התורה, כי הסמכות לקבוע האם האדם נגוע בצרעת או לא, נתונה בלעדית לכהנים.

צרעת העור בזמן הזה

המשמעות ההלכתית של הנגוע בצרעת כרוכה בהלכות טומאה וטהרה, הלכות שרובם אינן נוהגות בזמננו. הגם שאזכור האחרון בספרות ההלכה של נגע הצרעת נמצא בספרות הגאונים[1], יש סוברים כי שלושת סוגי נגעי עור אדם (השאת, הספחת והבהרת) מופיעה גם בזמן הזה.[2] וכמו כן נגעי הראש והזקן (צרעת ה"נתק")[3].

קביעתו של הכהן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הוריית כהן בנגע הצרעת

כך לשונו של המקרא: "אָדָם, כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת... וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים... נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" (ספר ויקרא, פרק י"ג). לעומת זאת מה שמגדיר המקרא כ"בֹּהַק" (ספר ויקרא, פרק י"ג, ל"ט) הוא גוון שיוצא מטווח הגוונים שמוגדרים כצרעת.

המשנה דנה בנגע הצרעת במסכת נגעים שבסדר טהרות. נקודת המוצא של המשנה, כפי משמעות לשון התורה, שהנגעים הם לבנים, אך יש כמה דרגות לובן בסוגי הנגעים השונים:

"מראות נגעים, שניים שהן ארבעה: בהרת עזה כשלג, שנייה לה כסיד ההיכל; והשאת כקרום ביצה, שנייה לה כצמר לבן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, שאת כצמר לבן, שנייה לה כקרום ביצה".

הסבר הדברים:

  • בהרת: עזה כשלג - שהיא לבנה ביותר, ואין דרגת לובן למעלה ממנה.
  • שנייה לה - סיד ההיכל: לבנה כסיד הלבן שבקירות ההיכל ( בבית המקדש) - שמלבנים אותו בכל שנה קודם הפסח. זו הדרגה השנייה בלובן הבהרת.
  • השאת: קרום ביצה - לבנה כקרום העוטף את חלבון הביצה, מתחת קליפת החיצונית של הביצה.
  • שנייה לה: כצמר הלבן - לבנה כצמר נקי של כבש בן יומי. זו הדרגה השנייה של הנגע המכונה שאת.

לעומת גוונים אלה, גון ה'בֹּהַק' טהור ואינו נחשב לצרעת, גוון זה מתאר הרמב"ם כ"לובן חלוש למטה מקרום ביצה"[4], והרא"ש מתאר אותו בפשטות כ"מראה לבן למטה מד' מראות"[5].

לצרעת מאפיינים נוספים, המתבטאים בגודלו, במקום בגוף בו הוא נמצא (מקום גלוי או מוסתר, בראש ובזקן או בשאר הגוף, על רקע של עור בריא או על רקע של מכה או כויה) ומצב התפתחותו (האם הוא מתרחב, האם צומח בו שיער לבן, האם הוא אחיד ורצוף או שיש במרכזו עור בריא)[6].

אבחון הצרעת

כאשר מאבחן הכהן צרעת בעורו של האדם, הוא מכריז עליו כמצורע מוחלט. לעיתים לא ברור בשלב הראשון שאכן מדובר בצרעת. במקרה כזה מחייב הכהן את המצורע להסתגר שבעה ימים במקום מבודד. לאחריהם נבדק הנגע שנית. במידה שהנגע עונה על התנאים המטמאים, נגזר דינו של המצורע לטומאה מוחלטת. אם עדיין לא ניתן להגיע להכרעה ברורה, מסגירים את המצורע שבוע נוסף, שבסופו חייבת ליפול הכרעה לכאן או לכאן.

יש מהאחרונים שפירשו שאין מחייבים הכהן לפסוק על סוג הנגע באופן מיידי, ויכול הכהן לראות את הנגע ביום ולמסור פסקו גם בלילה -על אף שראיית נגעים בלילה פסולה[7]. אולם, לפי פשט התוספתא, אין הכהן רשאי לקבוע נגע הצרעת בלי שיהיה עיניו בו ובעור בשרו בעת הקביעה[8].

דיני המצורע

מצוות שילוח ממחנה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כניסה להר הבית (הלכה)#שילוח טמאים מהמחנות

בתורה נאמר "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו"[9]. ואמרו חז"ל במשנה שלעניין זה, "מחנה" נחשב כל עיר מוקפת חומה מתקופתו של יהושע בן נון[10].

מצוות פריעת הראש ופרימת הבגדים

בשבתו מחוץ למחנה מצווה עליו ללבוש בגדים קרועים ולנהוג כאבל ומנודה[11], וכמותם גם הוא אסור בתספורת וכיבוס בגדיו, בגדיו קרועים כאבל.

איסורים נוספים

המצורע אסור בשאילת שלום ונאסר בתשמיש המיטה כאבל, אך בניגוד לאבל מותר למצורע ללמוד תורה, והוא אף חייב בהנחת תפילין.

אודות מספר הלכות מסופקת הגמרא אם הם נוהגים גם במצורע, כמו כפיית המיטה ועשיית מלאכה, איסור רחיצה ונעילת הסנדל[12].

אשה מצורעת דינה כאיש מצורע, עם זאת, בקצת מהדברים דיני המצורעת קלים יותר - היא אינה מחויבת בפריעה ופרימה (גידול שערותיה ופרימת בגדיה) ואינה אסורה בתשמיש המיטה[13].

טומאת המצורע

המצורע הוא אב הטומאה, המטמא אדם וכלים במגעו ומשאו, והחמירה בו התורה, שגם אם הוא נכנס לבית - החפצים שבבית נטמאים[14].

כשם שזב וזבה "מעיינותיהם" מטמאים כשהם לחים וכשהם יבשים כנלמד מהפסוק "וכי ירוק הזב בטהור" - מה רוק מתעגל ויוצא אף כל מעיין שמתעגל ויוצא, כך גם מעיינותיהם של מצורע ומצורעת הם אב הטומאה.

דין זה נלמד מהפסוק החותם את הלכות זיבה - "וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה", על כך נאמר בתלמוד: " אמר רבי יצחק, לזכר לרבות מצורע למעינותיו ולנקבה לרבות מצורעת למעינותיה"[15]. לפי בית הלל, נאמר פסוק מיוחד שמעיינות נקבה מטמאות, כדי לרבות גם דם טוהר של מצורע שמטמא[16], אך בית שמאי חלוקים על כך וסבורים שדמה טהור, והפסוק אינו מיותר, כי ישנם חילוקים רבים בהלכות טומאה וטהרה בין נקבה וזכר[15].

מצורע מוסגר

'מצורע מוסגר' הוא מצורע שהכהן רואה בו צרעת, אך לא נראים בו סימני הטומאה כפי המפורט בתורה, במקרה כזה הכהן 'מסגיר' את האדם שכלפיו קיים החשש - בבית, למשך שבוע, וחוזר לאחר שבוע לראות שוב את הנגע, במקרה והנגע התפשט ונראים בו סימני צרעת, הכהן מכריז עליו כטמא, אם לא, הכהן מסגירו לשבעה ימים נוספים, אם אף לאחריהם לא נראים בו סימני טומאה, הכהן מטהרו.

בכל אותם הימים שהמצורע 'מוסגר', דינו שווה ברוב הדברים למצורע מוחלט וחייב לצאת אל מחוץ למחנה, ומטמא בכל אופן שבו המוסגר מטמא, מלבד זה שאינו צריך לקרוע את בגדיו, ותהליך טהרתו מסתיים בטבילה במקווה בלבד ללא קרבנות[17], וכך אמרו במשנה:

אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אלא פריעה ופרימה

מצורע מוחלט

מצורע מוחלט הוא מצורע שהכהן פסק לגביו שהנגע שעל גופו הוא אכן צרעת. במצורע זה חלים כל דיני המצורע.

משך זמן הטומאה

אורכה של תקופת הסגרו של המצורע המוחלט מחוץ למחנה אינה קצובה, אלא תלויה במשך זמן המצאות הצרעת בעורו[18]. אם חלפה הצרעת, מובא הכהן לבדוק את המצורע ולהכריז על הסרת נגע הצרעת. כשמתרפא מצרעתו, קבעה לו התורה תהליך טהרה מורכב, הכולל גילוח כל שערו, טבילה במקווה, הזאה מדם ציפור בעודו מחוץ למחנה, והבאת סדרת קורבנות מיוחדים[19].

תהליך טהרת המצורע

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דרכי היטהרות מטומאה

הזאה

תהליך טיהור מצורע מופיע בספר ויקרא (פרק יד) בפרשת מצורע. תהליך הטיהור אורך שבעה ימים, וכלל הזאה ביום השלישי והזאה נוספת ביום השביעי.

מצוות גילוח

כחלק מתהליך הגילוח, מצווה המצורע[20] לגלח את כל שיער גופו לאחר שירחוץ במים.

קורבנות המצורע

ביום השמיני מוטלת על המצורע מצווה להקריב קורבן מצורע.

נתינת הדם

לאחר מכן הכהן נותן מדם קרבן על חלקים מגופו על ידי כהן כמתואר בפסוק:

וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.

במשנה, מסכת נגעים, פרק י"ד, משנה ט' מופיעה מחלוקת למקרה שבו אין למצורע אוזן, בוהן יד או בוהן רגל ימניים: על פי חכמים לא יהיה ניתן לטהרו לעולם, ואילו על-פי רבי יהודה, רבי אליעזר ורבי שמעון ניתן לטהרו בכל זאת.

מצורע בזמן הזה

הלכות טומאת הצרעת אינן נוהגות בזמן הזה. הסיבות לכך הן שתיים:

  1. רוב ככל יהודי העולם מוגדרים כטמאי מתים, ואינם נשמרים מהִטמאות בטומאות כאלו ואחרות. אין גם הקפדה על אכילת מאכלים בטהרה, הקפדה שהייתה קיימת בעיקר בזמן שהיו קרבנות.
  2. איננו בקיאים כיום בצורת הנגעים ואין לנו אפשרות לקבוע האם תופעה מסוימת היא הצרעת המקראית, או תופעה טבעית אחרת.

מצורעים מפורסמים במקרא

משה רבנו

הראשון במקרא שבגינו מוזכר נגע הצרעת הוא משה רבנו. נאמר:

וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ השם...וַיֹּאמֶר השם לוֹ עוֹד, הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ, בְּחֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.

התלמוד מפרש שה' בחר דווקא באות זה, כדי להעניש את משה על שהטיל דופי בעם ישראל[21].

מרים הנביאה

מרים הנביאה נענשה על שדיברה סרה במשה אחיה, ולקתה בצרעת. המקרא מספר:

ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח, ויאמרו הרק אך במשה דבר ה', הלא גם בנו דבר, וישמע ה'

העם - והתורה מדגישה עובדה זאת[22] - הפגין נאמנות למרים ולא התקדם בהליכה במדבר, עד שיכלה מרים אף היא להמשיך בדרכה.

נעמן

בתחילת ספר מלכים ב', מסופר על נעמן, שר צבא ארמי, שחלה בצרעת. על פי מסורת, זהו החייל הארמי שהרג את אחאב[23]. לא מסופר במקרא מדוע קבל נעמן צרעת זו.

נערה ישראלית שנלקחה בשבי ושימשה כשפחה אצל אשת נעמן סיפרה לה על איש אלוקים מופלא שביכלתו לרפא צרעת. מלך ארם שלח מכתב למלך ישראל, בו דרש לרפא את נעמן מהצרעת. מלך ישראל נבהל וקרע את בגדיו, אך הנביא אלישע שמע על כך והסכים לקבלו.

נעמן הגיע אל פתח בית הנביא והתקבל על ידי שליח שהורה לו לטבול שבע פעמים בנהר הירדן, וכך יירפא. נעמן הופתע מתשובה זו וכעס:

וַיִּקְצֹף נַעֲמָן, וַיֵּלַךְ; וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא, וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם-ה' אֱלֹקיו, וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל-הַמָּקוֹם, וְאָסַף הַמְּצֹרָע. הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק, מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל--הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם, וְטָהָרְתִּי; וַיִּפֶן, וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה.

מלכים ב', ה', י"א-י"ב

בסופו של דבר שכנעו אותו נעריו לנסות את דברי הנביא. הוא הסכים ואכן נרפא מהצרעת. נעמן חזר לנביא והודיע שהוא מכיר בה' כאלוקים, ובכך נתקיימו דברי הנביא מתחילת הפרק:

וַיָּשָׁב (נעמן) אֶל-אִישׁ הָאֱלֹקִים הוּא וְכָל-מַחֲנֵהוּ, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹקִים בְּכָל-הָאָרֶץ, כִּי אִם-בְּיִשְׂרָאֵל.

לאחר מכן ביקש נעמן להעניק לאלישע תגמול אך הנביא סירב בתוקף לקחת דבר. נערו של אלישע, גיחזי, חמד מהממון ואחרי שעזב נעמן רדף גיחזי אחריו וביקש ממנו דברים מספר. אלישע שם לב לכך וקילל את גיחזי שצרעת נעמן תדבק בו ובזרעו.

מצורעי שומרון

עוד מסופר בספר מלכים, כי בעת המצור הארמי על העיר שומרון שהו ארבעה מצורעים מחוץ לעיר, והם היו שותפים בהצלת התושבים ממוות ברעב. המצור הכבד שהעיר הייתה נתונה בו גרם לרעב נורא זה. אלישע הנביא ניבא ליהורם מלך ישראל, שהגיע אליו לדון בהשלכות המצור, כי למחרת יהיה בעיר שפע עצום של מזון והוא יימכר במחירים אפסיים. אכן, בלילה השמיע אלוקים למחנה ארם קול מרכבות וסוסים רבים, והם דימו שחיל מצרים וחיל החתים נחלצו לעזרת תושבי שומרון. עזבו הארמיים את המחנה שלהם וברחו לארצם, בהשאירם בו מזון ורכוש רב. ארבעת המצורעים הבחינו בדבר, סיפרו אותו לשומרי העיר, ולאחר בדיקה שנעשתה מטעמו של המלך, יצא העם ובזז את מחנה ארם הנטוש. החיטים והשעורים נמכרו בשקלים בודדים, כנבואת אלישע.

על פי דברי רבי יוחנן בתלמוד, ארבעת המצורעים הללו הם גיחזי ושלושת בניו[24].

עוזיהו המלך

מצורע נוסף שמסופר עליו בספר מלכים הוא המלך עוזיהו. עוזיהו ביקש להקטיר קטורת בבית המקדש, תפקיד השמור לכהנים. הכהנים ניסו למנוע ממנו לעשות זאת, ללא הועיל. כאשר המשיך המלך בניסיונו להקטיר את הקטורת, פרחה הצרעת במצחו והוא נשאר מצורע עד יום מותו. למרות שרשמית הוא נשאר המלך, עברה המלכות בפועל לבנו יותם.

משמעותה הרוחנית של הצרעת

לתופעת נגע הצרעת יש משמעות רוחנית. הנגע המתואר במקרא הוא למעשה פגיעה בקשר בין האדם והחברה. חז"ל מבארים כי הנגעים באים על האדם כעונש על לשון הרע. בגמרא, מסכת ערכין ט"ו, ב, נאמר:

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע"? זו תהיה תורתו של מוציא שם רע

הרמב"ם הבחין בין הצרעת בגוף האדם, שהיא מחלה טבעית, לבין צרעת הבגד והבית, שהיא מחוץ לגדר הטבע:

הצרעת הוא שם האמור בשותפות, כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה, שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת, ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת, ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת. וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם - אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע; שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו, יטהר הבית, ואם עמד ברשעו עד שהותץ הבית - משתנין כלי העור שבביתו, שהוא יושב ושוכב עליהן. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו, משתנין הבגדים שעליו. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו - משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת רשעים, שהיא הליצות ולשון הרע. ועל עניין זה הוא מזהיר בתורה ואומר "הישמר בנגע הצרעת... זכור, את אשר עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך" (דברים כד, ח-ט): הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה, שדיברה באחיה שהיא גדולה ממנו בשנים, וגידלה אותו על ברכיה, וסיכנה בעצמה להצילו מן הים; והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעת שהשוות אותו לשאר נביאים, והוא לא היה מקפיד על כל אלו הדברים, שנאמר "והאיש משה עניו מאוד" (במדבר יב,ג), ואף על פי כן, מיד נענשה בצרעת. קל וחומר לבני אדם הרשעים הטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות; לפיכך ראוי למי שרצה לכוון אורחיו, להתרחק מישיבתן ומלדבר עימהן, כדי שלא ייתפס אדם, ברשת רשעים

הלכות טומאת צרעת, פרק ט"ז הלכה י-סוף

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ויש סוברים מימי הגאונים (פרשת נגעי עור אדם, מכון איגוד הכהנים, ברוקלין תשע"ה, מילואים סימן א, הערה 394)
  2. , P. 18-35 The Jewish Way of Dealing With Vitiligo CreateSpace Independent Publishing Platform (January 1, 2016) ISBN 1523335882
  3. Alopecia Areata: Jewish Answers to a Modern Disease, Introduction, pages 11-27 ISBN 978-1537529752
  4. פירוש המשניות לרמב"ם, מסכת נגעים, פרק ד', א'.
  5. פירוש הרא"ש על מסכת נגעים, פרק ח', ו'.
  6. להרחבה ראו בהקדמת הרב פנחס קהתי לפירושו למסכת נגעים.
  7. קונטרס על מסכת נגעים (י. ברמן) סימן ו (ד' לז)
  8. תוספתא למסכת נגעים פרק א הלכה י
  9. ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק מ"ו
  10. משנה מסכת כלים פרק א משנה ז
  11. ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק מ"ה.
  12. ראו תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יד ע"ב - טו ע"ב.
  13. מסכת כריתות, דף ח', עמוד ב'.
  14. משנה, מסכת נגעים, פרק י"ג, משנה י"א ומשנה י"ב. על ההבדל בין דין זה לבין טומאת אהל במת עיין פירוש המשנה לרמב"ם משנה, מסכת כלים, פרק א', משנה ה' בסופו.
  15. 15.0 15.1 מסכת נידה, דף ל"ד, עמוד ב'.
  16. משנה, מסכת נידה, פרק ד', משנה ג'.
  17. משנה מסכת מגילה פרק א משנה ז ומסכת נגעים פרק ח משנה ח.
  18. כך שמופיע מקרא בדברי חז"ל שהמלך עוזיהו נצטרע כ"ה שנים ומת בעדיין נגעו קיים
  19. ספר ויקרא, פרק י"ד; משנה מסכת נגעים פרק יד
  20. והרמב"ם כתב (הלכות טומאת צרעת פרק י"א הלכות א', ג', ה') שדווקא הכהן מגלח את המצורע, ומקורו מהתוספתא (נגעים פרק ח' הלכה ו' לפי גרסת הגר"א)
  21. שבת צז א
  22. ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק ט"ו: "ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים"
  23. ילקוט שמעוני, סימן רכב
  24. סוטה מז א
תרי"ג מצוות (ע"פ ספר החינוך)
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0