שאר כסות ועונה
| מקרא | שמות, כ"א, י' |
|---|---|
| משנה | מסכת כתובות, פרק ה' |
| משנה תורה | הלכות אישות, פרקים י"ב-י"ד |
| שולחן ערוך | אבן העזר, סימנים ס"ט-ע"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רס"ב ספר החינוך, מצווה מ"ו |
שאר כסות ועונה הם החובות של איש כלפי אשתו על פי ההלכה. המצווה מופיעה בתורה במילים ”שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע” (שמות, כ"א, י'). בשפה מודרנית, החובות הן מזון[1], מלבוש[2][3] ותשמיש[4] – אותם חייב האיש לספק לאשתו בזמן נישואיהם.
מקור המצווה
המצווה היא מצוות לא תעשה, שהרי כתוב "לא יגרע", וברשימת המצוות של הרמב"ם היא מופיעה בהתאם כמצווה רס"ב ברשימת מצוות לא תעשה. יחד עם זאת, קיומה אינו מתאפשר בדרך של הימנעות מעשייה, אלא מצריך עשייה מצד הבעל. במקור המצווה מתייחסת לאמה עברייה שמיועדת לנישואים, וממנה נלמד הדין לשאר הנשים. על פי הפרשנים זהו "משפט הבנות" שנזכר פסוק קודם[5].
על פי רש"י, אונקלוס, אבן עזרא ועוד מפרשים שלוש החובות הללו הן מהתורה, וכך פוסק הרמב"ם להלכה, אך על פי הרמב"ן, שמפרש "שארה" - כקרבת בשר ו"כסות" - ככסות מיטתה, מזונות וכסות הם מדרבנן ורק עונתה היא מהתורה. לשלוש מחויבויות אלו, הוסיפו חז"ל שבע מחויבות נוספות לבעל כלפי אשתו ובהן ריפוי, פדיון וקבורה.
חז"ל תיקנו שחלק מחובות הבעל יהיו כנגד חובות האישה, "מעשה ידי האישה כנגד מזונותיה, ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה". ולכן לאישה יש זכות לוותר על מחויבות מסוימת שלה כנגד ביטול התחייבות הבעל. לפיכך היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה" ולהתפרנס ממעשי ידיה, אבל זכות זו אינה שמורה לבעל, שאינו יכול לומר "איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידייך... שמא לא יספיק לה מעשה ידיה במזונותיה" (משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק י"ב, הלכה ד').
שאר
ערך מורחב – חיוב מזונות
הרמב"ם[6] דן בכמותם ואיכותם של המזונות שהאיש חייב לספק לאשתו, וקובע כלל מנחה בעניין ש"הכול לפי עושרו" של האדם - כלומר שעל המזונות להיות ביחס ישר לעושרו של האדם, אפילו "כמה תבשילי בשר בכל יום", במקרה שמדובר באדם אמיד במיוחד. הוא קובע דרישות מינימום לעניים, לגבי מספר הארוחות והיקפן. במידה והאדם הגיע למצב שאינו יכול לתת לה אפילו לחם, בית דין כופה עליו לגרש אותה. לגבר אין מחויבות לסעוד במשך ימי השבוע עם אשתו, אבל סעודות השבת לפחות חייב לאכול איתה ביחד.
כסות
כסות - מלבושים[7] או תכשיטים[8] או כסות מיטתה[9].
הרמב"ם[10] דן בשווי המלבושים שחייב האיש לרכוש לאשתו, כאשר גם כאן הכלל המנחה הוא "הכול לפי עושרו" - כלומר שהכלים צריכים להיות ביחס ישר לעושרו של האדם - אפילו כלי משי וזהב. גם כאן הוא קובע דרישות מינימום לעניים, שמתחתם זו עילה לגירושין: בגדים הראויים לה כפי המלבושים הממוצעים של אישה. בכלל כסותה הוא מחייב מדור (מעין בית מינימלי), רכישת כלים לשימושה, מיטה, כלי לישיבה, כלי אכילה ושתייה, ואף תכשיטים וכלי איפור נכללים בכלל כסותה.
עונה
- ערך מורחב – מצוות עונה
הרמב"ם[11] קובע את הכלל "עונה האמורה בתורה - לכל איש ואיש כפי כוחו, וכפי מלאכתו." ולכן "בני אדם הבריאים הרכים והענוגים, שאין להם מלאכה שמכשלת כוחן, אלא אוכלין ושותין ויושבין בבתיהן - עונתן בכל לילה". מעבר לכך יש דירוג של מלאכות שגורמות לתדירות העונה לקטון, כאשר התדירות הנמוכה ביותר היא למלחים, שעונתם אחת לחצי שנה. לאישה זכות לאסור על הגבר לעבור למלאכה שמקטינה את תדירות העונה, למעט מקרה של מישהו שהחליט להפוך להיות תלמיד חכמים, שעונתו פעם בשבוע, בשל הערך של לימוד תורה. אך הוא קובע שאין לאישה זכות לאסור לקיחת אישה נוספת, אף שהדבר יפגע בעונתה. עם זאת הוא מציין שחז"ל ציוו לא לשאת יותר מארבע נשים, כדי שלא יפחות עונתה מפעם בחודש לאדם ממוצע. הדבר כמובן היה תקף עד חרם דרבנו גרשום, שאסר לשאת יותר מאישה אחת.
קישורים חיצוניים
- חובות וזכויות בנישואין, אתר דעת
הערות שוליים
- ^ כמו "ואשר אכלו שאר עמי", בספר מיכה, פרק ג', פסוק ג'. כן פירש האונקלוס ורש"י לספר שמות, פרק כ"א, פסוק י'.
- ^ לדעת אונקלוס, רש"י והרשב"ם לספר שמות, פרק כ"א, פסוק י'.
- ^ תרגום יונתן סבור שהכוונה לתכשיטים.
- ^ רוב הפרשנים הסכימו לזה, (עיינו במה שכתב האבן עזרא שם, בפירושו הארוך, שכותב כך: "יש אומרים כי פירושו: דירתה, וכמוהו וענתה שמה (ספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז). גם שניהם מגזרת מעונה, וכן: וענה איים (ספר ישעיה, פרק י"ג, פסוק כ"ב). וקדמונינו אמרו שעונתה - רמז לעת השכיבה. וכבר הראתיך בספר קהלת שמלת עת (מגילת קהלת, פרק ט', פסוק י"א) מזאת הגזרה, ופירוש 'וענתה', 'וענה' אינו כל אחד כמשמעו"). אולם הרשב"ם טוען שהכוונה אכן למעון, שהבעל חייב לדאוג לאשתו לדיור.
- ^ משנה תורה, הקדמה, מצווה רס"ב
- ^ משנה תורה, הלכות אישות, י"ב ט'-י"א
- ^ לדעת אונקלוס, רש"י והרשב"ם לספר שמות, פרק כ"א, פסוק י'.
- ^ כדעת תרגום המיוחס ליונתן שם.
- ^ לדעת הרמב"ן.
- ^ משנה תורה, הלכות אישות, י"ג א'-ו'
- ^ משנה תורה, הלכות אישות, י"ד א'
30178746שאר כסות ועונה