בתים ושדות בתקופת היובל
| מקרא |
ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים י"ד-ל"ד ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוקים י"ד-כ"ד |
|---|---|
| משנה |
מסכת ערכין, פרק ז' פרק ט' |
| תלמוד בבלי |
מסכת ערכין, דף כ"ד עמוד א'-דף כ"ז עמוד א' דף כ"ט עמוד ב'-דף ל"ד עמוד א' |
| משנה תורה |
ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמין, פרק ד'-ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמין, פרק ה' ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"א-סוף הספר |
לבתים ושדות בארץ ישראל בתקופה שהיובל נוהג, ישנם דינים מיוחדים בהלכה, הנוגעים לאפשרות המכירה וההקדשה שלהם. באופן כללי, השדות מתחלקים ל"שדה אחוזה", שאותה אדם ירש מאבותיו, שקבלוה מחלוקת הארץ בימי יהושע בן נון, ו"שדה מקנה", שאדם קנה מאדם אחר, והיא חוזרת לבעלים המקורי כשמגיעה שנת היובל. דין מיוחד יש לבתים בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, ובה בית שנמכר לא חוזר לבעלים ביובל.
שדה אחוזה
מכירה
ערך מורחב – גאולת קרקע
שדה אחוזה היא שדה שאדם ירש מאבותיו, וישנו איסור למוכרה, להוציא מצבי עוני, אולם אם מכר באיסור, המכירה חלה.[1] לאחר המכירה, אסור לגאול את השדה עד שיעברו שנתיים, וכן שהקונה יאכל את יבול השדה פעמים, ולכן, אם אדם מכר שנה קודם היובל, הלוקח מקבל את השדה שנה נוספת אחר היובל כדי להשלים את השנתיים. אם המוכר (או קרוביו) לא גאל את השדה, היא חוזרת אליו ביובל.
הקדשה
אדם שהקדיש את שדה אחוזתו, אינו פודה אותה בשוויה הרגיל ככל ההקדשות, אלא על פי סכום קבוע הכתוב בתורה, והוא 50 סלע לשטח שניתן לזרוע בו כור שעורים. סכום זה הוא עבור כל השנים עד היובל, אך אם אדם פודה את השדה, שנים מועטות קודם היובל, הוא משלם רק את הסכום היחסי עבור מספר השנים, כלומר סלע ופונדיון (1/48 מסלע) לכל שנה. אף על פי שבמשנה מובא ש"אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין לאחר היובל פחות משנה"[2], הגמרא שם מסיקה שזוהי רק המלצה, משום שמי שיעשה זאת יאלץ לגאול אותה בשוויה המלא, כי "אין מחשבין חדשים להקדש", כלומר לא גורעים מסכום הפדיון עבור חדשים בודדים. ישנה מחלוקת בין רב ושמואל האם ניתן להקדיש שדה בתוך שנת היובל, והרמב"ם פסק כשמואל שהשדה כלל לא מתקדשת.
שדה שהוקדשה ויוצאת לכהנים
אם אדם לא גאל את שדהו עד שהגיע היובל, וכן אם אדם גאל שדה שלא הייתה שלו, השדה יוצאת לכהנים, והם צריכים לשלם את שוויה (אם עדיין לא נפדתה). שדה אחוזה שלא נפדתה היא אחת מכ"ד מתנות כהונה. הכהנים שזוכים בשדה הם אלו הנמצאים במשמר ששרת בבית המקדש בתחילת היובל. בתוספתא מבואר ששדה אחוזה האמורה אינה עוברת לרשות הכהנים עד יום הכיפורים של תחילת שנת היובל[3]. אולם, לפי הרמב"ם, השדה יוצאת בראש השנה של היובל.
שדה מקנה
שדה מקנה היא שדה שאדם קנה מאדם אחר והיא חוזרת לבעלים המקורי ביובל.
מכירה
אדם יכול למכור את שדה מקנתו לאדם שלישי, וביובל היא חוזרת לבעלים המקורים (שעבורו היא שדה אחוזה). כאשר הבעלים רוצה לגאול את שדהו מהאדם השלישי, הוא יכול לחשב עמו על פי המחיר הנמוך יותר בין המחיר בו הוא מכר למתווך ובין המחיר בו הקונה קנה.
הקדשה
שדה מקנה שהוקדשה לא יוצאת לכהנים ביובל, אלא חוזרת לבעלים המקורי כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, והקונה לא יכול להקדיש את השדה לתקופה שאחר היובל. מבחינת גאולת שדה מקנה שהוקדשה, אין הבדל בין המקדיש לכל אדם, כי השדה לא באמת שלו.
בתי ערי חומה
- ערך מורחב – עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון
מכירה
בבית הנמצא בעיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, נוהגים דינים מיוחדים, והמוכר אותם רשאי לגאול אותם רק בשנה הראשונה למכירה. אם המוכר לא גאל את הבית עד תום שנה מיום המכירה, הבית נחלט ללוקח לצמיתות ולא ניתן לגאול אותו, והוא אף לא יוצא ביובל. בניגוד לשדות, גאולת השדה נעשית ללא גרעון כסף, בסכום המכירה. אם הקונה מכר לאדם שלישי לפני שהבית נחלט לו, הבית נחלט לקונה האחרון, כאשר עוברת שנה מהמכירה הראשונה.
כדי למנוע מהקונה לסכל את גאולת הבית באמצעות הסתתרות מהמוכר ביום האחרון, תיקן הלל הזקן שהמוכר יוכל להניח את התשלום בלשכה מיוחדת בבית המקדש ולקחת את ביתו בחזרה, גם מבלי למצוא את הלוקח.
הקדשה
בשונה משדה, פדיון בית נעשה בשוויו האמיתי של הבית. כל עוד הבית ביד ההקדש, הוא לא נחלט, ורק לאחר הפדיון מתחילים לספור שנה, שאם לאחריה, הבעלים הראשון לא גאל מיד הפודה, הבית נחלט לפודה.
בתי החצרים
בתי החצרים הם בתים שלא נמצאים בתוך עיר מוקפת חומה. בדינים מסוימים הם כשדות, ובאחרים הם כבתי ערי חומה. הם נגאלים גם תוך השנתיים הראשונות, כבתים, ולא נחלטים ללוקח בתום שנה, כשדות. אם לא נגאלו הבתים עד היובל, הם חוזרים למוכר. הקדשת בית מבתי החצרים היא כהקדשת בתי ערי חומה, פרט לעובדה שאם אחר שאינו הבעלים פדה את הבית, הואלא נחלט לו אלא חוזר לבעלים הראשון ביובל.
ערי הלוויים
- ערך מורחב – ערי הלוויים
ללוויים (כולל הכהנים) נאמרו דינים שונים בהקדשת בתים ושדות, מכירתם וגאולתם. הלוויים רשאים למכור שדות סמוך ליובל, לגאול אף על פי שעברו פחות משתי שנים, לגאול בית בערי חומה, גם לאחר שנה, ואם הקדישו שדה אחוזה, היא אינה יוצאת לכהנים כשמגיע היובל. נחלקו תנאים האם דינים אלו תלויים במיקום הבית והשדה בעיר לוויים, או בהיותו של הבעלים לוי (לאדם שאיננו לוי יכולים להיות נכסים בעיר לוויים בדרך של ירושת הבת - אם אמו הלווייה ירשה מאביה והורישה לו). לדעת רבי יהודה הנשיא, צריך שגם הבעלים יהיה לוי, וגם הנכס יהיה בעיר לוויים כדי שיחולו עליהם דיני הגאולה של הלוויים. לדעת חכמים, הולכים בכל מקרה אחרי מיקום הנכס. הרמב"ם פסק כחכמים.[4]
הערות שוליים
- ^ ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"א, הלכה ג'
- ^ משנה, מסכת ערכין, פרק ז', משנה א'
- ^ תוספתא מנחות יג ג, וכן כותב רש"י ויקרא כז כא
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"ג, הלכה ח'
| כ"ד מתנות כהונה | ||
|---|---|---|
| עשר מתנות במקדש | בשר חטאת • בשר אשם ודאי • בשר אשם תלוי • בשר זבחי שלמי ציבור • חטאת העוף • לוג שמן של מצורע • שתי הלחם • לחם הפנים • שירי מנחות • שיירי מנחת העומר | |
| ארבע מתנות בירושלים | בכור בהמה טהורה • המורם משלמים (חזה ושוק), והנוסף בתודה (ארבעה לחמים) ואיל נזיר (זרוע בשלה) • ביכורים • עורות קדשי קדשים | |
| עשר מתנות בגבולים | תרומה גדולה • תרומת מעשר • חלה • ראשית הגז • זרוע, לחיים וקיבה • פדיון הבן • פטר חמור • חרמים • שדה אחוזה • גזל הגר | |
| מצוות התלויות בארץ | ||
|---|---|---|
| מתנות כהונה | ביכורים • תרומה גדולה • תרומת מעשר • חלה • ראשית הגז | 
|
| מתנות לוייה | מעשר ראשון | |
| שמיטה ויובל | שמיטה • שמיטת קרקעות • שמיטת כספים • שנת היובל • בתים ושדות בתקופת היובל | |
| מתנות עניים | לקט • שכחה • פאה • פרט • עוללות • מעשר עני | |
| מצוות הקשורות לקדושה | מעשר שני • כלאיים • כלאי הכרם • כלאי זרעים • ערלה • נטע רבעי • חדש | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.