המוציא מחברו עליו הראיה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המוציא מחברו - עליו הראיה הוא כלל הלכתי הקובע כי על התובע דבר שהוא בחזקת הנתבע - מוטל עליו נטל ההוכחה, ואם לא יוכיח, יישאר הדבר שתבע ברשות המחזיק בו.

פרטי דינים

הכלל, "המוציא מחברו - עליו הראיה" הוא מכללי היסוד בהלכה, ונקרא "כלל גדול בדין".[1] הדין הוא בעל תוקף מדאורייתא, ונלמד ממספר מקומות:

"ושפטתם צדק"[2]: צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות. זה עוטף בטליתו - זה אמור שלי היא וזה אומר שלי היא? וזה חורש בפרתו וזה אומר שלי היא? וזה יושב בתוך ביתו וזה אומר שלי הוא? זה מחזיק בשדהו וזה אומר שלי הוא? לכך נאמר "ושפטתם צדק" - צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות

אמר רבי שמואל בר נחמני[3]: מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה? שנאמר "מי בעל דברים יגש אליהם"[4] - יגיש ראיה אליהם. מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא? סברא הוא! 'דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא' (כלומר: לשם מה נחוץ פסוק? ההיגיון אומר: 'זה שכואב לו ילך לבית הרופא')

במשנה הפותחת את מסכת בבא מציעא, מצאנו: "שניים אוחזין בטלית... זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי, זה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, ויחלוקו" (בבא מציעא, א, א). בתלמוד מוסבר שבמקרה בו אין מוחזק יחיד מודים חכמים שיש לחלוק, ואילו שבה, לפי דעת סומכוס גם במקרים נוספים חולקים[5]. סומכוס הרחיב את דעתו אף למקרים שונים, ונחלקו אמוראים בגמרא באיזה מקרה יודה אף סומכוס שהמוציא מחברו עליו הראיה. להלכה, חבריו של סומכוס חלקו עליו[6] ונפסק, לדעת רוב הראשונים, שרק במקרה בו לא ניתן לברר למי שייך החפץ מלכתחילה, כגון המקרה המובא במשנה - יחלוקו[7].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0