אמה עברייה
ביהדות, אָמה עברייה היא נערה יהודיה שנמכרה לשפחה על ידי אביה. בתורה נאמרו לגביה דינים מיוחדים לעניין דרך העסקתה וחיובים שונים של האדון כלפיה. בדומה לעבד עברי, גם האמה העבריה אינה מכורה ממש, אלא רק עבודתה ('מעשה ידיה') מכורה לאדון.
דיני האמה העברייה מובאים בפרשת משפטים שבספר שמות[1], וכן בפרשת ראה שבספר דברים[2]. בנוסף, בספר ויקרא[3], דנה התורה בדיני עבד עברי שונים, אשר חלים גם על אמה עברייה.
קניית אמה עברייה
לפי התורה, אישה אינה יכולה למכור את עצמה לשפחה, ואף בית הדין אינו רשאי למוכרה בעקבות גניבה[4]. (בניגוד לאיש שגנב, שבית הדין יכול למוכרו לעבד עברי על מנת לשלם את הגניבה).
האפשרות היחידה שתיווצר אמה עבריה היא מכירתה על ידי האב. מותר לאדם לעשות כן רק כאשר הגיע לפת לחם, וכאשר מוצו כל האפשרויות האחרות[5]. וכן אדם מחוייב לפדות את בתו כאשר תהיה לו אפשרות[6]. האב יכול למכור את בתו כל זמן שהיא קטנה, אך כאשר הבת מגיעה לגיל 12 ומביאה סימני נערות - פוקעת מהאב אפשרות המכירה באופן מוחלט[7].
מהות המכירה
כדינו של עבד עברי, גם אמה עברייה אינה נמכרת בפועל, אלא רק עבודתה נמכרת לאדון. מאחר שלפי התורה הזכויות על עבודתה של הבת לפני בגרותה שייכות לאביה, הוא יכול למכור זכות זאת לאדם אחר[7].
קיימת אופציה שבה הנערה מקבלת מעמד של נשואה לאדון או לבנו, דבר המתבצע פורמלית על ידי הפיכת כסף המכירה לכסף קידושין. אופציה זו נקראת בתורה "ייעוד", והיא נעשית על ידי אמירה בלבד של האדון, בהסכמתה של הנערה. לאחר מכן הנערה נחשבת לאשתו החוקית לכל דבר, והאדון או בנו חייבים כלפיה את כל החובות שאיש חייב כלפי אשתו הנשואה, הנקראים בתורה "שאר כסות ועונה"[8]. התורה מעדיפה אפשרות זו[דרוש מקור: שיש עדיפות לייעוד], מאחר שכך האמה נמצאת בעצם בבית בעלה/חמיה לעתיד, והיחס אליה יהיה משפחתי ולא כספי בלבד.
מצוות התורה באמה עבריה
מצוות ייעוד
'ייעוד' היא מצווה המוטלת[דרוש מקור: מנין שיש חובה, זה מצוה קיומית, אם רוצה.] האדון, שמשמעותה כי מי שברשותו אמה עבריה, מוטלת עליו מצווה להתחתן עימה או לחתנה עם בנו, על ידי שמייעדה ומייחדה לאישות, ובכך, המעות הראשונות שנתן לאביה כדי לקנותה לשפחה – נהפכים למפרע למעות קידושין.
לפי דעתו של רבי יוסי ברבי יהודה, הקידושין נעשים בחוב המעות שנותר מתוך המעות הראשונות, המחייב אותה להשלים את העבודה שנתן לאביה, ולכן דווקא אם מתוך שש השנים שנמכרה נותר זמן עבודה השווה פרוטה, היא מקודשת[9].
לפי דעתם של שאר חכמי המשנה, המעות הראשונות נהפכות למפרע למעות קידושין, ולכן אם הלך האב וקידש את בתו לאחר שמכר אותה לאמה עבריה, יכול עדיין האדון לקיים בה את מצוות ייעוד, שכן בכך הוא מברר למפרע שהמעות הראשונות ניתנו לקידושין על ידו, ולא יכול היה השני לקדשה. בגמרא גם ישנה דעה אחרת, האומרת כי למרות זאת יש צורך שישאר בזמן שנשאר עליה לעבוד, שווי של שווה פרוטה, שכן נלמד מהפסוק "והפדה".
הייעוד חל על ידי שאומר לה בפני שני עדים הרי את מקודשת לי, והחל מהייעוד, היא נעשית אשתו לכל דבר ועליה להתנהג עימה כאשה ולא כעובדת.
התורה דורשת שאמה עבריה תמכר רק למי שיכול לקיים בה את מצוות ייעוד; הוא – או לחלופין בנו, ולכן אינו יכול למוכרה למי שאינה יכול להנשא עמו, כמו לבנו (שהוא אחיה) שאינו יכול להנשא עימה, לא הוא שהוא אחיה ולא בנו שהיא אחות אביו. אך דין זה תקף רק באופן שאין קרובים אלו יכולים להנשא עימה בשום אופן, וגם אם קידשו אותה אין חלים עליה קידושין. לעומת זאת, מותר למוכרה למי שהיא יכולה להנשא עמו באיסור, כמו אלמנה לכוהן גדול, שהאיסור הוא איסור לאו ולא איסור כרת, וכאשר הוא מקדש אותה תופסין הקידושין וחלין עליה.
מצוות פדיית אמה העבריה
מלבד החיוב שיש על האב לפדות את ביתו כאשר תהיה לו אפשרות, מצוה מן התורה[10] על האדון, 'לסייע' בפדיונה על ידי גירוע דמי פדיונה בהתאמה לשנים בהם עבדה. לדוגמה: אם שילם תמורתה ששים דינרים לשש שנים, וכבר עבדה אצלו שלש שנים, ישחררה תמורת 30 דינרים ולא יעלה את מחירה[11].
איסור מכירתה לאדון אחר
בשונה מעבד עברי, קיים איסור מן התורה[12] למכור אמה עבריה לאדם אחר, כך שהיחיד שיכול למכור קטנה, הוא אביה בלבד. לפי רש"י[13] האיסור הוא גם על האב למכרה שנית. התורה רואה בחומרה מעשה זה של מכירת אמה עבריה לאדון אחר, כאילו מכר אותה לגוי[14].
זכויות האמה
האמה העבריה נהנית מכל הזכויות ואופני השחרור של העבד העברי. בנוסף, קיימות זכויות נוספות שהיא זוכה בהן:
- במות האדון - היא משתחררת. זאת בניגוד לעבד עברי שממשיך לעבוד את בנו של האדון[15].
- ברגע שהיא מגיעה לגיל נערות על פי ההלכה - היא משתחררת מידית[15].
- אין רוצעים אמה עבריה; או מפני שאינה יכולה לומר "אהבתי ... את אשתי ואת בני"[16], או מפני שהרציעה חסרת טעם, מאחר שהיא משתחררת ממילא בהגיעה לנערות[דרוש מקור].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אמה עברייה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הלכות עבדים באתר ויקיטקסט
- פרופ´ חננאל מאק, על מוסריות אמה עבריה - פרשת משפטים, באתר קולך
- רחל קרן, אמה עבריה, קולך 17, באתר קולך
- מדוע מתירה התורה לקחת אמה עבריה?
הערות שוליים
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים ז'-י"א
- ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים י"ב-י"ח
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים ל"ט-מ"ו
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ד'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה ג'.
- ^ 7.0 7.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה א'
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים ז'-י"א; ומשנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה י"ג-ט"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ט עמוד ב'
- ^ "והפדה", ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ח'
- ^ על פי ספר החינוך מצוה מ"ד
- ^ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ בָֽהּ, ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ח'
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ח' (בד"ה לעם נכרי)
- ^ ספר החינוך מצוה מ"ה
- ^ 15.0 15.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה ו'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה י"ג