עבד עברי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עבד עברי
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים א'-ו'; ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים ל"ט-מ"ד; ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים י"ב-י"ח
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כא עמוד א
משנה תורה לרמב"ם משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק א'
שולחן ערוך יורה דעה רס"ז
ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה קצו, רלב. מצוות לא תעשה רלג, רנז, רנח, רנט

עבד עברי הוא יהודי שמכר עצמו לעבדות, או שגנב שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, ונמכר לעבדות לצורך תשלום החוב.[1].

קניין עבד עברי

התורה מתנגדת לעבדות יהודי, משום שכל יהודי הוא כבר עבד לה' -"כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד",[2] לכן אדם רשאי למכור את עצמו לעבד רק אם אין לו צרכי קיום בסיסיים ביותר. כמו כן, גנב שאינו מסוגל להשיב את עלות גניבתו יימכר לעבד בעל כורחו על ידי בית הדין. בין אם העבד מוכר את עצמו ובין אם הוא נמכר על ידי בית דין, על המכירה להיעשות בצנעה על-מנת לא לבייש את העבד.[3] דיני עבד עברי תלויים בשנת היובל, ולכן כאשר שנת היובל אינה נוהגת, גם דיני עבד עברי אינם נוהגים.

שחרור עבד עברי

גופו של עבד עברי, בניגוד לעבד כנעני, אינו מכור לאדון בצורה מוחלטת, אלא רק עבודתו[4], וגם זאת לתקופה מוגבלת. לאחר תקופה של שש שנים[5] או בהגיע שנת היובל[6] (המוקדם מבין השניים) העבד אמור להשתחרר לחופשי. אמנם אם עבד עברי לא מעוניין לעזוב את אדונו הוא נרצע והופך לעבדו עד היובל.[7][8]. אפשרות שחרור נוספת היא פדיית העבד על ידו או על ידי בני משפחתו, אף בעל כרחו של האדון.

חובותיו של העבד

כאמור, לאדון נמכרה הזכות על כל עבודותיו של העבד, ומשום כך חלה החובה על העבד לעבוד בשביל האדון. בנוסף לכך, עבד שנמכר בעל כרחו, זכותו של האדון למסור לעבד שפחה כנענית, והוולדות הם עבדים כנעניים לאדון.[9]

תנאים סוציאליים של עבד עברי

בתורה נעשית הבחנה בין עבד עברי, לבין עבד כנעני. בניגוד לעבד הכנעני, לעבד העברי תנאים סוציאליים המעוגנים בהלכה ומחייבים בצורה חד משמעית את בעליו.

כאמור, עבד עברי נחשב כשכיר של הבעלים, ולכן חלה על הבעלים החובה לספק לעבד מספר זכויות סוציאליות. זכויותיו העיקריות של העבד הן:

  1. אין להשפיל את העבד:[10]
    • אסור לקרוא לעבדו בשם "עבד" דרך בזיון
    • אסור לגרום לעבד לבצע עבודות בזויות, כלומר כל עבודה שאדון לא היה מבצע גם תמורת כסף.
    • אסור להטיל על העבד עבודות שאינן מוגבלות בזמן או בהספק נדרש.
    • אסור להעביד את העבד בעבודות שהבעלים אינו מפיק מהם תועלת.
  2. האדון צריך לדאוג גם להוריו של העבד ולכל צרכיהם.[11]
  3. יש לדאוג לעבד למזון, שתייה ולמגורים נאותים הזהים לרמת חייו של האדון. ישנו דגש על שוויון מוחלט בין העבד לאדון.[12] אם שוויון הוא בלתי אפשרי והברירה היא בין העדפת האדון להעדפת העבד - העבד מקבל את ההעדפה.
  4. אין לפגוע בעבד פיזית. פגיעה פיזית בעבד מחייבת תשלום פיצויים על ידי האדון, כמו כל פגיעה באדם רגיל.[13]

בגלל המחויבויות הרבות של אדוני העבד העברי לעבד, אמרו חז"ל: "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".[14]

עבד נרצע

כאמור, עבד עברי משתחרר לאחר שש שנים. אם הוא רוצה להמשיך לעבוד את אדוניו, התורה מצוה לרצוע את אוזנו על מזוזת הדלת עם מרצע. "וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן".[15] דין העבד הנרצע חל רק בעבדים שנמכרו לעבדות על ידי בית דין, ולא על אלו שמכרו עצמם לעבדות.[16] התורה מתייחסת בשלילה לעניין שהרי "כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים".[14].

כדי להפוך ל'עבד עולם' על העבד להביע פעמיים את רצונו בכך[17], בכדי לוודא שלעבד יש גמירות דעת ברצונו להפוך 'עבד עולם'.

כדי להפוך ל"עבד עולם", העבד עובר תהליך שבמהלכו רוצע אדונו את אוזן העבד בדלת.[18]אסור לנקב את האוזן באמצעות סם, כיוון שבדרך הזאת, הרציעה נעשית כבדרך אגב, ולא על ידי האדם, כפי שמחייבת התורה.[18]

רציעת העבד מתאפשרת אך ורק אם מתקיימים כמה תנאים:

  • רק עבד זכר נרצע.[19]
  • עבד ממשפחת כהנים לא יהיה עבד נרצע, כיוון שאסור להטיל מום בכהנים משרתי הקודש.[20]
  • עבד יכול להיות נרצע רק במהלך החיים של אדונו, אם אדונו מת, הוא איננו "עובר בירושה" ליורשי אדונו.[8]

חז"ל קבעו תנאים רבים בהרצעה,[21] כמו אם היה העבד חולה, או אדונו חולה, אינו נרצע, ואם אין אדונו אוהבו אינו נרצע, עד כי קשה היה למצוא מציאות בה נרצע העבד.[22] אף שבתורה נאמר "עבד עולם", חז"ל פירושו שמדובר עד היובל, ובבוא שנת היובל, העבד העברי ישתחרר אף בעל כורחו.

מצוות הענקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות הענקה

כאשר העבד משתחרר, חלה על האדון חובה להעניק לו מרכושו, ככתוב בתורה: "וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ".[23] להלכה, מצוות הענקה נוהגת רק בעבד שמכרו בית דין, ולא בעבד שמכר עצמו. חז"ל פירשו שמדובר בשווה ערך של לפחות שלושים סלעים, אך חז"ל כבר דרשו: "מה במצרים נתתי לך ברוחב יד, אף אתה תתן לו ברוחב יד"{{הערהספרי על דברים ט"ו פסוק יג-טז}} שווה ערך זה צריך להיות מן הצומח או מן החי, אך לא מן הדומם. אם האדון לא מקיים את מצוות ההענקה לעבד בשחרורו, הוא עובר על מצוות לא תעשה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה א'
  2. ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק מ"ב.
  3. משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ה'.
  4. הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף טז עמוד א אומרת כי "עבד עיברי גופו קנוי", אך הראשונים מבארים שם שהכוונה לקניין חלקי בלבד.
  5. ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ב
  6. ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק מ'
  7. ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים ט"ז-י"ז
  8. 8.0 8.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ז'
  9. משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ג'-ד'
  10. משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ו'
  11. משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה א'
  12. משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ט'
  13. משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה י'
  14. 14.0 14.1 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כב עמוד א
  15. ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים ט"ו-י"ז
  16. משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ו'
  17. משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה י'
  18. 18.0 18.1 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כא עמוד ב
  19. תוספתאסוטה, ב' ח'
  20. משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ח'
  21. תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כב עמוד א
  22. אוצר דינים ומנהגים
  23. ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים י"ג-י"ד
תרי"ג מצוות (ע"פ ספר החינוך)