ריבית בחברות

איגרת חוב של החברה הראשונה בעולם (חברת הודו המזרחית ההולנדית) משנת 1623

איגרת חוב על סך 500 פרנק של חברת הרכבות "ברן" משנת 1906

אפשרות ההלוואה בריבית על ידי חברות, עם התרבותן של חברות כאלו החל משנות ה'ת"ר (המאה ה-19), העלתה את הסוגיה לדיון הלכתי בספרות השו"ת של האחרונים - אם איסור ריבית נוהג רק בהלוואה בין אנשים פרטיים, או שהוא נוהג גם בחברות העומדות על בסיס שותפות. וכתוצאה מכך האם מותר להלוות בריבית לחברה בע"מ בבעלות יהודים, או בבעלות משותפת של יהודים ונכרים, או ללוות ממנה.

הלוואה בריבית בחברות נסובה בין על הלוואה לחברות (כגון הפקדה בפיקדון הנושא ריבית בבנק, רכישת אגרות חוב וניירות ערך), ובין ללוות ממנה (כגון בנטילת משכנתה).

רקע

התורה אוסרת במספר מקומות על אדם המלווה ממון לחברו, ליטול ממנו ריבית:

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ

— ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ד; ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים ל"ה-ל"ז.

איסור ריבית קיים גם כאשר יש מספר אנשים הלווים בשותפות, משום שהחיוב לפרוע את ההלוואה הוא על כל אחד מהשותפים הלווים, וממילא הריהי כהלוואה אישית.

ריבית בחברות

הדיון על הלוואה לחברה בע"מ, מסתעף לשני דיונים מרכזיים:

1. דיון מקדים בעניין מעמדה ההלכתי של בעלות בעלי המניות בחברות בע"מ, וכתוצאה מכך האם יש איסור ריבית בחברות בע"מ;

   לדעת הסוברים כי לבעלי המניות בחברה אין בעלות ממשית כבעלות על ממון פרטי - הרי שאין איסור ריבית בחברות, משום שלא אסרה התורה אלא הלוואה לבני אדם, אך לא לישויות אחרות. לדעה זו אין איסור בין להלוות לחברה, ובין ללוות ממנה בריבית.

2. דיון ישיר - אם שייך איסור ריבית בהלוואה במקרה שהלווה לא שִעבד לפריעת ההלוואה אלא רק נכסים מסוימים, אבל לא שִעבד את עצמו לפרוע את ההלוואה:

   יש מהפוסקים הסוברים כי איסור ריבית קיים רק בהלוואה שבה משעבד הלווה את עצמו על פירעונה, אך לא בהלוואה לחברה בע"מ, שבה לא שִעבד אלא את נכסי החברה. אף לדעה זו, אין היתר זה אלא בהלוואה לחברה, אבל בהלוואה מחברה (וכגון נטילת משכנתה), אסור, משום שהלווה הריהו משעבד את עצמו לפירעון ההלוואה.

   אמנם רוב הפוסקים סוברים כי גם בהלוואה לחברה בע"מ יש איסור ריבית, על כל פנים מדרבנן.

היתר עסקה

חברה החתומה על היתר עסקה, מותר ללוות ממנה ולהלוות לה בריבית, שכן במקרה זה, כבכל היתר עסקה, ההלוואה אינה נחשבת כהלוואה בריבית האסורה, אלא כשותפות של הלווה והמלווה בעסקה משותפת.

בחברות בבעלות גויים

בזמנינו אין איסור להלוות לגויים או ללוות מהם בריבית, ומשכך חברה שבעליה הם גויים מותר להלוות לה או ממנה בריבית.

בחברות בבעלות משותפת של יהודים וגויים

חברה בע"מ שבעליה מקצתם יהודים ומקצתם גויים, וכפי המצוי בבנקים או חברות ציבוריות בחוץ לארץ, יש פוסקים הסוברים כי מתייחסים גם לבעלות היהודים ויש לאסור בה את ההלוואה בריבית כאילו כל בעליה הם יהודים, ויש סוברים כי הולכים אחר רוב הבעלים, וכדעה זו נהוג למעשה בחו"ל, ויש הסוברים כי אף עדיפה הלוואה עם בנקים וחברות בחו"ל מאשר בנקים וחברות בארץ ישראל שיש להם היתר עסקה, משום שהיתר עסקה זה אינו כל כך ברור הלכתית.^{[דרוש מקור]}.

שונה מזה הוא דין חברה שבעל השליטה בה הוא יהודי, שיש הסוברים^{[דרושה הבהרה]} שהחברה נחשבת בכך של יהודי למרות שיש בה בעלי מניות גויים.

ראה גם

• בעלי מניות בהלכה
• השקעה בניירות ערך (הלכה)

לקריאה נוספת

• הרב שלום גלבר, נתיבות שלום, סימן קע"ג, סעיף ט', סקל"א-מ"ב, ירושלים: תפארת אברהם, תשנ"ט.

קישורים חיצוניים

• קרן נאמנות ומניות בהלכה - השיטות בהלכה לגבי מניות וקרן נאמנות, הרב דוד שלמה שור
• תקנת הריבית חלק ג' - בנקים, הרב יעקב לנדו מודיעין עילית התשע"ה, באתר היברובוקס
• תקנת הריבית - קיצור הלכות ריבית במציאות זמנינו, הרב יעקב לנדו מודיעין עילית ה'תשע"ח, באתר היברובוקס