סאה בסאה
| תלמוד בבלי | מסכת בבא מציעא, דף ע"ה עמוד א' |
|---|---|
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קס"ב |
בהלכות ריבית, הלוואת סאה בסאה היא הלוואה של סחורה על מנת לפרוע סחורה זהה באותה הכמות, למרות ששוויה עלה או ירד בזמן הפירעון.
מן התורה אין איסור מהתורה בהלוואה כזו, אך מדרבנן הדבר נאסר משום שאם השווי בזמן הפרעון גבוה מזמן ההלוואה, הרי זו ריבית האסורה.
למרות האיסור הכללי, באופנים מסויימים מותר להלוות סחורה תמורת סחורה, וכפי שיפורט להלן.
טעם האיסור
מן התורה אין איסור בהלוואת חפצים או פירות על מנת להחזיר מוצר זהה, משום שאין כאן תוספת על ההלוואה. ואף אם יעלה מחיר הסחורה בינתיים אין איסור בדבר מפני שהחיוב נקבע בשעת ההלוואה, ובאותה שעה ערך הפרעון היה שווה לערך ההלוואה – ”בתר מעיקרא אזלינן” (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס' עמוד ב').[1].
מכל מקום, חכמים אסרו להלוות כל דבר שהוא מלבד מטבע מפני שחששו לעליית מחירים ונמצא שהמלווה קיבל פרעון בשווי גבוה יותר מההלוואה, והרי זה כריבית[2]. איסור זה הוא מדרבנן ומוגדר כאבק ריבית[3].
הלוואת מטבע אינה בכלל זה מפני שהשווי שלו קבוע לעולם ואין בו שינוי[4]. מטבע לענין זה הוא לא כל הילך חוקי, אלא המטבע העיקרי במקום זה[5]. מסיבה זאת דעת הפוסקים היא שהלוואת דולרים בישראל נכללת בהגדרת הלוואת סאה בסאה, ועליה לעמוד בתנאי ההיתר המפורטים להלן[6].
חיטי דקדחי באכלבאי
בתלמוד [7] מופיעה טענה להתיר הלוואה זו בנימוק הבא: למלווה אין שום רווח מההלוואה, משום שאם לא היה מלווה את אותו המוצר אלא משאיר אותו בידו, היה החפץ מתייקר בידו באותה מידה שהוא התייקר עכשיו ביד הלווה, נמצא שהלווה לא גרם בפרעון ההלוואה שום רווח למלווה.
אמר ליה אביי לרב יוסף: אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה משום דמצי אמר ליה: שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי, דאמר ליה: חטי דקדחי באכלבאי! - אמר ליה: התם - הלואה, הכא - זביני.
למעשה התלמוד דוחה את הטענה הזו בנימוק שאמנם בעיסקת מכירה טענה זו תקפה, אך לא בעיסקת הלוואה.
קרוב לשכר ולהפסד
טענה אחרת מעלה הטורי זהב[8]: המלווה עשוי באותה מידה לספוג הפסד במקרה בו ירד ערך המוצר עד שעת הפרעון, אם כן הרי הוא "קרוב לשכר ולהפסד" שאין בו איסור ריבית. התשובה לטענה זו היא גם כן שלא התירו חכמים עיסקה שיש בה סיכון להפסד כמו לרווח אלא במקום שהוא בדרך מכר, אבל בדרך הלוואה הדבר אסור משום צד הרווח למרות שישנו גם צד הפסד[9].
דרכי היתר
אם יש ללווה מאותו המין
במשנה נאמר: ”לא יאמר אדם לחבירו הלויני כּוֹר חטין ואני אתן לך לגורן, אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח”[10]. מכאן, שמותר לאדם ללוות מאדם אחר סחורה כאשר הוא אינו לווה כדי להשתמש בסחורה שאינה בידו באותה שעה, אלא כדי לפתור סיבה טכנית - מפתח של המחסן שבו אצורים החיטים אינו בידיו, אלא ביד בנו או שאבד ואינו יכול לפתוח זמנית את המחסן. טעם ההיתר הוא מפני שניתן להחשיב את מה שביד הלווה כאילו הוא קנוי למלווה והתייקר ברשותו. וטעם זה מספיק לאיסור סאה בסאה שהוא מדרבנן, והקילו בו[11].
אמנם אין צורך שתהיה לו את מלוא הכמות שלווה אלא ”אפילו אם יש לו סאה לווה עליה כמה כורין” (בבא מציעא עה, א). הסיבה לכך היא משום שכל סאה שהוא לווה נחשבת הסאה שיש בידו תחתיה, וכיון שקנה את הסאה הרי היא שלו ככל תבואתו ושוב יש לו סאה פנויה ולווה עליה, וכן הלאה[12].
בדבר שיש לו מחיר קבוע
כאשר מחיר הסחורה קבוע בשוק וניתן להשיגה בקלות, מותר להלוות סאה בסאה גם אם אין ללווה בידו סחורה זו, מפני שניתן להחשיב מצב זה כאילו יש ללווה את הסחורה כי ניתן להשיגה בקלות במחיר קבוע[13]. - ”הא חיטי בהיני והא חיטי בשילי, אי בעי זבני ופרעי ליה” (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע"ב עמוד ב') , והיות והדבר נחשב כאילו יש ללווה סחורה כזו, הרי הדבר מותר כאמור לעיל.
לדעת הראב"ד[14] הדברים אמורים רק כאשר ביד הלווה יש כסף, כך שאכן ביכולתו לקנות סחורה זו אם ירצה. אך הרא"ש[15] נחלק עליו בענין זה ומתיר גם כאשר אין ללווה כסף, מפני שהוא יכול ללוות סחורה כזו או לקנותה בהקפה. וכדעה זו הכריע השולחן ערוך[16] להלכה.
למרות האמור, במקרה בו סוכם שהלווה לא יוכל לפרוע את ההלוואה עד תום תקופה מסויימת, לא הותר להלוות סאה בסאה על סמך המחיר הקבוע מפני שהדבר דומה כאילו סוכם מראש שהפרעון יהיה בערך גבוה יותר מההלוואה, וזאת בניגוד למקרה שבו הלווה יכול לפרוע בכל עת את חובו גם בטרם יעלה המחיר[17]. הגבלה זו חלה רק על היתר זה, אבל אם יש ללווה מאותו המין ההלוואה מותרת גם כשלא ניתנת אפשרות לפירעון מוקדם[18].
בדבר מועט
במשנה נאמר ”וכן היה הלל אומר: לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשיה דמים, שמא יוקרו חטין, ונמצאו באות לידי רבית.” (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע"ה עמוד א') - ומכאן שלדעתו אף בדבר קטן שכזה נאמר איסור סאה בסאה. אמנם בגמרא (שם) הובאה דעת חכמים החולקים וסוברים שבהלוואת דבר קטן כגון כיכר לחם אחת אין לחוש לעליית המחיר, מפני שאין האדם מקפיד על עליית מחיר בדבר פעוט ואין הדבר נחשב כתוספת על ההלוואה.
להלכה, דעת הרי"ף[19] והרמב"ם[20] לאסור. לעומת זאת, דעת הרא"ש[21] להתיר, וכן פסק הרמ"א[22] להלכה.
קביעת החוב לפי שווי
כאשר בעת ההלוואה מסוכם שהחוב יהיה כפי הערך הממוני של הסחורה, נמצא שיש כאן חוב ממון והפרעון יהיה לפי שווי הסחורה בזמן ההלוואה, ושוב אין חשש ריבית כלל בדבר[23]. אמנם אם סוכם מראש שהחוב יהיה סכום גבוה יותר משווי הסחורה בשעת ההלוואה, הדבר אסור מפני שיש כאן תוספת מפורשת על ההלוואה[24].
הלוואה שנעשתה באיסור
במקרה שבו הלוואת הסחורה נעשתה שלא לפי תנאי ההיתר, פרעון ההלוואה יתבצע כדלהלן: אם עלה מחיר הסחורה, הפרעון יהיה לפי ערך הסחורה בזמן ההלוואה כך שכמות הסחורה המושבת תהיה פחותה מזו שהולוותה. אך אם מחיר הסחורה ירד או נשאר כשהיה, הפרעון יהיה סחורה באותה הכמות שהולוותה ולא יותר, גם אם ערכה נמוך יותר כעת[25].
סאה חיטים בסאה דוחן
כאשר ההלוואה היא של סחורה אחת תמורת סחורה אחרת הדבר חמור יותר ולא ניתן להסתמך על ההיתרים דלעיל - "יש ללווה מאותו המין" או "דבר שיש לו מחיר קבוע", ובמקרה זה נדרש לקבוע את ההלוואה בדמים בשווי הסחורה[26].
דרך נוספת להיתר במקרה זה היא להגדיר את העסקה כעיסקת מכירה בתשלום מראש בה נקנית סחורה אחת בתמורה לסחורה השניה, שהדבר מותר אם יש לקונה מאותו המין או אם יצא השער[27] (ע"ע פסיקה (הלכות ריבית))
קישורים חיצוניים
- הערך "סאה_בסאה", באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ כך מבואר בריטב"א (ב"מ ס, ב) שטעם ההיתר מן התורה בסאה בסאה הוא משום "בתר מעיקרא אזלינן".
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף א'
- ^ שפתי כהן על השולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף א'
- ^ עי' רש"י, מסכת בבא מציעא, דף מ"ד עמוד ב', ד"ה אי אמרת שכתב שהיוקר והזול תלוי בפירות ואין היוקר והזול תלוי במטבע
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ד עמוד ב' בסוגיה של "הזהב קונה את הכסף"
- ^ יעקב בלויא, ברית יהודה, פרק י"ח סעיף ה; פנחס וינד, ברית פנחס, פרק טז סעיף ז, עמוד רד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"ג עמוד ב'
- ^ טורי זהב על השולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף א'
- ^ טורי זהב על השולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף א', וכן מפורש בחידושים המיוחסים לריטב"א בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"ג עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ה', משנה ה'.
- ^ בית יוסף יורה דעה סימן קסב
- ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף ע"ה עמוד א'
- ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף ע"ב עמוד ב'
- ^ דבריו מובאים בארבעה טורים, יורה דעה, סימן קס"ב
- ^ בבא מציעא, פרק חמישי, סימן סא
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף ג' ובטורי זהב שם סק"ה
- ^ רמ"א במפה לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף ג'
- ^ שפתי כהן על השולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף ג'. למעשה נחלקו הראשונים בדבר: לדעת הרמב"ם: משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה, פרק י', הלכה א' גם במקום שבו יש ללווה מאותה הסחורה הדבר אסור אם סוכם בפירוש שהפרעון יהיה לא לפני זמן מסויים. ואילו לדעת הרשב"א בתשובותיו הדבר מותר גם על סמך מחיר קבוע בלבד. ההלכה נפסקה כדעת הרא"ש שמחלק בין היתר "יש לו" - שמועיל גם כאן, לבין היתר "יצא השער" (מחיר קבוע) שאינו מועיל במקרה זה.
- ^ רב אלפס, בבא מציעא מה א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה, פרק י', הלכה ג'
- ^ בבא מציעא פרק חמישי סימן עה
- ^ המפה לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף א'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף א'
- ^ בית יוסף יורה דעה סימן קסג בשם תלמידי הרשב"א, טורי זהב יורה דעה סימן קסג סק"ו.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף א'
- ^ טור ורמ"א יורה דעה קסב. יתכן כי הסיבה שמקרה זה חמור יותר מהמקרה של הלוואת סחורה מאותו הסוג הוא מפני שכאן לא קיימת הטענה דלעיל שהמלווה לא הרוויח מההלוואה מפני שהסחורה היתה מתייקרת גם לולי ההלוואה (ובלשון הגמרא "אטו חיטי דקדחי באכלבאי?!", כמו שהובא לעיל), כי כאן אין ברשות המלווה את הסחורה האחרת. ראה: שמואל דינין, רבותא דריבית, גבעת זאב תשפ"א, עמוד קכג.
- ^ טורי זהב שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"ב, סעיף ה' סעיף קטן ה; שפתי כהן שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קע"ג סעיף קטן טז.
| דיני ריבית בהלכה | ||
|---|---|---|
| ריבית בהלוואה | איסור ריבית • ריבית קצוצה • אבק ריבית • סאה בסאה • משכנתא (הלכות ריבית) | |
| ריבית במכר | תשלום מוקדם (פסיקה) • תשלום מאוחר (טרשא) • צד אחד בריבית | |
| רווחים | משכנתא • חכירי נרשאי • עיסקא • היתר עיסקא • ריבית בחברות • השקעה בניירות ערך | |