צרורות
בהלכה, צרורות הוא דין בהלכות נזיקין האומר כי למרות שהתורה חייבה אדם לשלם את את נזקי בעלי החיים שבבעלותו, אם בעלי החיים גרמו לנזק באופן עקיף על ידי כוח הבהמה ולא על ידי גוף המזיק, פטרה התורה מלשלם נזק שלם, ועליו לשלם רק חצי מהנזק.
נזק כזה נקרא "צרורות" על שם הדוגמה הבסיסית של היזק מכוח הבהמה, אך ללא מגעה, על ידי התזה של צרורות.
תולדה דרגל
היזק הצרורות נחשב לתולדה של רגל, והלכה למשה מסיני, הגבילה את התשלומים הרגילים של חיוב רגל למחצית הנזק. יש אומרים כי הגדרת הצרורות כתולדה של רגל היא חלק מההלכה למשה מסיני[1].
המשנה הראשונה במסכת בבא קמא אומרת, כי תולדותיהם של ארבעת אבות הנזיקין - דינם שווה למזיקים עצמם. הגמרא דנה בשאלה מה בא משפט זה לחדש ומגיעה למסקנה כי המשנה באה ללמד על דמיון בדין בין צרורות ורגל, אך נחלקו הדעות[2] על איזה דמיון מדובר.
רב פפא מסביר על פי הכלל, שבעוד שבהמה שהזיקה בכוונה להזיק "קרן", הדין הוא שאין בעל בהמה חייב לשלם מכיסו, אלא משלם את השור עצמו או דמיו ולא יותר, הרי שכאשר בהמה הזיקה בדרך הילוכה - "רגל", על בעל בהמה לשלם מביתו גם אם הנזק עולה על שווי הבהמה. וכך גם בחיוב נזק צרורות, עליו לשלם מביתו. רבא מסופק האם אכן ההלכה היא שצריך בעל השור להוסיף ולשלם מביתו בנזק צרורות, ולכן הוא מפרש את ההשואה בין צרורות לרגל בכך ששניהם פטורים כאשר ההיזק היה ברשות הרבים.
בצומח
הרמב"ן מסביר בסוף קונטרס דינא דגרמי, שבגדר צרורות הוא רק כוח הבהמה המזיקה עצמה, אבל לעומת זאת אדם הנוטע עץ, ולאחר זמן יצאו מהעץ שורשים בקרקע והזיקו לבור של שכן, אין נחשבים השורשים לחלק מהעץ, ולכן אין חייב המזיק לשלם (באופן שמותר היה לו לנטוע את העץ).
שיטת סומכוס
סומכוס אינו מקבל את דין ״חצי נזק צרורות״, ולדבריו גם בנזק של צרורות התשלום הוא נזק שלם, כרגיל[3]. תנאים נוספים הצטרפו לדבריו, ביניהם רבי אלעזר[4]. רב אשי מסופק, האם סומכוס לא קיבל כלל את ההלכה למשה מסיני, או שהוא הגביל אותה לנזק שמתבצע על ידי תוצאה מכוחה של בהמה, "כוח כוחה"[5].
בתר מעיקרא אזלינן
ערך מורחב – בתר מעיקרא אזלינן או בתר מסוף אזלינן
שאלה מעניינת שואל רבא, אודות בהמה שדרכה על כלי ולא שברתו, והכלי נתגלגל למקום אחר ונשבר, האם עלינו להתייחס למעשה המזיק מצד בהמה שהתבצע על ידי גופה, או באופן שנשבר הכלי - שלא על ידי גופה. הגמרא פושטת את השאלה, מהלכה אותה אמר רבה, כי אדם שזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל, השני פטור מכיוון שכבר היה בחפץ מעשה שבירה הוא נחשב כשבור. ומכאן, שהעיקר הוא מעשה השבירה מצד האדם, וחפץ שנעשה בו מעשה שבירה, נחשב כשבור, ולכן גם כאשר הבהמה ביצעה בחפץ מעשה שעלול לבסוף להזיק לחפץ, נחשב החפץ כשבור מיד, וההיזק אינו נחשב כצרורות.
דין מועד בצרורות
שאלה נוספת אותה שאל רבא[5], ונשארה ללא מענה: האם קיים דין שור מועד בצרורות, האם יש לדמותה ל"קרן", שהרי שניהם, צרורות וקרן, משלמים חצי נזק, ואם כן אם הבהמה הזיקה שלוש פעמים על ידי "צרורות", היא חייבת לשלם נזק שלם, או שמא יש לדמות את הצרורות ל"רגל", שהרי הנזק נעשה באופן רגיל ולא מתוך כוונה להזיק, וכשם שברגל אין דין מועד, כך בצרורות אין דין מועד.
רב אשי הסתפק בהלכה אחרת, לפי הכלל בארבע אבות נזיקין, כי כאשר נזק מסוים נגרם באופן של "שינוי" ולא כדרכה, משלם בעליה של הבהמה רק חצי נזק לניזק. השאלה היא, בנידון שהצרורות היו בשינוי, האם אז משלם חצי נזק, או שמא דין זה האומר שמשלמים חצי נזק בשינוי, הכוונה היא חצי מהסכום אותו יש לשלם, ומכיוון שבצרורות משלם רק חצי נזק, כאשר הצרורות נעשו בשינוי עליו לשלם רק רביע נזק.
קישורים חיצוניים
- בעניין הגדרת צרורות, מאת איתי מושקוביץ, מתוך עלון ישיבת הר עציון
- חצי נזק צרורות: קנסא או ממונא?, מאת קותי פינקלשטיין, מתוך עלון ישיבת הר עציון
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
34937329צרורות