קניין כסף

מטבעות כסף עתיקים

קניין כסף הוא קניין בסיסי במשפט העברי המתבצע באמצעות תשלום כסף או חפץ בעל ערך. ערכו של הכסף או החפץ צריך להיות לפחות כשוויה של פרוטה, אך אינו חייב להוות את מלוא ערכו של החפץ הנקנה. באמצעות כסף ניתן לקנות כל דבר שאינו מיטלטלין, כולל בני אדם.

כסף במטלטלין

לפי שיטת רבי יוחנן שנפסקה להלכה, מדאורייתא מטלטלין נקנין בכסף. הראשונים נחלקו מה המקור לקניין כסף במטלטלין לפי רבי יוחנן: לדעת רש"י הוא נלמד בקל וחומר מדין פדיון הקדש בכסף, שנאמר בו: ”ונתן הכסף וקם לו”, ולדעת הרי"ף נלמד דין זה בקל וחומר מקניין כסף בעבד עברי, משום ש"אם גופו קונה, ממונו לא כל שכן?". הנימוקי יוסף דוחה את דברי שניהם, וטוען שקניין מעות נלמד מסברא, משום שרוב הקניינים נעשים בכסף. בדומה לכך כתבו התוספות, שסתם קניין במקרא הוא קניין כסף.

אמנם, מחמת החשש שמא החפץ הנקנה ישאר ביד המוכר לאחר ביצוע הקניין, והמוכר לא יטרח להצילו אם ישרף, ביטלו חכמים את כוחו של קניין כסף, ותיקנו שמטלטלין נקנים בקניין משיכה.

ואף על פי כן, במקרים מסוימים שהם "מילתא דלא שכיחא" (דבר לא שכיח), לא ביטלו חכמים את קניין כסף. למשל, מי שמכר לחבירו שור ונתחייב לו כסף, יכול לקנות ממנו פרה באמצעות מחילת הכסף שחייב לו.

מקור קניין כסף בשאר דברים

קניין כסף במקרקעין נלמד מן הפסוק ”שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ” (ירמיהו, ל"ב, מ"ד), וממילא ניתן לקנות על ידו גם עבד כנעני, שהוקש לקרקע.

בעבד עברי נלמד קניין זה מהפסוק ”מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ” (ויקרא, כ"ה, נ"א), ובאמה עבריה נלמד מכך שהיא נפדית על ידי "גרעון כסף", ואם אינה נקנית על ידי כסף, אין לה ממה לגרע.

דין קידושי אשה בכסף, נלמד מגזירה שווה של קיחה קיחה מהפסוק ”כי יקח איש אישה” (ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ה'.) והפסוק ”נתתי כסף השדה קח ממני” (ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוק י"ג.), ומן הפסוק שנאמר באמה עבריה, ”וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף” - המילים "אין כסף" מיותרות, ובאות ללמד ש"אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר". התלמוד הבבלי במסכת קידושין מבצע צריכותא ומסביר מדוע שני פסוקים אלו נצרכים על מנת ללמד שאישה נקנית בכסף.

מהות הקניין

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בהגדרתו של קניין כסף, נחלקו הפוסקים: לדעת הרב יהושע פלק כץ בספרו "מאירת עיניים" (ובקיצור:סמ"ע - ספר מאירת עיניים) קניין כסף במהותו הוא תשלום תמורה לחפץ הנקנה ואלו לדעת הרב דוד הלוי סגל בספרו "טורי זהב" קנין כסף אינו אלא אקט קניני גרידא.

כסף החוזר

כסף החוזר הוא יסוד שנוסד באחרונים לפיו קניין כסף מועיל רק אם נוצרה התחייבות למתן תמורה מכחו של הכסף שניתן במקח וממכר, אך אם לא נוצר חיוב תמורה אין הקניין פועל.

ביאור יסוד כסף החוזר והגדרתו

האחרונים מחדשים שהפעולה שמחילה את הקניין על החפץ שעד כה היה ברשות המוכר להיות ברשות הלוקח, הוא לא רק עצם נתינת הכסף למוכר, אלא עצם ההתחייבות המוכר לספק טובין מכח הכסף שניתן לו כקניין. במקרה שבו נתינת הכסף לא תיצור התחייבות כזו, המכר לא יחול.

המקור לדין זה הוא הגמרא במסכת בבא קמא שאומרת שהגונב שה ומוכרו בשבת פטור מתשלומי ארבעה וחמישה. רב פפא העמיד את דברי הברייתא שהגונב ומוכר בשבת פטור דווקא במקרה שאמר הלוקח למוכר הגנב לעבור על חילול שבת, כגון שיקטוף תאנה משדותיו של הלוקח כתמורה, כך שאיסור שבת ואיסור מכירה חלים כאחד - מקרה בו נאמר הדין של קם ליה בדרבה מיניה הקובע כי קניין התאנה (ועמו המכירה כתמורה) לא חל, ולכן אין כאן דין מכירה, שכשם שלא חלים שום חיובים על האדם בשעה שמתחייב בנפשו כך לא חל בו תורת מכירה ולא קנה הלוקח כלום. מדין זה מוכח שהקניין נוצר על ידי החיוב ולא על ידי הכסף, שאם נוצר על ידי הכסף מדוע זה קם ליה בדרבה מיניה, הלא הקניין נוצר על ידי משיכת הבהמה ולא על ידי החילול שבת.

קישורים חיצוניים

• הערך "כסף", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הערך "קניין כסף", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של הרב אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
• אסופת מאמרים בנושא קניין כסף, באתר אסיף

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30603231קניין כסף