קרבן התמיד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

קורבן התמיד הוא קורבן עולה (קורבן הנשרף כולו על המזבח) הבא כקורבן ציבור, והוקרב בבית המקדש פעמיים בכל יום: אחד בבוקר ואחד בין הערביים.

למעט קורבנות הקרבים בליל י"ד בניסן (ערב פסח), קורבנות התמיד מהווים פתיחה וסיום של המלאכה בבית המקדש, ואין מקריבים קורבן לפני תמיד של בוקר ולאחר תמיד של בין הערביים.

זמן השחיטה

קורבן תמיד של בוקר: נשחט לפני שעולה החמה, "לפי שאסור להקריב קרבן כלל קדם תמיד של שחר"[1]. קורבן תמיד של בין הערביים: מאמצע היום (כשהשמש נמצאת במרכז השמיים והצל הוא קצר) מתחילה השמש לנטות לצד מערב, וכתוצאה מכך הצל מאריך. בשעה שאין ספק כי הצל האריך - מתחיל זמן שחיטת הקרבן[2]. על אף שלאחר תמיד של בין הערביים אין מקריבים קורבנות, ממשיכים להקטיר קומץ ולבונה, וכן איברי קורבנות שלא נשרפו כראוי מזרזים שריפתם עד הבוקר[3].

ציווי

על הקרבת קרבן התמיד הצטווה עם ישראל (במדבר כח ג ,כח ד ): "וְאָמַרְתָּ֣ לָהֶ֔ם זֶ֚ה הָֽאִשֶּׁ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּקְרִ֖יבוּ לַיהוָ֑ה כְּבָשִׂ֨ים בְּנֵֽי-שָׁנָ֧ה תְמִימִ֛ם שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם עֹלָ֥ה תָמִֽיד: אֶת-הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם:".

קרבן התמיד הוא קרבן עולת ציבור, כבש זכר מובחר, שגילו בין שלושים יום (בדיעבד מגיל שמונה ימים) לשנה. ארבעה ימים לפני הקרבתו היה נשמר בבקרה שלא יפול בו מום. הקטרת איברי עולת התמיד על המזבח הייתה הראשונה בכל יום ("וערך עליה העולה") לפניה לא קרב דבר. עם קרבן התמיד באו מנחות ונסכים. עד שלא נוסכו הנסכים שבאו עם הקרבן - אסור להקריב קרבן אחר.

מיקום שחיטת שני קרבנות התמיד היה שונה: "של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שנייה, של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שנייה" (משנה תמיד ד א)

קורבן התמיד, כקורבן ציבור, נקנה מכסף השקלים שנאסף מכלל ישראל (בניגוד לקורבנות יחיד שנקנו מכספם של אנשים פרטיים, לכפרה, נדבה או נדר). קורבן התמיד נחשב ל"קדשי קדשים" ולא ל"קודשים קלים" - כלומר, הוא נחשב לקורבן שדיניו חמורים יותר. התמיד הוא קורבן עולה וככזה הוא "כולו לה'", כלומר: הוא מוקרב כולו על המזבח בניגוד לקורבנות אחרים שחלקים מהם מותרים באכילה לכהנים או למקריב.

התמיד על הר סיני ולדורות

סדר ההקרבה

הבחירה בכהנים שיעסקו בעבודות השונות בקורבן התמיד נעשתה מדי יום ביומו באמצעות "פייסות" - העלאה בגורל של כמה כהנים (מתוך אלו שלא עסקו אי-פעם בתמיד).

ביום הכפורים, שבו כל עבודות היום כשרות רק על ידי כהן גדול, הכהן הגדול שחט רק ׳רוב סימנים׳ (קנה וושט) וכהן אחר המשיך את השחיטה ע״מ שהכהן הגדול יספיק לקבל את הדם. פעולת ההמשך לחיתוך שני הסימנים נקראת 'מירוק' והיא נעשית על ידי כהן אחר.

ה'מירוק' אינו נחשב עבודה משום שקריצת התמיד (שחיטת רוב הסימנים) על ידי הכהן הגדול סיימה את השחיטה הכשרה. ראה מסכת יומא (בבלי) דפים לא -לב.

את קורבן התמיד הקריבו פעמיים ביום, כבש אחד בבוקר וכבש אחד בין הערביים. את התמיד של שחר יחד עם כל כבש היו מקריבים מנחת נסכים ונסכי יין כרגיל - עישרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ורביעית ההין יין אותה היו מנסכים על-גבי מזבח העולה בשיתין (מתקן המיוחד לשם כך).

כל הקרבנות שהוקרבו בבית המקדש הוקרבו בין התמיד של שחר לתמיד של בין-הערביים[4]

סדר הקרבת קורבן התמיד מתואר במשנה במסכת המוקדשת לכך בסדר קודשים ונקראת על שמו - מסכת תמיד.

תפילות כנגד התמיד

לדעת ר' יהושע בן לוי[5], התפילות נתקנו כנגד הקרבנות: תפילת שחרית נתקנה כנגד תמיד של שחר, ותפילת מנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערביים.

הערות שוליים

  1. משנה תורה, ספר העבודה, הלכות תמידין ומוספין, פרק א, ג.
  2. שם: "התמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל ויוכר לכל שהאריך".
  3. ויקרא, פרק ו', פסוק ב: "מוקדה על המזבח, כל הלילה, עד הבקר".
  4. משנה תורה, הלכות תמידין ומוספין, א, ג
  5. בבלי, ברכות כ"ו ע"ב