נביא שקר

נביא שקר הוא נביא המתיימר לדבר בשם ה' או מתנבא בשם אלילים אחרים. בעוד נבואתו של נביא אמת מתגשמת, נבואתו של נביא שקר אינה מתגשמת ועונשו מוות. על פי הרמב"ם, נביא מוגדר כנביא שקר אם הוא מכחיש את נבואת משה, מוסיף או גורע ממצוות התורה, וכמובן נביא שנבואתו לא התקיימה.

הגדרת נביא שקר

נאמר בספר דברים:

יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. יט וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע אֶל-דְּבָרַי, אֲשֶׁר יְדַבֵּר, בִּשְׁמִי--אָנֹכִי, אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ. כ אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי, אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר, וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר, בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים--וּמֵת, הַנָּבִיא הַהוּא.

— ספר דברים, פרק י"ח, פסוקים י"ח-כ'

עוד נאמר:

כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: (ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: (ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: (ה) אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: (ו) וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:

— ספר דברים, פרק י"ג, פסוק ב -"ו

ההגדרה לעיל, היא הגדרתו של נביא השקר בתורה. צירוף המילים למושג "נביא שקר" עצמו מקורו במשנה, אך נזכר גם בתנ"ך:

כה שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-אָמְרוּ הַנְּבִאִים, הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר, לֵאמֹר: חָלַמְתִּי, חָלָמְתִּי. כו עַד-מָתַי, הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים--נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר; וּנְבִיאֵי, תַּרְמִת לִבָּם.

— ספר ירמיהו, פרק כ"ג, פסוק כ"ה

נביא שקר בהלכה

נביא השקר הוא המתנבא מה שלא שמע בנבואה (כמו צדקיה בן כנענה), או המתנבא בשם עצמו את אשר נאמר לחבירו (כמו חנניה בן עזור). נביא השקר חייב מיתה בחנק, ונאמרה אזהרה מיוחדת שלא לחשוש מפניו.

בראשונים כתבו שיש להמנע מאמירה בבדיחות "כך אמר לי ה'".

המתנבא בשם עבודה זרה - המתנבא ואומר "כך ציותה עבודה זרה", אפילו אם הציווי אכן מתחייב לפי דיני תורה, חייב מיתה בחנק, שנאמר: "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא", ואזהרתו נלמדת מן הפסוק:"ושם אלהים אחרים לא תזכירו".

נביא שהסית לעבוד עבודה זרה דינו בסקילה, בדומה למסית ומדיח הדיוט.

כתב הרמב"ם:”ואסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים ואין שואלין ממנו אות ומופת, ואם עשה מעצמו אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בו וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא... כל המונע עצמו מהריגת נביא השקר מפני מעלתו שהרי הולך בדרכי הנבואה, הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגור ממנו, וכן המונע עצמו מללמד עליו חובה, או הפוחד וירא מדבריו הרי הוא בכלל לא תגור ממנו” (משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ה', הלכה ט').

נביא השקר נדון בסנהדרין של שבעים ואחד.

נביא המבטל את נבואת משה - נביא שהתנבא לבטל דבר מן התורה שבכתב או שבעל פה, אפילו אמר בשם ה' שהלכה כדברי פלוני, אף על פי שנתן אות או מופת נהרג כדין נביא שקר, שכן נאמר "לא בשמיים היא", כלומר שהכרעת ההלכה אינה מסורה לידי שמים, ןממילא לא יתכן גלוי שמימי שכזה, ונאמר:"אלה המצוות" שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

לפיכך המתנבא לבטל מצוה וכל שכן התורה בכללה כמו ישו הנוצרי ומוחמד אף על פי שנתן אות ומופת הרי זה נביא שקר, וכל מה שעשה בכשוף ובאחיזת עינים עשה.

בנוסף מאריך הרמב"ם בכמה מקומות שלא תתכן נבואה למי שאין בו מעלות הנביא של חכמה וקדושה.

בחז"ל נחלקו תנאים אם תתכן אפשרות שנביא שקר יעשה מופת של ממש כפשט הכתוב, כדי לנסות את עם ישראל, או שהדבר אפשרי רק בנביא אמת שהפך לנביא שקר כמו חנניה בן עזור.

זיהוי נביא שקר

בספר דברים שתי הגדרות להבחנה בנביא שקר:

1. נביא שמדיח את העם לעבודת אלילים (פרק י"ג, פסוקים א'-ו');
2. נביא שמדבר בשם ה' למרות שלא נצטווה לכך, ואפשר להכירו אם דבריו אינם מתקיימים (פרק י"ח, פסוקים כ'-כ"ב).

סיבות לקושי בזיהוי

1. ישנם שמות משותפים לדברים מנוגדים "קדושה" ו"קדשה", "מזבח" לאלוקים ולבעל. במקרא קוראים גם לנביאי השקר בשם "הנביאים".

2. הלבוש – הנביאים לבשו אדרת ולבשו אזור, לבוש שגם נביא השקר יכול היה ללבוש.

3. מטבעות לשון – גם נביאי השקר משתמשים במונח "כה אמר ה'" ובמונח "נאום".

4. אפקטים חיצוניים – נביאים נסתייעו ב"נבל ותוף וחליל וכינור", אלו כלי נגינה נפוצים בתקופת המקרא לא רק בקרב נביאי אמת.

5. התשלום – נביא מן הגויים, כבלעם, קיבל תשלום, אבל גם אל נביאי האמת לא פנו בידיים ריקות, כפי שמסתבר משיחת שאול עם נערו לקראת לכתם אל שמואל הנביא (ספר שמואל א', פרק ט', פסוקים ז'-ח'), מפניית אשת ירבעם אל אחיהו בדבר בנה החולה (ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק ג') וישנן דוגמאות נוספות. אכן שמואל, איש האלוקים, אחיהו ואלישע סירבו לקבל מתת, אבל בתודעת העם היה כי גם נביא אמת צריך לפצותו על טרחתו.

6. סוג השאלות – מלבד חמשת הדברים החיצוניים שמשותפים לשני סוגי הנביאים, משותפים לשניהם גם דברים ענייניים שבהם טיפלו. כך בלי לדון בפניות מלכים אל נביאי החצר, היו פניות אל נביאים בעניינים מדיניים מצד שאול, מצד אחאב ויהושפט, מצד יאשיהו ומצד צדקיהו. עם זאת פנו בעניינים משניים ואישיים גם אל נביאי האמת.

פולמוס נביאי האמת מול נביאי השקר

ששת הדברים הללו אינם מאפשרים אפוא הבחנה בין נביא אמת לנביא שקר. לעיתים היו היחסים בין השניים ללא מתח. לראשונה מסופר על התנגשות ביניהם במלכים א, כ"ב. היחסים מחריפים בעיקר בתקופת ירמיהו. שם חוזרת תכופות המילה "שקר", כ 22 פעם נגד נביאי השקר ונבואותיהם. נביאי השקר מוזכרים בספר ירמיה ב-15 פרקים והוא קורא בשמותיהם של חמישה נביאים כאלה: פשחור בן אמר, חנניה בן עזור, אחאב בן קוליה, צדקיה בן מעשיה ושמעיהו הנחלמי. מצד שני תבעו מאשימיו של ירמיהו בפרק כ"ו לדונו למוות, שכן הוא נראה להם כנביא שקר על כי ניבא בשם ה', שהבית יחרב.

לירמיהו היה קשה להאבק במתחריו שניבאו דברים דמיוניים, בהתאם למשאלות הלב, על שלום וניצחון, דברים שערבים לאוזני ההמון, הנוטה טבעית להאמין לדברי דמיון מרגיעים. בפרט שגם נביאי השקר השמיעו דברים בשם ה', ולהם היה גיבוי מצד המלך, השרים, הכהנים, ומצד העם עצמו. ירמיהו ניצב בפני הבעיה כיצד לשכנע את העם שמתחריו הם נביאי שקר וכי הוא נביא האמת. הוויכוח הרעיוני מגיע לשיאו בפרק כ"ג שבספר ירמיה, פרק המבטא אולי יותר מכל מקום אחר בתנ"ך את הקשיים בהבחנה בין נביאי אמת לנביאי שקר:

הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם יְיָ, הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְיָ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע

— ירמיה כג כח

הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם יְיָ הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם

— ירמיה כג לא

"נאום" קשור עם ריטוריקה וברק חיצוני, ואילו נבואה תציין האש הפנימית, זו העצורה בעצמות ומבקשת להתפרץ בקול בעל עצמה וחוצב להבות אש, ואילו נביאי שקר אין בלבם נבואה מה'. לא תמיד ניכרים דברים שאינם אמת, ואם נביא השקר הוא שחקן מוצלח, יוכל לדבר בלהט ובעוז כאילו קול אלוקים מדבר מתוך גרונו וכאילו יוצאים דבריו מן הלב.

אין נביא האמת יוזם השליחות אלא הוא נקרא לשליחות בלי שירצה בה, ושלא בטובתו עליו להשמיע את דברי ה', המושמעים בפיו, למען ייהפכו חלק מאישיותו.השליחות נכפית עליו מגבוה, ועל האלוקים לאמצו בדברי עידוד לשם מילוי הייעוד. ואסור לנביא להזניח את תפקידו פן ייענש. סמכותו כשליח נובעת מכוח שולחו. בניגוד לנביא שקר, אין נביא אמת ומוכיח פועל לפי הרוח הנושבת בעם ולא ישחה עם זרם הכדאיות, אלא יפעל לפי צו מצפונו ויתריס נגד מלכים ושרים, נגד שופטים וחכמים, נגד עשירים וחזקים, נגד כהנים ונביאי שקר- ונגד העם. מטרתו לחנך את העם, לכוונו ולהעלותו למען ייטב לו.

בשאיפתו לחנך את העם ובהתראותיו עקב הפרת צווי האל, יש שעל הנביא לקבל עליו, לפי צו האל, סבל שיסמל שליחותו הכפויה, סבל המסומל בגופו. למשל הליכה כערום יחף כפי שנצטווה על ישעיהו. . נביא האמת מסור לאלוקים אך גם לעם. בעת צרה רואה הנביא את עצמו כחלק מהעם, כפי שביקש ירמיהו טוב למען העם "חטאנו לך".

הנביא הוא גם מגיד עתידות ואין לראותו כמטיף בלבד. באי התגשמות נבואותיהם יוכח ההפך ממה שניבאו נביאי השקר. ובניגוד לנביא השקר, החי באשליה, הרואה את החלום כמציאות וההופך את התת-מודע שלו לאלוהות, נביא אמת הוא איש האמת הנוקבת, הרואה בבהירות את אשר עתיד להתרחש. אולם התורה מוצאת יוצא מן הכלל שלפיו ייתכן שהאות של הנביא יתאמת, ובכל זאת הנביא הוא נביא שקר. ירמיהו מוסיף עיקרון שני, לפיו ייתכן שנבואה לא תתגשם, ובכל זאת יהיה הנביא נביא אמת.. כל נביא היה נסבל כל עוד לא הוכח כי הוא נביא שקר, השאלה היא כיצד להבחין בין נביא אמת לנביא שקר. צדקתם של נביאי האמת אנשי האמונה והמוסר, שבנאמנותם לצו מצפונם שחו נגד הזרם ורצו לחנך עם, שרדפם בחייהם, צדקתם הוכחה לרוב אחרי מותם, ולעיתים חלפו דורות עד שהוכחה אמיתות חזונם.

דבריהם של נביאי השקר לא הגיעו אלינו מאחר שנגזר עליהם כי "בכתב בית ישראל לא יכתבו" (ספר יחזקאל, פרק י"ג, פסוק ט'). על עמדתם ניתן ללמוד מדברי יריביהם, כלומר מנביאי האמת, אשר מצטטים לעיתים גם דברים משל נביאי השקר תוך פולמוס עמם.

נביאי שקר במקרא

בתנ"ך מצאנו כמה נביאי שקר שהתנבאו לישראל במהלך הדורות. בספר מלכים מסופר על נביא שקר שאירח את עדו הנביא בביתו ולבסוף זכה לנבואה מאת ה'. נביאי שקר נוספים הם: פשחור בן אמר, חנניה בן עזור, אוריהו בן שמעיהו, שמעיהו הנחלמי, חנן בן יגדליהו, אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה.

בספר יחזקאל מופיעה התנבאותו של יחזקאל על העונש הצפוי לנביאי ונביאות השקר שרווחו ביהודה.

בתרבות ישראל

מנביאי השקר הידועים בדורות האחרונים הוא נתן העזתי ששימש כנביאו של שבתי צבי.

ראו גם

• משיח שקר
• שבתי צבי
• יעקב פרנק

קישורים חיצוניים

• דינו של נביא-שקר מאת מאיר בר-אילן המחלקה לתלמוד . אתר אוניברסיטת בר-אילן.

הערות שוליים

ערך זה עוסק ב-3 מצוות מתוך תרי"ג מצוות: איסור אמירת נבואת שקר, איסור התנבאות בשם עבודה זרה, איסור הימנעות מהריגת נביא שקר. להרחבה על אחת מהן בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0