מלחמת מצווה ומלחמת רשות

מלחמת רשות
(מקורות עיקריים)
מקרא	ספר דברים, פרק כ', פסוקים י'-ט"ו
משנה	מסכת סוטה, פרק ח', משנה ז'
ברייתא	תוספתא, סוטה ז' ט'-ט"ו
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י' עמוד ב', דף מ"ד עמוד ב'
תלמוד ירושלמי	מסכת סוטה, פרק ח', הלכה י' (דפוס וילנא: דף דף ל"ט, עמוד ב')
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה'-פרק ז'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה ק"צ; ספר החינוך, מצווה תקכ"ז

ביהדות, מלחמת מצווה ומלחמת רשות הן הגדרות הקובעות את מעמדה של המלחמה שעם ישראל יוצא אליה.

להגדרה זו משמעויות רבות בהלכות מלחמה. בין היתר, חובת הגיוס, והסמכות הקובעת ליצאה למלחמה.

מלחמת מצווה נחשבת מלחמה שיש מצווה ביציאה אליה כגון מלחמותיו של יהושע בן נון לכיבוש ארץ ישראל [1], מחיית זכר עמלק או מחיית שבעה עממים, ואילו מלחמת רשות היא מלחמה שמטרותיה הרחבת הטריטוריה.

הגדרת מלחמת מצווה

ערך מורחב – מלחמת מצווה

מלחמת מצווה היא מלחמה שעם ישראל מקיים ביציאה אליה מצווה אחת או יותר. המלחמות שנחשבות למלחמת מצווה לכל הדעות הן:

המלחמות לכיבוש ארץ ישראל שעשה יהושע בן נון – מצוות ירושת ארץ ישראל^[1].
המלחמה בשבעת העממים שבארץ ישראל – מצוות מחיית שבעה עממים^[2].
מלחמה נגד עמלק – מצוות מחיית זכר עמלק^[2].
מלחמה שמטרתה להציל את עם ישראל מפני אויב שקם להילחם נגדו^[2]^[3].

ישנם מלחמות נוספות שהגדרתם כמלחמת מצווה נתונה במחלוקת:

מלחמת מנע – מלחמה מול אויבים המאיימים על עם ישראל אך עוד לא פתחו במלחמה^[4].
מלחמת כיבוש ארץ ישראל בזמן הזה - תלוי בשאלה האם מצוות ירושת ארץ ישראל הייתה קיימת רק בימי יהושע או שהיא מצווה קבועה לדורות^[5].

הגדרתה של מלחמת רשות היא, מלחמה שמטרתה הרחבת תחומה של המדינה מעבר לגבולות ארץ ישראל, מטעמים פוליטיים-תדמיתיים או כלכליים, מלחמות דוד המלך מובאות בתלמוד כאבטיפוס למלחמות רשות.

ההתגייסות למלחמת מצווה במקרא

במספר מקומות בתנ"ך מופיעה ביקורת חריפה כלפי המשתמטים ממלחמת מצווה.

כאשר שבטי גד וראובן ביקשו לקבל נחלה בעבר הירדן, משה חשד כי הם מבקשים להשתמט ממלחמת כיבוש הארץ, ועל כן הוא נוזף בהם בחריפות;

"הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה?" [...]
"וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל"

— ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים ו'-י"ד

רק לאחר שהתחייבו כי 'יחלצו חושים' ויצטרפו למלחמה על שאר ארץ ישראל הסכים משה לתת להם את נחלתם בעבר הירדן כנתינה זו מעוגנת בתנאי שאכן יממשו את הבטחתם להצטרף למלחמה.

בשירת דבורה, מקללים דבורה הנביאה וברק בן אבינועם בשם מלאך ה' את יושבי מרוז, מפני שלא באו לעזרת עם ישראל במלחמת סיסרא, אותה הם מכנים "עזרת ה'"^[6]:

אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים.

— ספר שופטים, פרק ה', פסוק כ"ג

ההבדלים בין מלחמת מצווה למלחמת רשות

קבלת החלטה

במלמת מצווה ההחלטה לצאת למלחמת מצווה יכולה להתבצע על ידי המלך בלבד, ואילו במלחמת רשות , נדרש לקבל לכך אישור מן הסנהדרין^[7].

החייבים בגיוס

במלחמת הרשות ישנם כאלו הפטורים מלהתגייס למלחמה. דין זה נקרא חזרה בעורכי המלחמה, והם כוללים את מי שבנה בית ועדיין לא התחיל להתגורר בו או שהוא עדיין בשנה הראשונה למגורים בו, מי שנטע כרם ועדיין לא בצר אותו אפילו פעם אחת או שהוא עדיין בשנה הראשונה לשימוש בכרם, והמאורס שעדיין לא התחתן או שהוא בשנה הראשונה לנישואיו. אך במלחמת מצווה כולם מחויבים להצטרף למלחמה.

בפרשת 'חזרת עורכי המלחמה' שבתורה מוזכר גם את 'הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב' שהוא חושש ממלחמה שמתבקש לשוב לביתו כדי לא להכניס מורך וחולשה בקרב הלוחמים. אך אותו משיבים מן המלחמה גם במלחמת מצווה^[8].

פטורים אלו מסווגים לפטור חלקי ופטור מלא. ישנם כאלה המקבלים רק פטור מלחימה בשדה הקרב והם מועברים לסיוע לוגיסטיקה ויחידות עורפיות התומכות בלחימה. ובהם 'הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב' מי שאירס אישה אך עדיין לא התחתן, מי שבנה בית אך עדיין לא נכנס להתגורר בו או מי שנטע כרם אבל עדיין לא חיללו. לעומת זאת, אלו שבשנת הנישואין הראשונה, או בשנה הראשונה בבית חדש או בשנה הרביעית בכרם שננטע^[9] (שהיא השנה הראשונה לשימוש בכרם משום איסור ערלה) מקבלים פטור מלא גם מסיוע לוגיסטי תמיכה בליחמה ושירות ביחידות עורפיות.

נשים

יש הטוענים שבמלחמת מצווה חלה חובת הגיוס מוטלת גם על נשים, והראיה לכך היא מדברי המשנה "במלחמת מצווה הכל יוצאין – אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"^[10]^[11], אולם רוב הפוסקים פוטרים נשים מגיוס למלחמת מצווה, כפי שחז"ל התבטאו במספר מקומות ש"אין דרכה של נשים לעשות מלחמה"^[12], ואף אוסרים עליהן להשתתף בה ברוח הפסוק ”כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה” (תהילים, מ"ה, י"ד). ואת הביטוי "כלה מחופתה" פירשו כמליצה שמטרתה להדגיש את חובת הגיוס של החתן למרות הצער שיגרם לכלתו, או שכוונת המשנה היא שעל אף שהנשים אינן נלחמות, הם משתתפות במלחמה כתומכות לחימה ומספקות ללוחמים מים ומזון^[13] או בשביל להתפלל למען הצלחת המלחמה^[14]^[15].

שבט לוי ותלמידי חכמים

פוסקי ההלכה נחלקו האם גם שבט לוי ולומדי התורה מחויבים לצאת להילחם במלחמת מצווה^[16], או שהם פטורים מלצאת להילחם אף במלחמת מצווה^[17].

מלחמה שיש בה סכנה

פטורים אלו נאמרו רק בזמן שניתן להעריך כי ישראל יכולים לנצח בלעדי המשוחררים, אבל במצב שניצחון המערכה תלוי באותם הפטורים מהמלחמה, קיימת חובה שווה גם על בעלי הפטורים להשתתף במלחמה או לסייע למאמץ המלחמתי מדין של "לא תעמוד על דם רעך"^[18].

תחילת מצור

הבדל נוסף בין מלחמת רשות למלחמת מצווה הוא המועד בו מתחילים לצור על האויב. במלחמת רשות צריך להתחיל את המצור לפחות שלשה ימים לפני שבת על מנת למעט בחילול שבת בעוד שבמלחמת מצווה מותר להתחיל מצור אפילו בשבת עצמה^[19].