כוחי ועוצם ידי
כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי הוא ביטוי עברי המופיע בפרשת עקב שבספר דברים ומשמעותו תיאור לאדם או קבוצה אשר זוקפים את תוצאות הצלחתם ליכולות עצמיות בלבד מפני שהם כופרים בה' ואינם מאמינים כי הוא נותן את הכוח לאדם לפעול בעולם.
נהוג לכנות אדם בביטוי זה אם הוא מפגין אגו וגאווה על כך שיש לו כוח עצמי ולא אלוקים הוא שהביא לו את הכוח לעשות פעולה מוצלחת. הביטוי התרחב גם למקרה בו ההצלחה באה דרך גורמים חיצוניים, ואילו האדם מייחסה לעצמו כאילו באה דרכו.
הפסוק נזכר בכמה מקומות בראשונים, ושגור על שפתיהם של דרשנים, במיוחד בפרשת עקב ובענייני מוסר וביטחון.
הביטוי בתורה
המקראות בפרשת עקב מתארות את הצלחת עם ישראל ושגשוגו בנחלתו, ארץ ישראל, בבינוי, במקנה וברכוש, ומחמת כך עלול העם להתגאות ולחשוב כי הצלחתו הגדולה באה מכוחו. ה' מזהיר את העם לזכור כי הצלחתו היא מתנת שמים המוענקת להם מחמת ברית האבות:
כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר; אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ; אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ; פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ; וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה; וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים; הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ; הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ; וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה
מיד לאחר מכן מתרה ה' כי אם ישכחו את ה', ויעבדו עבודה זרה, מחמת שיתלו בה את ההצלחה[1], או שישכחו את ה' ויתלו את הצלחתם בכוח הטבע[2], עונשם יהיה אבדון:
וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן: כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֵיכֶם
בצה"ל ובמדינת ישראל
עם קום מדינת ישראל, עוררו גדולי ישראל מספר פעמים על הימנעות מייחוס עצמי של מדינת ישראל אל הצלחותיה הצבאיות והכלכליות, אלא הכרת ה' המעניק אותן. הדבר בא לידי ביטוי בייחוד לאחר האבדות הקשות במלחמת יום הכיפורים, שהותירו את העם עם תחושת כישלון קשה, שהיו שראו זאת כתוצאה לאופוריה של "כוחי ועוצם ידי" שבאה בעקבות ההצלחה המרשימה אותה נחלה ישראל במלחמת ששת הימים.[3]
קישורים חיצוניים
- הרב מרדכי אליהו, לא כוחי ועוצם ידי - רק מלחמה בשם ה' מנצחים,באתר Harav.
- הרב שטרנבוך: הצבא נכשל כי טען ל"כוחי ועוצם ידי", באתר כיכר השבת, 31 ביולי 2014
- ירֹחם שמשוביץ, כחי ועוצם ידי, באתר כיפה, 28 בדצמבר 2002
שלום רוזנברג, לחיות בשני קולות, בעיתון מקור ראשון, 15 במאי 2019
הערות שוליים
- ^ מלבי"ם, דברים, ח, יט; רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, העמק דבר, דברים, ח, יט.
- ^ רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, העמק דבר, דברים, ח, יט.
- ^ רבי אפרים גרינבלט, אור המזרח - כ, ניו יורק תשל"א, עמ' 245, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); הרב משה שטרנבוך, תשובות והנהגות - ד, ירושלים תשס"ב, עמ' תי"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); יהודה מאיר אברמוביץ, על משמר קדשי האומה, ירושלים תשנ"ז, עמ' 457 ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); הרב יהודה עמיטל, למשמעותה של מלחמת יום הכיפורים, אור המזרח - כג, ניו יורק תשל"ד, עמ' 185, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); הרב יעקב ישראל לוגאסי, באמונתו יחיה - נפשי בשאלתי, ירושלים תש"ס, עמ' 308, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); הרב יואל שוורץ, דבר בעתו - בראשית, ירושלים תשס"א, עמ' 210, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); ישראל שפיגל, יתד נאמן, מוסף שבת קודש - תשס"ז 07 - וירא, בני ברק תשס"ז, עמ' 3, באתר אוצר החכמה.
33124364כוחי ועוצם ידי