תשובה (יהדות)
תְּשׁוּבָה היא תהליך בו מתקן אדם את עצמו, מכל מדרגה בה הוא נמצא, צדיק כרשע. על פי הרמב"ם התשובה והוידוי הכרוך בה היא מצוות עשה. תשובה שייכת גם בגויים, כגון תשובתם של אנשי נינווה, אולם אין דיני תשובת ישראל ותשובת גוי שווים, שכן אצל ישראל, תשובה עוקרת את החטא למפרע. [דרוש מקור]
מבוא ומקור
מקור השם "תשובה" הוא בתורה, מלשון "שיבה" אל אלוקים והשבה אל הלב. המקור הקדום ביותר של המושג תשובה מצוי במספר מקומות בספר דברים[1]. ביניהם ראויה לציון מיוחד פרשיית התשובה, שנקשרת אל תשובה לאומית כללית ואל גאולת ישראל (דברים, ל', א'-י"ד). רעיון התשובה מופיע גם במקומות רבים בדברי הנביאים[2].
נביאי ישראל נשלחו לעם ישראל וקראו לו לתקן את דרכיו, על בסיס האמונה ביכולתה של התשובה למחוק את חטאיו של האדם והעם במקרה של חרטה ועזיבת החטא, למנוע את האסון המתקרב או לגאול את העם מגלותו לאחר החורבן. ספר יונה רובו ככולו מוקדש לרעיון כי התשובה מועילה להעביר את רוע הגזרה, גם כאשר מדובר בחטאים חמורים, ולא רק בישראל אלא גם באומות העולם[3].
בספר יחזקאל, נאמר שהקב"ה חפץ בתשובה ומבטיח חנינה וחיים לאלו שיעזבו את הרע ויבחרו בטוב:
וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָו [חַטֹּאתָיו] אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת. כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ, בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה – יִחְיֶה. הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע? נְאֻם ה' אלוקים, הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה.
על פי ספר העיקרים[4] הרי שהתשובה היא מצווה ממצוות התורה, אחת מתרי"ג מצוות וסימוך לכך נמצא בתורה בפרשת ניצבים:
וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ [...] כִּי תָשׁוּב אֶל ה' [...] אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶֽׁךָ. כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם ...
— דברים, ל', ב'-י"א
ספר העיקרים מסתמך על הרמב"ן, בפירושו על התורה, (אך יש לציין שבדברי הרמב״ן שם על התורה לא נתבאר אלא שיש מצווה על העם בגלות כאשר בא עליו כל הכתוב בספר לקום ולעשות תשובה, ולא על כל יחיד החוטא[5]). אלא שהרמב"ם, בין בספר המצוות ובין בהלכות תשובה ביד החזקה, אינו מונה את מצוות התשובה מפסוק זה של "ושבת". יתרה מזאת, לא התשובה עצמה היא השם של המצווה אלא הוידוי. וכך מגדיר הרמב"ם את המצווה:
כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וגו' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ" (במדבר, ה', ה'-ז') זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה.
— הלכות תשובה א, א
רעיון מחודש מעלה המנחת חינוך מדברי הרמב"ם והוא שאין התשובה מצווה חיובית כל עיקר, לא התשובה ולא הוידוי. אם לא עשה תשובה, או ששב ולא התוודה, אין בכך ביטול מצוות עשה. המצווה היא "שאם ירצה שעונו יכופר יעשה תשובה על תואר כך וכך ואם לא ירצה, אין מכופר". פירוש הדבר הוא שאין האדם מחויב בתשובה או בוידוי כדבר העומד בפני עצמו, רק שאם ברצונו לעשות תשובה, מחויב הוא לענות על הגדרים ההלכתיים שבמצווה זו. עוד הוא מוסיף, שתשובה בלא וידוי הרי היא חמורה יותר מאילו לא שב כל עיקר.
האפשרות לעשות תשובה
אדם שהיה מוחזק בדרך רעה ושב ממנה נקרא בעל תשובה, ולא רק שחטאיו נמחלים לו, אלא שחכמי ישראל הפליגו במעלתו כדברי רבי אבהו, שאמר: ”מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין” (בבלי, ברכות דף לד עמוד ב)[6]. וכדברי הרמב"ם:
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.
— משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, ז', הלכה ד'
כבר בנביאים קיימת התפלמסות עם גישות שסברו כי התשובה איננה אפשרית:
וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה. וַיִּרְאֶה וַיָּשָׁוב [וַיָּשָׁב] מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת. וְאָמְרוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי, הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵן.
לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה', אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע - כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.
מעכבי התשובה
עם זאת, אף שנקבע שאין דבר העומד בפני התשובה, ישנם דפוסי התנהגות או חטאים חמורים שמעכבים או שנועלים את דרכי התשובה בשל חומרתן או בשל הקושי להתנער מהן. הרמב"ם מסווג 24 דברים שמעכבים את התשובה לפי קטגוריות שונות:
ארבעה מהן עוון גדול; והעושה אחד מארבעתן, אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה, לפי גודל חטאו...מהם חמישה דברים שנועלים את התשובה בפני עושיהן... ומהם חמישה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב תשובה גמורה, לפי שהן עוונות שבין אדם לחברו... ומהן חמישה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא... ומהן חמישה דברים העושה אותן יימשך אחריהן תמיד, והן קשים לפרוש מהן. מקור=הלכות תשובה ד'
ערך מורחב – עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה
בכלל העבירות החמורות הוא מונה את האדם ה”מחטיא את הרבים” (תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מז עמוד א) והמטה חברו מדרך טובה לדרך רעה, כגון מסית ומדיח, או מי שאומר אחטא ואשוב או אחטא ויום הכיפורים יכפר. בכלל עבירות הנועלות הוא מונה את הפורש מן הציבור, החולק על דברי חכמים, והמלעיג על המצוות. בכלל העבירות שקשה לפרוש מהם הוא מונה בין היתר בעל לשון הרע, בעל חמה, ובעל מחשבה רעה. אף על פי שהתשובה מכפרת על הכול, על פי התלמוד (בבלי, מסכת יומא דף פה עמוד ב), לעיתים תהליך של כפרה גמורה מצריך עוד דברים. ישנם חטאים קלים שמתכפרים מיד לאחר תשובה. ישנם חטאים שמתכפרים רק אחרי תשובה ויום כיפור, ישנם חטאים שמתכפרים רק אחרי תשובה, יום כיפור וייסורים, וישנו חטא אחד שנחשב לחמור ביותר (חילול השם – שהוא מקרה שבו אדם חשוב שמייצג את הדת היהודית חוטא ובזה גורם להשפלת ערכה בעיני הציבור) שמתכפר לאדם לאחר כל התשובה רק ביום המיתה: ”אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן” (ישעיהו, כ"ב, י"ד)[7].
ישנן גזרות של חז"ל שנעשו על מנת להקל את התשובה, כמו לא לקבל החזר מידי גזלנים ומלווים בריבית, שאם ידעו שהם צריכים להחזיר לא יעשו תשובה[8].
המניעים לתשובה
התלמוד מבחין בין שתי מדרגות של תשובה: תשובה מיראה ותשובה מאהבה:
אמר ריש לקיש: "גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר: (הושע יד, ב) "שובה ישראל עד ה' א-להיך כי כשלת בעונך". הא עון מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול!" איני? והאמר ריש לקיש, "גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר (יחזקאל לג, יט) "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה"." לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה.
על פי הפרשנות שנתן לכך הרב קוק בתשובה מיראה האדם מתחרט על החטא בשל התוצאות הצפויות ממנו. אפילו אם בעבר בחר בחטא במודע, הוא מגיע להכרה שבחירה זו הייתה מוטעית, ולפי הכרתו החדשה החטא הוא בבחינת שגגה - טעות. אבל הנטייה למעשה האסור ממשיכה להעיב על נפשו של האדם. לעומת היראה מהאל שהיא בבחינת פירוד, אהבת ה' היא בבחינת ייחוד, ואדם שהגיע למדרגה זו רואה את כל שעבר עליו בעולמו של ה' כמוביל לטוב. לפיכך גם הרע מצטרף לטוב, והזדונות נעשות כזכויות[9].
עיתוי התשובה
אף שזמנה של התשובה הוא בכל השנה וכדברי הרמב"ם: "שהתשובה והצעקה יפה לעולם", ישנה תקופה המיוחדת לה, והיא התקופה שבין ראש השנה ליום כיפור מיועדת במיוחד לתשובה, ונקראת עשרת ימי תשובה, שבה התשובה מיד מתקבלת, ועל ימים אלו נכתב ”דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב” (ישעיהו נ"ה, ו)[10]. ולבסוף יום כיפור הוא יום התשובה, הסליחה והכפרה החשוב ביותר בשנה. ישנה בתלמוד תפיסה כי יום כיפור עצמו מכפר, אף מבלי שהאדם עשה תשובה ומבלי שהוא התענה – "עיצומו של יום מכפר"[11].
לעיתוי התשובה במהלך חייו של האדם ישנה גם חשיבות. ככלל, התשובה נחשבת למעולה יותר כשהיא נעשית בתנאים שאינם מגבילים את האדם מלחטוא שוב, כמו זקנה, מחלה או בית כלא. ולכן הרמב"ם אומר שאדם שחטא חטא מסוים והחליט לחזור בתשובה ופתאום נזדמן לו לחטוא באותו החטא באותן הנסיבות שהיו בעבר, ואף על פי כן הוא נמנע ולא חטא שוב זהו הוא בעל תשובה גמורה, בניגוד לאדם זקן שכבר אין בכוחו לחטוא[12], אם שב בתשובה הדבר נחשב לו לתשובה, אבל לא באותה רמה של צעיר שנמצא במלוא כוחותיו ויכול לחטוא, ואף על פי כן חוזר בתשובה[13].
ספרות הראשונים על הלכות תשובה
הרמב"ם בהלכות תשובה סידר וערך את כללי ופרטי התשובה בצורה מרוכזת ובהירה.
דבר זה היווה נקודת חידוש בדורו, עד שהרמב"ן, באגרתו לרבני צרפת אשר החרימו את ספר המדע של הרמב"ם, ייחד משפטים ארוכים לתועלת הגדולה שבהלכות תשובה אשר בספר המדע: ”מה יאמרו לספר המדע... יורה חטאים דרך בהלכות תשובה, ובנחת ושובה, ובלי קושיות והוויות, מפיק מרגליות, כי לא מצינו דברי תשובה בתלמוד, רק מפוזרים ומפורדים בין ההלכות וההגדות, בלתי ברורים, ובכל חבורי גאונים הראשונים ואחרונים לא מצינו אותם עניינים דרושים לכל חפציהם ומזומנים, כאשר המה מפורשים ומבוארים בספר ההוא הממולא בפנינים, המיוסד בספירים מבחוץ ומבפנים”[14].
בערך באותה תקופה יצא לאור תרגומו של רבי יהודה אבן תיבון לספר תורת חובות הלבבות, שם נמצא שער התשובה, שעוסק גם הוא בעיקרי התשובה ופרטיה.
גם רבינו יונה גירונדי בשערי תשובה, ובעקבותיו ספר אורחות צדיקים, סידרו גם את הלכות תשובה במלואם.
וכן גם רבינו מנחם המאירי חיבר חיבור על התשובה בשם ׳חיבור התשובה׳.
ספרות האחרונים על ענין התשובה.
רוב הלכות תשובה לא הוזכרו בטור ושולחן ערוך, ולכן אינם נמצאים בספרי ההלכה האחרונים, עם זאת ישנם ספרים העוסקים בעניני התשובה.
- המבי"ט ייחד בספרו בית אלוקים שער שלם לענייני התשובה.
- נתיב התשובה למהר"ל מפראג זצ״ל.
- אורות התשובה להרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל
- על התשובה להרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ״ל
- שובי נפשי להרב שמעון גרשון רוזנברג זצ״ל
- הדרך לתשובה הרב משה שטרנבוך שליט״א
מרכיבי תהליך התשובה
הרמב"ם מסביר את מהות התשובה כעזיבה מוחלטת של החטא, הן במעשה הן במחשבה:
ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר ”יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו” (ישעיהו, נ"ה, ז') וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ"(ירמיהו, ל"א, י"ח); ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם"(הושע, י"ד, ד') וצריך להתוודות בשפתיו, ולומר עניינות אלו שגמר בליבו.
על תהליך התשובה לכלול את המרכיבים הבאים כדי להחשב ככזה:
- עזיבת החטא: האדם צריך מבחינה מעשית לעזוב את החטא, אחרת ייחשב ל"טובל ושרץ בידו".
- חרטה: האדם צריך להתחרט ולהצטער על המעשה הרע שעשה.
- וידוי דברים: האדם צריך לומר בקול ולפרט את חטאו בפני עצמו, כדי להיות מודע למעשה.
- קבלה לעתיד: האדם צריך לקבל על עצמו, שמכאן ואילך הוא לא יעשה את המעשה הזה יותר.
על פי גישת חז"ל, מספיק שהאדם הרהר בתשובה, הדבר הזה גורם לו להיות צדיק באותו רגע. כך שאדם שמוחזק כרשע, אם אמר לאשה, "תתקדשי לי, על מנת שאהיה צדיק גמור", מקודשת מספק, שמא הרהר בתשובה באותו רגע[15]. באותו עניין הם אמרו, שאם ראית תלמיד חכם חוטא בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, כי לבטח עשה בינתיים תשובה ונמחל לו[16].
על פי הרב יוסף דב סולובייצ'יק (על התשובה, עמ' 61-65) הוידוי הכרחי לתשובה מכיוון שהוא נועד להבהיר ולגבש לאדם עצמו את הרהוריו המעורפלים בשפה ובמלל ברור ומדויק, ולגרום לאדם להסתכל לאמת בעיניים, בשבירת מנגנון ההדחקה הטבעי, שדוחה עובדות שאינן נוחות לאדם, כך שהאדם יודה בפה מלא ויקרע את המסווה שהוא שם על פניו ואת המחיצות שהקים בינו לבין עצמו.
בנוסף לכך הרמב"ם מאפיין בעל תשובה אמיתי באיפיונים נוספים, שמעידים עליו שעבר מהפך רוחני עמוק, כמו תפילה מרובה, עשיית צדקה, התרחקות מהחטא שחטא בו, ואף שינוי שמו ויציאה לגלות:
- "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה', בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים; ומשנה מעשיו כולן לטובה, ולדרך ישרה. וגולה ממקומו - שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח." (הלכות תשובה ב' ד')
עיקרי התשובה של רבינו יונה
בנוסף לתשובה בסיסית זו, מנו רבינו יונה בשערי תשובה[17] והארחות צדיקים[18] עשרים עיקרי תשובה לתשובה מושלמת:
- חרטה על חטאיו: חרטה שכלית. להבדיל מ'יגון' (מספר 3) שהוא רגשי.
- עזיבת דרך החטא: שלא יהיה דרכו לחטוא, אף אם יפול לפעמים. להבדיל מ"עזיבת החטא בהזדמן לו" (מספר 19) שהיא עזיבת החטא לגמרי.
- יגון ברגש על חטאיו
- יגון במעשה: לדוגמא, לבישת שק ותעניות ועינויים.
- דאגה: שידאג שמא לא השלים חיובו בתשובה או שמא יתגבר עליו יצרו שוב.
- בושה: שיתבייש לפני הקב"ה שחטא לו, ויבוש מלחטוא עוד.
- הכנעה: שיכניע עצמו לפני הקב"ה.
- הכנעה במעשה: שייכנע לבני אדם, ולא ילבש בגדים חשובים, וידבר בלשון רכה.
- שבירת התאוה: יפרוש מן המותרות.
- תשובת המשקל: שיעשה מצוות באותו ענין שחטא בו, לדוגמא, אם הסתכל בעריות - ישתמש בעיניו ללמוד תורה.
- חפוש דרכיו: שיבדוק כל מעשיו לראות אם הוא חוטא בעוד ענין.
- הכרת גודל כל אחד מחטאיו: שילמד גודל הפגם של כל חטא וחטא.
- להחשיב גם עבירות קלות כחמורות
- וידוי: לפרט את חטאו בקול בפני עצמו.
- תפלה: שיתפלל להשם שיעזרהו לשוב בתשובה שלימה.
- תקון המעוות: שיחזיר דברים שגזל ויבקש מחילה מכל מי שציער.
- שיתעסק בגמילות חסדים
- לזכור חטאיו תמיד
- עזיבת החטא בהזדמן לו: שלא יחטא עוד כלל.
- להשיב אחרים בתשובה
תשובת פסולי עדות
תשובה, על כלל מובניה, מתרחשת בתווך שבין האדם למקום. ומכיוון ש"ה' יראה ללבב", אין עיקר התשובה תלוי אלא בעומק הלב. לסממן חיצוני, שיבטא את התשובה, אין צורך. שונה היא התשובה המבוארת בפרק ג' במסכת סנהדרין, פרק זה בורר. המדובר הוא בהכשרו של מי שנפסל לעדות על ידי עבירה. התשובה אמנם מכשירתו, אך אין לחברה כלים לבדוק ששב באמת ובתמים ("האדם יראה לעינים" ויש לחוש "דילמא איערומי קא מערים"[19]).
על מנת להשיב לאדם את נאמנותו מצד בית הדין תיקנו חז"ל שיש למבצע העבירה לעשות פעולה המורה על התרחקות יתירה מאותו החטא שנפסל על ידו: "החשוד על הטרפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או שיוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו"; "המשחקים בקוביא משישברו את פספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפילו בחנם לא עבדי"; "מלוה ברבית דאפילו לעכו"ם לא מוזפי".
התשובה בדברי חז"ל
חז"ל ככלל הפליגו במעלתה של התשובה, וטענו שיש בה גדולה מיוחדת שאין בדבר אחר. רבי אבהו סבר כי התשובה קדמה לבריאת עולם, על פי הפסוק "בטרם הרים יולדו - תשב אנוש עד דכא."[20]. רבי לוי סבר שגדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד[21]. רבי יהושע סבר כי תשובה גדולה מן הצדקה, שהצדקה, פעמים שהוא נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה מעצמו הוא נותן[22]. רבי יונתן סבר שגדולה תשובה שמקרבת/שמביאה את הגאולה, ושמארכת שנותיו של אדם, רבי מאיר סבר כי גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, רבי יוחנן סבר כי גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, וריש לקיש סבר כי גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות או כזכויות[23]. רבי יוחנן סבר עוד כי גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם[24] ורבי חמא ברבי חנינא סבר כי גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם[25].
חז"ל זיהו אישים מהתנ"ך כמו קין ודוד עם רעיון התשובה[26]. רבי יוחנן בשמו של רבי שמעון בן יוחאי ראו את חטאיהם של דוד בבת שבע ודור המדבר בחטא העגל כלא ראויים להם מצד עצמם, שנעשו רק על מנת שיהיה קיים בעולם רעיון התשובה, שאם יחטא יחיד יאמרו לו ללמוד לעשות תשובה מדוד, ואם יחטאו רבים יאמרו להם ללמוד מדור המדבר[27]. דמות תלמודית שמובאת בהקשר של תשובה, היא רבי אלעזר בן דורדיא, שמסופר עליו שלא הניח בעולם זונה שלא בא עליה, וכאשר עשה תשובה "הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו, יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא", ועליו בכה רבי ואמר "יש קונה עולמו בשעה אחת", ולא די שמקבלים אותו אלא אף קוראים לו רבי[28].
התשובה בדברי האחרונים
בכתבי חב"ד (על יסוד מאמר הזוהר) נפוצה ההבחנה בין שתי רמות של תשובה: "תשובה עילאה" ו"תשובה תתאה". שם ה' כולל בתוכו ארבע אותיות, ומתוכם שתי אותיות ה"א. תשובה תתאה - מוסבר בקבלה - עניינה 'תשוב ה' תתאה', כלומר תשוב אות ה"א התחתונה (האחרונה מארבע האותיות) המקבילה לספירת המלכות שבנפש אל אות הוי"ו שמעליה. ותשובה עילאה עניינה 'תשוב ה' עילאה', כלומר תשוב אות ה"א העליונה המקבילה לספירת הבינה שבנפש (השנייה מארבע האותיות) אל אות היו"ד הקודמת לה. רבי שניאור זלמן מלאדי, מדייק שבפרטיות ישנן ארבע רמות בתשובה, שכן כל אחת משתי החלוקות הנזכרות כוללת בתוכה דרגת "תשובה" ודרגת "בעל תשובה"[29]. הוא מסביר בכללות את החילוקים בין דרגות אלו בעולמות העליונים ובעבודת האדם, ובספרי אדמור"י חב"ד שאחריו מבוארים עניינים אלו באריכות רבה[30]. רבי מנחם מנדל שניאורסון כתב שכל תשובה - אף ברמה הנמוכה ביותר - כוללת בתוכה את כל ארבעת השלבים[31].
רבי נחמן מברסלב[32] מסביר שהתשובה צריכה להיות תמידית, תמיד לעשות תשובה, א. מכיוון שאין אפשרות לעשות תשובה בטהרת לב מבלי שמעורבים בה מניעים אישיים כלשהם, ולכן לאחר שהאדם עשה תשובה פעם אחת, הוא צריך לעשות תשובה על תשובתו הראשונה שהייתה פגומה בכוונה ולא חזקה כהתשובה שיעשה כעת, וחוזר חלילה בכל פעם תשובה על התשובה הקודמת ב. עדיין הוא צריך לעשות תשובה על תשובתו, מכיוון שבתשובתו הראשונה, השגתו הייתה במקום נמוך מכפי שהיא נמצאת עכשו, ועכשיו הוא בהשגה גבוהה יותר, ולכן והוא צריך לעשות תשובה על שהגשים את רוממות האלוקות בתשובתו הראשונה ביחס למצבו הנוכחי. ופירש "בעל תשובה" הוא אדם שתמיד בודק עצמו ומפשפש במעשיו והוא ממש "בעל" תשובה, ולא פעם אחת חזר בתשובה, וגמר את תיקונו, לא אלא חוזר בתשובה כל הזמן.
בדומה לדרכו רבי צדוק הכהן מלובלין[33] סובר שעיקרה של התשובה הוא שינוי תודעתי של האדם, שיכיר שאלוקותו של הקב"ה פרושה על הכול - רע כטוב, "שיכיר ויבין שכל מה שחטא, היה גם כן ברצון השם יתברך" ולכן זדונות נחשבות כזכויות, מכיוון שאף הם נעשו ברצון האל. על פי ר' צדוק מדובר בהשגה גבוהה ביותר שלא פשוט להגיע אליה, ומה שמייצג לדעתו אב טיפוס לתפיסה הזו הוא מצוות השעיר המשתלח ביום כיפור, שאילולי ישראל נצטוו לבצע אותו היה נחשב לאקט של עבודה זרה, אך מכיוון שיש ציווי אלוקי, העבירה לכאורה הופכת למצווה.
רבי אברהם יצחק הכהן קוק בספרו "אורות התשובה" שהוקדש לעניין זה, מדבר על התשובה כעל רעיון מרכזי של היהדות, ותהליך קוסמולוגי כללי שעובר כל העולם בהתפתחות הרוחנית שלו של התעלות והתקשרות לאידאת החירות. על פי הרב קוק כל המהלך ההיסטורי של העולם, הוא מהלך של תשובה ושל תיקון. התשובה היא אידאה קוסמולוגית של שיפור, השתכללות ותיקון, שאיננה חייבת להיות קשורה לחטא קונקרטי. בתהליך השיבה של עם ישראל אל ארצו, ובהתפתחות הרפואה והמדע, כמו גם בהתפתחותה המוסרית של האנושות, ראה הרב קוק תהליך של תשובה. את תהליך הסליחה של התשובה הוא מסביר שכאשר מתוקן היסוד הנפשי שגרם את החטא, מתבטל רישומו של החטא בנפש, אף שתוצאותיו במציאות לא התבטלו. יתרה על כך, לעיתים המעשה הרע עצמו נעשה זרז וכוח מניע לעשייה של מעשים חיוביים. בתשובה הוא רואה לא רק מענה על חטא אלא אף שבירת דפוסי פעולה שגרתיים וקבעונות שמצמצמים את האדם ומגבילים את יכולתו ואת מימוש הפוטנציאל הגלום בו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רמב"ם, הלכות תשובה - חיבור בן עשרה פרקים בשם הלכות תשובה שעוסק מעבר להלכות הוידוי והחזרה בתשובה גם ביסודות הפילוסופיים שלה, בעקרון הבחירה החופשית והתפלמסות עם הפאטאליזם, תורת הגמול, העולם הבא ועוד. חיבור זה נחשב לעמוד השדרה של רעיון התשובה ביהדות.
- רבנו יונה, שערי תשובה
- המהר"ל מפראג, נתיב התשובה -
- ראי"ה קוק, אורות התשובה - מכסה את התשובה מהיבטים פסיכולוגיים, קבליים ופילוסופיים.
- הרב שג"ר, שובי נפשי
- עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), תשובה: עצה והדרכה בדרכי התשובה, המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, תשס"ד.
- עדיאל קדרי, עיוני תשובה : הלכה, הגות ומחשבה חינוכית בהלכות תשובה להרמב"ם, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2010.
- רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן), איגרת התשובה - החלק השלישי בספר התניא, חיבור בן שנים עשר פרקים, מסביר את עניין התשובה הן מהפן הגלוי והמעשי והן מהפן הפנימי והנסתר של תורת הסוד.
- ה"צמח צדק" רבי מנחם מענדל מליובאוויטש, דרך מצותיך, מצות וידוי ותשובה.
- הרב ישראל דנדרוביץ, סור מרע ועשה טוב (א), בתוך: קובץ היכל הבעש"ט, גיליון כ, תשרי תשס"ח, עמ': נח-עב; סור מרע ועשה טוב (ב), בתוך קובץ היכל הבעש"ט, גיליון כא, כסלו תשס"ח, עמ': מט-ס.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: תשובה |
- תשובה בלקסיקון לתרבות ישראל
- הרב אליהו רחמים זייני, "סליחות, תשובה, רחמים", מאמר מתוך אתר ישיבת אור וישועה.
- הרב חגי לונדין, מושגים ביהדות - תשובה, מתוך ארכיון השיעורים של "ערוץ מאיר".
מדוע אין קבלה לעתיד ביום כיפור? - על תפיסת התשובה אצל הרמב"ם ואחרים
הערות שוליים
- ^ ”בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ:” (ספר דברים, פרק ד', פסוק ל'); ”וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:” (דברים ד', לט); ”וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:” (ספר דברים, פרק ל', פסוק ב')
- ^ ”יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱ-לֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:” (ישעיהו, נ"ה, ז'); וראו גם יחזקאל פרק י"ח, פסוקים כ"א-כ"ח, הושע, י"ד, ב' וישעיהו, מ"ד, כ"ב
- ^ "רבי אחא ור' אבין בר בנימין בשם ר' אבא: גדול הוא כוחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטלת שבועה..." (ויקרא רבה, פרשה י פסקה ה).
"דרש רבינו הקדוש גדול כוחה של תשובה שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה מיד היא עולה...ולא עד הרקיע השביעי אלא שהיא עומדת לפני כיסא הכבוד..." (פסיקתא רבתי פרשה מ"ד). - ^ פרק כה.
- ^ גם הרמב״ן בשכחת המצוות להרמב״ם אינו מונה את מצוות התשובה כמצווה.
- ^ וכן ילקוט שמעוני בראשית ב' רמ"ז
- ^ הלכות תשובה לרמב"ם פרק א' ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא דף צד עמוד ב.
- ^ אורות התשובה יב פסקה ה', אורות התשובה יא פסקה ו'
- ^ הלכות תשובה ב', ו.
- ^ ”רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה – יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לאו אין יום הכפורים מכפר.” (תלמוד בבלי, מסכת כריתות דף ז עמוד א). ”יכול לא יהא יום הכפורים מכפר אלא אם כן התענה בו וקראו מקרא קדש ולא עשה בו מלאכה לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה מנין ת"ל יום כפורים הוא מכל מקום.” (תלמוד בבלי, מסכת שבועות דף יג עמוד א.)
- ^ ”אשרי איש ירא [את] ה' אשרי איש ולא אשרי אשה? אמר רב עמרם אמר רב: אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. רבי יהושע בן לוי אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש.” (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יט עמוד א).
- ^ הלכות תשובה ב', א-ב.
- ^ כתבי הרמב"ן, חלק א', עמוד שמ"ג, מוסד הרב קוק
- ^ בבלי, קידושין מ"ט ע"ב
- ^ בבלי, ברכות יט ע"א. רבי ישמעאל בעל האימרה, מסייג זאת לדברים שבגופו של אדם כגון שהעליב אדם אחר, אבל לא בחטא ממוני שם לא נסלח לו עד שיחזיר את הרכוש לבעליו.
- ^ פרק א
- ^ שער התשובה
- ^ סנהדרין כה ב.
- ^ מדרש תהילים מזמור צ
- ^ תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו/א
- ^ מדרש משלי פרשה ו
- ^ תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו/ב
- ^ תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז/ב
- ^ שנאמר ארפא משובתם אהבם נדבה - תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו/א
- ^ מדרש תהילים מזמור ק
- ^ תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ד/ב-ה/א,
- ^ תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יז/א
- ^ ראה לקוטי תורה מאמר דיבור המתחיל "מה טובו".
- ^ ראה לדוגמה מאמרי 'לכן אמור' בספרי המאמרים תרנ"ח, תרע"ח, תשי"ח ותשכ"א.
- ^ ראה שיחה שנייה לאגה"ת בלקוטי שיחות חלק ל"ט.
- ^ ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה ו'
- ^ ר' צדוק מלובלין, צדקת הצדיק תורה מ'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.