ערבות מואב

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עַרְבוֹת מוֹאָב (או ערבת מואב) הוא אזור של ערבה בחלקו הדרומי-מזרחי של עמק הירדן בואכה ים המלח, הגובל בארץ מואב מדרום-מזרח, ובנהר הירדן וערבות יריחו ממערב.

באזור זה התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר יישובים מרכזיים, ובהם בֵּית הַיְשִׁמוֹת (כיום הכפר סווימה), בֵּית הָרָם (כיום הכפר א-ראמה) ובֵּית נִמְרָה (כיום הכפר נמרין).

בנדודי ישראל במדבר

מפה של נדודי בני ישראל 1641

ערבות מואב נמנית כתחנה האחרונה בנדודי בני ישראל במדבר, אליה הגיעו לאחר שהקיפו ממזרח את ארץ אדום ואת ארץ מואב, ולאחר שכבשו את ארץ סיחון ועברו דרכה. אמנם תחנה זו הייתה בפתח שערי ארץ כנען שהרי ניתן היה להיכנס משם לארץ דרך מעברות הירדן ולפגוש את ביצורי יריחו, אולם תחילה המשיכו בני ישראל צפונה וכבשו את ממלכת עוג אשר בבשן, ורק אז חזרו אליה.

לתחנה זו נודעה חשיבות מיוחדת נוספת, מפני שלאחר שסיימו את כיבוש עבר הירדן המזרחי מנחל ארנון ועד החרמון, חזרו וישבו בני ישראל בערבות מואב, ושם חזר משה ולימדם את כל התורה, בשנה האחרונה לחייו, בטרם כניסתם לארץ: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר"[1].

מחנה ישראל התפרס אז בערבות מואב מבית הישימות מדרום ועד אבל השיטים מצפון. מערבות מואב יצא משה אל מקום קבורתו בהר נבו [2].

היישוב היהודי בערבות מואב

משה רבינו חילק את ערי ערבות מואב בין שבט גד ובין שבט ראובן.

בתקופת השופטים ניסו המואבים לכבוש את המקום מחדש, ולעיתים הצליחו בכך לפרק זמן. מצבת מישע מעידה על מאמצים אלו גם בתקופת המלוכה.

היישוב היהודי בערבות מואב המשיך להתקיים לאורך תקופת הבית השני[3] וכן בתקופת המשנה והתלמוד[4].

הקמת אבנים

לפי דרישת המסורת של המהר"ם מרוטנבורג, בערבות מואב הקים משה רבינו מצבת אבנים, למרות שלא כתוב על כך במפורש במקרא[5].

ראו גם

הערות שוליים


קודמת:
הרי העברים
נדודי בני ישראל במדבר הבאה:
---
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0