סדר מועד
סֵדֶר מוֹעֵד (נקרא גם סדר זמנים[1]) הוא הסדר השני במשנה, ועוסק בהלכות ומנהגים הקשורים לחגים ולמועדים במהלך השנה. מסיבה זו, סדר מועד נלמד יותר מסדרים אחרים. לפני כל חג, יש הלומדים את המסכת המתעסקת בעניין החג.[2]
בתלמוד[3] נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..."[4] על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר מועד היא "עִתֶּיךָ" מפני שהמילה "עת" משמעותה זמן, מועד.
המסכתות שבסדר
בסדר מועד שתים עשרה מסכתות, ואלו הן:
- מסכת שבת - עוסקת בדיני השבת;
- מסכת עירובין - עוסקת בדיני מצוות עירוב, שהם הרחבה של דיני השבת;
- מסכת פסחים - עוסקת בדיני חג הפסח;
- מסכת שקלים - עוסקת בדיני מחצית השקל, שהיו מביאים לבית המקדש מדי שנה;
- מסכת יומא - עוסקת בדיני יום הכיפורים והעבודה במקדש באותו יום;
- מסכת סוכה - עוסקת בדיני חג הסוכות;
- מסכת ביצה (נקרא גם "מסכת יום טוב") - עוסקת בדיני יום טוב הכלליים;
- מסכת ראש השנה - עוסקת בענייני ראש השנה, עיבור השנה וקדוש החודש;
- מסכת תענית - עוסקת בסדרי תענית;
- מסכת מגילה - עוסקת בדיני חג הפורים;
- מסכת מועד קטן - עוסקת בדיני חול המועד (ואגב כך גם בדיני אבלות);
- מסכת חגיגה - עוסקת בדיני קרבן החגיגה ושאר הקרבנות שיש להקריב בעת העליה לרגל.
על הטעם לסידור זה של המסכתות כותב הרמב"ם,[5] שרבי יהודה הנשיא פתח במועד החשוב ביותר, שהוא גם התדירי ביותר - שבת, לאחר מכן דיני עירובין שגם כן קשורים לשבת. אחר כך התחיל על פי סדר המועדים הכתוב בתורה - פסח, פרשת שקלים ויום הכיפורים. לאחר מכן המשיך על הסדר את שלוש הרגלים ולכן כתב את מסכת סוכה וביצה - שקשורה לחג השבועות, שאין בה דינים מיוחדים משל עצמה. אחר כך נשאר רק את ראש השנה. ובסוף הסדר, אחרי שנגמרו המועדים, התחיל בדינים מיוחדים של תקנות הנביאים הראשונים (צומות) ונביאים אחרונים (פורים). מסכת מועד-קטן סודרה לאחר מכן משום שיש לה עניין משותף עם פורים- ששניהם אסורים בהספד ובתענית. וסיים במסכת חגיגה שיש בה דינים השייכים בכל המועדים ונכתבה אחרונה משום שזו מצווה שרק גברים חייבים בה.
הרב ראובן מרגליות[6] הציע טעם אחר לסדר המסכתות בסדרי המשנה; לדבריו, המסכתות בסדר מועד, כמו גם בשאר הסדרים, סודרו לפי כמות הפרקים שבהן, בסדר יורד: שבת (הכוללת 24 פרקים), עירובין (10 פרקים), פסחים, (10 פרקים) שקלים (8 פרקים), יומא (8 פרקים), סוכה (5 פרקים), ביצה (5 פרקים), ראש השנה (4 פרקים), תענית (4 פרקים), מגילה (4 פרקים), מועד קטן (4 פרקים), חגיגה (3 פרקים).
במהדורות התלמוד הנפוצות, הסדר שונה, ומסכת ראש השנה מקדימה את מסכת יומא.
הסדר מחוץ למשנה
- בתלמוד בבלי - מופיעות כל המסכתות של הסדר חוץ ממסכת שקלים שאותה נהגו ונוהגים לצרף לסדר הלימוד ולכרכי הגמרא מהתלמוד הירושלמי.
- בתלמוד ירושלמי - מופיעות כל המסכתות של הסדר.
- הספר המקביל לסדר מועד במשנה תורה לרמב"ם הוא ספר זמנים.
- בשולחן ערוך- רוב דיני סדר מועד הנוגעים לזמן הזה נמצאים בחלק אורח חיים.
מיקום סדר מועד
סדר מועד ממוקם אחרי סדר זרעים. הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה מסביר שמכיוון שגם בתורה נכתב כך "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה... ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות... שלש רגלים תחוג לי בשנה..." (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוקים י'-י"ח), כלומר ענייני זרעים (שמיטה) ולאחר מכן ענייני מועדים, גם במשנה זה מסודר כך.
על השם 'מועד'
כפי המופיע בדברי חז"ל, שמו של הסדר הוא 'מועד', ולא 'מועדים',[7] בשונה משמות שאר הסדרים, שנקראו בלשון רבים (זרעים, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות). בספרות המוקדמת לא ניתנה לכך סיבה כל שהיא, מאוחר יותר הובאו מספר אפשרויות בדרך השערה או רמז[8]:
- ללמד שיש לדרוש כל מועד דבר בעיתו, ולא לכלול שני מועדים כאחד.[9]
- מחמת שהמילה 'מועד' היא בגימטריה 120, שזה מספר האפשרויות להצגת שם אלוקים בהפיכת סדר האותיות שבו (על פי הנוסחה !5).[10]
- השם 'מועד', אין פירושו 'חג', אלא: זמן.[11]
- בשם 'מועדים' משתמע שבכלל זה רק הימים טובים. מה שאין כן בשם 'מועד', הכולל גם את שבת, שקילת מחצית השקל, תענית ועוד.[12]
- השם 'מועד', פירושו: ועידה, ולכך אינו לשון יחיד.[13]
- על פי דברי החיד"א[14] בשם ספר 'מעשה רוקח', הכותב כי הטעם שמסכת תמיד נקראה בלשון יחיד ולא 'תמידין' בלשון רבים, הוא לרמז על התקופה שלעתיד לבוא, שבה לא יקריבו בבית המקדש את קורבן התמיד אלא פעם אחת ביום (ולא שתיים) - בבוקר,[15] וכך גם אפשר לבאר את טעם קריאת השם 'מועד', כיון "שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם",[16] א"כ לעתיד לבוא מתוך כל המסכתות שבסדר מועד, רק מסכת מגילה יהיה תקף.[17] וכן על משקל זה, על פי מה שמסופר על צדיקים קדמונים שביקשו שכאשר שבעה עשר בתמוז ותשעה באב ייהפכו להיות ימים טובים והימים שביניהם יהיו לחול המועד, יהיה זה באופן שתשעה באב יהיה היום טוב הראשון, ואחריו יהיה חול המועד עד לשבעה עשר בתמוז בשנה שלאחריו. ובאופן זה יהיו כל המועדים מועד אחד.[18]
- על פי מה שכתבו בספרים קדמונים כי בחג הפסח כלולים כל המועדים, שכולם הם זכר ליציאת מצרים[19] ואם כן הריהם כלולים בפסח, שבו הייתה יציאת מצרים (וכמו שאומרים בפיוט 'ואמרתם זבח פסח': 'בראש כל מועדות נִשֵּׂאתָ פסח').[20]
- בשם 'מועדים' משתמע שהכוונה רק למועדים המוזכרים בתורה, ואילו 'מועד' משמע אף מועדים, תעניות וכיוצא בזה שנתקנו מדרבנן.[21]
- לפי שהמזלזל באחת מכל המועדים, הריהו כמזלזל בכולם.[22]
- על פי מה שכתב בתיקוני הזוהר[23] כי ששת סדרי המשנה הם כנגד שש ספירות, וא"כ סדר מועד הוא כנגד הספירה גבורה שהיא מורה על צמצום.[24]
- בדרך רמז, על פי מאמר חז"ל[25]: "וידבר משה את מועדי ה', הכתוב קבע מועד (אחד) לכולן", שנקטו בזה מטבע לשון 'מועד אחד לכולן'.[26]
- שכל המועדות נכללו בלשון 'מועד' - יחיד, כנאמר בפסוק[27]: "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם" (ולא נאמר "במועדיהם").[28]
- על דרך החידוד, על פי הכלל בדקדוק, כי עד מספר 10 משתמשים בהטיית רבים, ומ-11 והלאה אפשר גם בלשון יחיד.[29] ולכן מכיוון שרק בסדר מועד יש יותר מעשר מסכתות - נקרא 'מועד'.[30]
- משום שבמילה "עִתֶּיךָ" שבפסוק הרומז על ששת סדרי המשנה משתמע לשון יחיד.[31]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: סדר מועד |
הערות שוליים
- ^ כינוי זה נדיר יחסית, ומצוי למשל בפירוש רבי משה אלמושנינו למסכת אבות פרק א' משנה א', ובדפוסים מעטים של המשנה. ראו גם: ד"ר מרדכי מאיר, "משניות סדר 'מועד', 'מועדים' או 'זמנים'?, המעין כרך נ"א, גיליון ד', עמ' 67–74, תמוז תשע"א.
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"ב עמוד א' וכן בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ט, סעיף א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א'
- ^ ספר ישעיהו, פרק ל"ג, פסוק ו'
- ^ בהקדמה לפירוש המשנה
- ^ יסוד המשנה ועריכתה, עמוד כז.
- ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ד עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ד' עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד א'; במדבר רבה, פרשה י"ג, פסקה ט"ו; מדרש תנחומא, פרשת תרומה, סימן ב; מדרש תהלים (בובר), מזמור יט, אות יד; משנת רבי אליעזר, פרשה יג, עמוד 243 ד"ה גדולה תורה; מדרש בראשית רבתי, פרשת בראשית, עמוד 7 ד"ה ד"א בראשית למה.
- ^ עוד מספר אפשרויות ודיון נרחב בעניין: ד"ר מרדכי מאיר, "משניות סדר 'מועד', 'מועדים' או 'זמנים'?, המעין כרך נ"א, גיליון ד', עמ' 67–74, תמוז תשע"א.
- ^ קדושה וברכה (לר' נפתלי כץ), הקדמה, סמיכת חכמים, דף ד, עמוד ב.
- ^ מעשה רוקח (לרבי לאלעזר רוקח), פתיחתא.
- ^ קובץ לקט שֹׁשׁנַָ"ה ד, גיליון י, סימן קט, עמ' סט (מר' שמואל בנימין לעפלער); הליכות חיים (פייער /טאפלין), אות שנז-שנח, בשם הגר"ח קנייבסקי; כרמי ישראל (חסידה), מועד, עמ' ריט.
- ^ אש התורה בראשית, שו"ת תורת חיים (בשם הרב חיים קניבסקי) קפג; בנתיבות ההלכה לו, מאמר מרבי י.י. פרלמן, בסוף המאמר, עמוד 85; ההשקפה הנכונה (קאהן) ד"ה החלק הראשון, עמ' פט.
- ^ קובץ לקט שֹׁשׁנַָ"ה ד, גיליון י, סימן קט, עמ' סט (בשם רבי יהושע עהרנרייך).
- ^ בספרו מדבר קדמות, אות תמיד.
- ^ ראה גם ספר יחזקאל, פרק מ"ו, פסוק י"ג ובפירוש הרד"ק שם.
- ^ ילקוט שמעוני, משלי, רמז תתקמד.
- ^ המאור שלא, נתיבי אור מ, אות ד, עמוד 32. וראה עוד שם אות ה; תפוחי חיים (פאנעט) ש"ס, סדר מועד, עמ' יז.
- ^ תפוחי חיים (פאנעט) ש"ס, סדר מועד, עמ' יז.
- ^ כפי שאומרים בקידוש ובתפילת המועדים: "זכר ליציאת מצרים". ראה גם זוהר, שמות לח, א; רמב"ן, שמות יג, טז; כוזרי, מאמר ב, נ; שיבולי הלקט, רפו; ספר עקידת יצחק, שמות, לה, ב. וראה עוד קונטרס זכר ליציאת מצרים, פייבלזון, ירושלים, תשס"ג, סימן ה, עמ' יג-טו.
- ^ קובץ קול התורה סב, סוף המאמר על הגרח"ש קויפמאן, בשמו, עמ' צו.
- ^ משנה מפורשת, מבוא לסדר מועד.
- ^ אוצר המכתבים (משאש), סוף א' תרכח.
- ^ ה, א.
- ^ כרמי ישראל (חסידה), מועד, עמ' ריט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ע"ב עמוד ב'; ספרא, אמור, יב - יז, יג; ילקוט שמעוני, אמור, תרמג.
- ^ קובץ לקט שֹׁשׁנַָ"ה ד, גיליון י, סימן קט, עמ' סט (בשם רבי דוב בער לעבאוויטש).
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ד'.
- ^ אש התורה בראשית, שו"ת תורת חיים (בשם הרב חיים קניבסקי) נו.
- ^ ראה באתר האקדמיה ללשון העברית.
- ^ בנתיבות ההלכה לו, בסוף המאמר מרבי י.י. פרלמן, עמ' 85.
- ^ הרב א"א הירשאוויץ, אוצר כל מנהגי ישרון, ס' לואיס תרע"ז, עמ' 27, הערה ראשונה.
| ששת סדרי המשנה | |
|---|---|
|
