לא תערץ מפניהם

לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם היא מצוות לא תעשה שלא לחשוש מהאויב בשעת מלחמה ושלא לברוח מפניו.

מקור המצווה

נאמר בספר דברים:

לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא

— ספר דברים, פרק ז', פסוק כ"א

.

לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם

— פרק ג', פסוק כ"ב

.

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

— פרק כ', פסוק א'

.

במדרש תנאים נאמר: "לא תירא מהם הרי זו אזהרה". והרמב"ם מנה כמצוות לא תעשה "שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמה".

מחלוקת הראשונים האם למנותה במניין המצוות

ר"י פרלא מציין שבעל הלכות גדולות ורס"ג באזהרות שלו אינם מונים את הלאו הזה.

על דברי הרמב"ם שמנה מצווה זו כמצוות לא תעשה, העירו הראב"ד והרמב"ן שפסוקים אלה הם הבטחה ולא מצווה. הכסף משנה יישב את דברי הרמב"ם וכתב שהוא מפרש את הפסוקים כפשוטם, ולכן "לא תערץ" "לא תירא" וכיוצא בהם הם איסור ולא הבטחה.

רבנו יונה מונה בספרו שערי תשובה מצוות לא תעשה על מורא, אם כי בדבריו איסור המורא אינו רק בנושא המלחמה, אלא בכל צרה שבאה לאדם: ”'כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם, לא תירא מהם'. 'כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם'. הוזהרנו בזה, שאם יראה האדם כי צרה קרובה, תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה, כענין שנאמר: 'אך קרוב ליראיו ישעו', וכן כתוב: 'מי את ותיראי מאנוש ימות'.”

גם לדעת הרמב"ן יש איסור לפחד במלחמה, כמו שכתב בפירושו על התורה: "יזהירם שלא ירך לבבם ולא ייראו מן האויבים, ויאמר שלא יבטחו בזה בגבורתם לחשוב בלבם גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה, רק שישיבו לבם אל השם ויבטחו בישועתו ויחשבו כי לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה כי רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו". אלא שאין הוא נמנה כמצווה בפני עצמה אלא הוא חלק ממצוות הביטחון.

בגדר המצווה

לדעת הרמב"ם איסור זה הוא חלק ממצוות המלחמה שמחייבת למסור נפשו על יחוד השם, ולכן אסור להכניס בלבבו פחד ממיתה. לפי זה האיסור הוא רק על הלוחמים ובשעת המלחמה ממש.

לעומת זאת לדעת הרבינו יונה איסור זה הוא חלק ממצוות הביטחון, שמחייבת אדם שלא לפחד מהצרה אלא לבטוח בישועת השם. לפי זה האיסור הוא על כל מי שבסכנה ובכל שעה.

פרטים במצווה

חיוב נשים בה

בספר החינוך כתב: "ונוהגת מצווה זו בזכרים כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתן". והעיר על כך בעל מנחת חינוך שבמלחמת מצווה גם נשים יוצאות למלחמה, ואז מחויבות גם הן בלאו זה. אמנם דעת החינוך שאינם יוצאים ממש למלחמה אלא רק לעזור בעורף.

מתי עובר על הלאו

• מביא עצמו לפחד - בעל מנחת חינוך תמה על דברי הרמב"ם, והרי הירא ורך הלבב, שלשיטת רבי יוסי הגלילי הוא הירא מעבירות שבידו, אם הוא ירא כפשוטו, שמע קול קרנות והרתיע, יש לו עבירה בידו, שעבר על "לא תערץ מפניהם". הר"י פרלא הסביר שאין עבירה למי שחושש מהמלחמה אלא למי שמביא את עצמו לידי פחד כגון שמהרהר בדברים המביאים לפחד.
• בשעת המלחמה - המשך חכמה סובר שכל האיסור הוא רק בשעת המלחמה ממש ולא לפני כן (ובכך גם כן מיושבת קושיית המנחת חינוך).

שני תנאים אלה מדייקים האחרונים מלשון הרמב"ם: ”וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם”.

שכר מי שמקיים את המצווה

הרמב"ם כותב הבטחה מיוחדת לגבי שכרו של מי שמקיים את המצווה: "וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל, ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך".

קישורים חיצוניים

• הרב אברהם שרמן, איסור מורך הלב וחובת מסירות הנפש בשעת לחימה, מתוך "ניב המדרשייה" תשמ"ג - תשמ"ד עמ' 101-111, באתר דעת
• יחיאל קפלן, הירא ורך הלבב (ב), מתוך עלון שבות גיליון 63

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31880149לא תערץ מפניהם