נישואים

נישואים (מקובלת גם הצורה "נישואין") הם מיסוד קשר בין בני זוג. ההגדרה המדויקת של נישואים השתנתה לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות, אך אפשר להגדיר כמה מאפיינים עיקריים: נישואים יוצרים קשר מחייב ופומבי בין אנשים שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה; לקשר הנישואים השלכות דתיות, חברתיות ומשפטיות.

הנישואים מסדירים שלושה מישורים של סטטוס הנישואים:

• דרך יצירת הנישואים
• מערכת זכויות וחובות המהוות את תוכן הנישואים
• דרך להפקעת הנישואים

הסדרת הנישואים נעשית בשתי דרכים נפוצות:

• נישואים במסגרת דתית, שבהם בני הזוג מקיימים את התהליך הנדרש לנישואים מתוקף דתם או שמוסד דתי מקנה לנישואים את מעמדם.
• נישואים אזרחיים, שבהם המדינה, כגוף חילוני, מקנה לנישואים את מעמדם.

צורות שונות של נישואים

הנישואים קיימים כמעט בכל תרבות וחברה בצורה אחת או אחרת. ישנן מספר צורות של נישואים:

• נישואים מונוגמיים כוללים בן זוג אחד ובת זוג אחת. זוהי צורת הנישואים המותרת היחידה במרבית מדינות העולם המערבי, כאשר נישואים ליותר מבן זוג אחד נקראים ביגמיה ואסורים על פי החוק.
• נישואים פוליגמיים הם נישואים שבהם אדם אחד נשוי למספר בנות זוג.

ביהדות מעיקר הדין גבר אינו מחויב לאישה אחת ויכול לשאת מספר נשים, אך לפני כאלף שנים תוקן חרם דרבנו גרשום האוסר על גבר לשאת אישה נוספת. חרם זה התקבל על ידי קהילות אשכנז, אולם בקהילות רבות אחרות, כגון הקהילות היהודיות בתימן ובמרוקו, לא התקבל החרם עד שלב מאוחר יותר.

נישואים פוליגמיים מתחלקים לשתי צורות:

• פוליגניה: נישואים שבהם גבר אחד נשוי למספר נשים. נישואים אלו קיימים בתרבות פטריאכלית בה הגברים הם השולטים בחברה, והנישואים למספר נשים מעידים על מצב כלכלי וחברתי גבוה של הגבר. כמו כן קיימים נישואים אלו בחברות המתפרנסות מחקלאות אקסטנסיבית בהן כל אישה נוספת מעלה את ההכנסה המשפחתית- להפך מהחברות בהן האישה תלויה כלכלית בבעל ולכן רק מעט גברים יכולים להרשות לעצמם ריבוי נשים. בנוסף לכך, צורת נישואים זו מאפשרת לגבר להעמיד מספר רב יותר של צאצאים מאשר בנישואים מונוגמיים. נישואים למספר נשים מותרים בדת האסלאם ולפיכך מותרים בחלק ממדינות האסלאם. מקרה פרטי של פוליגניה הוא ביגמיה - נישואים של גבר אחד לשתי נשים.
• פוליאנדריה: נישואים שבהם אישה אחת נשואה למספר גברים. אף שהתופעה נדירה, היא קיימת בתרבות פטריאכלית או מטרילינאלית החיה במחסור - האדמות הראויות לגידולים חקלאיים קטנות. כיוון שלראש משפחה אין מספיק אדמות לחלק לכל בניו, בניו מקבלים את האדמה כאחד, ונישאים לאישה אחת בלבד. צורת נישואין זו אסורה על פי ההלכה גם לבני נח. והיא אינה נחשבת לנישואים תקפים.

מבחינה סוציולוגית ניתן לסווג את סוגי הנישואים לשתי צורות:

• אנדוגמיה - נישואים בין בני זוג מאותה קבוצה חברתית (דת, גזע, מעמד, שבט, אידאולוגיה).
• אקסוגמיה - נישואים בין בני זוג, אשר אינם מאותה מסגרת חברתית.

לעיתים ישנו שילוב בין אנדוגמיה ואקסוגמיה, לדוגמה, נישואים בין משפחות מלוכה ממדינות שונות (על מנת ליצור קשרים כלכליים) הם מקבוצה שונה מבחינת הלאום, ולעיתים מבחינת הדת, אך הם נמצאים באותה הקבוצה מבחינת המעמד החברתי והכלכלי.

בני אדם נשואים מנהלים לרוב יחידה כלכלית אחת ונושאים באחריות כלכלית זה כלפי זה. עם זאת, כיום ישנם העורכים הסכם ממון בטרום הנישואים למקרה של גירושים, אז אחד מבני הזוג לא יהיה זכאי לקבל רכוש שנצבר בתקופה שלפני הנישואים.

סיום הנישואים

את הנישואים ניתן לבטל במרבית התרבויות המערביות (למעט איסור גרושים בדת הקתולית, שאינו מתבטא בדרך כלל בחוקי המדינה) באמצעות גירושים, ולהגיע לסטטוס משפחתי של "גרוּשים". צעד, לעיתים פורמלי ולעיתים בלתי פורמלי, בדרך אל הגירושים הוא פרוד - מצב שבו בני הזוג חדלים לחיות ביחד, אך עדיין אינם גרושים.

סיום נישואים מתרחש במקרה של פטירת אחד מבני הזוג. במקרה זה בן הזוג הנותר משתחרר מזיקת הנישואים, ומעמדו המשפחתי הופך להיות "אלמן" או "אלמנה". מעמדם החברתי וההלכתי של האלמן או האלמנה בתרבויות המערביות, טוב יותר בדרך כלל ממעמדם של הגרושים, שבחרו מרצונם לסיים את הנישואים. לאלמן (ולאלמנה) זכויות קנייניות ברכושו של בת הזוג - הוא יורש אותו וזכאי לחלק מסוים מרכושו לפחות. במדינות מסוימות הוא אף זכאי לרשת רכוש אחר כגון קרנות פנסיה. בישראל יהיה זכאי לפחות למחצית הרכוש שנצבר במהלך הנישואים.

דרך נוספת לסיום הנישואים הוא ביטול הנישואים אם מלכתחילה נמצא בהם פגם משפטי או דתי שיכול להביא לביטולם, אם כי דרך זו איננה שכיחה.

נישואים ביהדות

ערך מורחב – נישואים בהלכה

ביהדות המקור לנישואים של בני נח, כלומר גויים, הוא בפסוקים הראשונים של המקרא: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד." (בראשית, ב' כ"ד). המקור לנישואים בין יהודים הוא בספר דברים "כי יקח איש אשה" (דברים, כ"ד, א').

חופה וקידושין

ערך מורחב – חופה וקידושין

על בני הזוג המתכוונים להנשא לעבור שני שלבים נפרדים: הקידושין (בלשון התורה "אירושׂים") והנישואין. בשלב הקידושין מקדש הגבר את האישה באמצעות כסף, שְווה כסף, שטר אירוסין או ביאה תוך אמירת "הרי את מקודשת לי בביאה/שטר/כסף/חפץ זה כדת משה וישראל". מקרים שכאלו בגיל צעיר וכילדים אינם נחשבים לנישואים.

הנישואים הם ההתייחדות של שני בני הזוג בבית הבעל. כיום נהוג לשלב מספר שיטות להשגת מטרה זו בתהליך החופה: הכניסה תחת לחופה וכניסה ל"חדר ייחוד".

מגבלות על התקשרות בנישואים

ביהדות יש מגבלות אחדות על התקשרות בנישואים איסורי חיתון, כך שאנשים מסוימים אינם רשאים להינשא זה לזה. ממזר אינו רשאי להתחתן עם מי שאינו ממזר למעט עם גרים. זו מגבלה קשה מאוד, שחלה על אוכלוסייה קטנה של אנשים שנקבעו כממזרים. צאצאיו של הממזר או הממזרת הם ממזרים עד סוף כל הדורות.

מגבלות אחרות: כהן אינו רשאי לשאת סוגים אחדים של נשים (ראו איסורי נישואים לכהן); קרובי משפחה דוגמת אח ואחות, אב ובתו, סבתא ונכד, אחיין ודודתו אינם רשאים להתחתן זה עם זה; פצוע דכה וכרות שפכה אינו רשאי לשאת אישה יהודייה.

זכויות וחובות

במקרא מוגדרות שלוש חובות בסיסיות של הגבר כלפי האישה: שאר, כסות ועונה, כלומר מזונות, ביגוד ואישות. "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ, שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע:" (שמות, כ"א י'). חז"ל הוסיפו עוד שבעה ובהם: רפואתה, פדיונה וקבורתה וקבעו ארבע מחויבויות של האישה כלפי הבעל והם מעשי ידיה, מציאתה, פירות מנכסיה, וירושתה. חובתה של האישה היא סיפוקו של הבעל בעת שירצה, בדומה למחויבותו כלפיה בכל עת שתרצה ותרמז לו, ובנוסף הוא גם חייב במצווה מהתורה, לקיים עימה אישות בזמנים קבועים אלא אם כן אינה חפצה בכך, וזו היא מצוות עונה.

כתובה מהמאה ה-18

החובות והזכויות של בני הזוג נידונים במשפט העברי בעיקר במסכת כתובות במשנה ובתלמוד, ובחלק אבן העזר של השולחן ערוך. נהוג שבני הזוג מחלקים ביניהם את מטלות משק הבית והכלכלה באופן כלשהו ומשתתפים ביחד בגידול הילדים.

על פי החוק העברי לאישה אין זכויות על רכוש בעלה, והיא אינה יורשת את בעלה, אלא רק בניה. על פי החוק הישראלי, לבני זוג נשואים יש זכויות זה על רכושו של זה, כך שאם אחד מבני הזוג נפטר, בן הזוג וילדיהם המשותפים יורשים את רכושו.

בשנה הראשונה לאחר הנישואים מצווה הבעל לשמח את אשתו. בשנה זו נוהגים שהבעל לא יתרחק מהבית למשך יותר מיממה. בספר דברים מופיעה התייחסות מפורשת לכך:

"כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל-דָּבָר: נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ, שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח" (ספר דברים כ"ד)

כלל זה חל בזמן מלחמת רשות, אך למלחמת מצווה "הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (סוטה פ"ח מ"ז).

הפקעת הנישואים

לפי ההלכה, אין אפשרות להפקיע נישואים אלא באמצעות גט. הנישואים פוקעים גם עם פטירת בן / בת הזוג. עם זאת, במקרים קיצוניים מסוימים, שבהם התברר שהבעל הסתיר מידע קריטי מאשתו, יכול בית הדין להפקיע את הנישואים. הדבר נעשה בכמה דרכים:

• באמצעות הקביעה כי הקידושין היו "קידושי טעות" מעיקרם, מאחר שהוסתר מידע קריטי על ידי אחד הצדדים.
• באמצעות שימוש בכלל 'אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה', שמשמעו הפקעת הקידושין וביטולם. במקרים של עגינות יהיה לעיתים שימוש בכלי משפטי זה על מנת להתיר אישה מעגינותה, אך בכל הדורות נעשה שימוש מועט בלבד בכלי זה.
• לעיתים נעשה פשפוש בפרטי הקידושין וניסיון לבטלם על ידי מציאת פגם כלשהו בעדים.
• בפסק דין האח והאחות נעשה שימוש בכלי נוסף. שם באמצעות הפקעת גרות של הבעל, קבעו שהוא לא היה יהודי בשעה שקידש את אשתו, וממילא הקידושין לא חלו.

מהות הנישואים

על פי הרב והפילוסוף יוסף דב סולובייצ'יק בספר "אדם וביתו" (עמ' 38 - 41), מצבו הבסיסי של האדם הוא בדידות קיומית, באשר האדם נושא עמו סוד והוא בבחינת תעלומה שאינה מודעת אף לעצמה. אפשר להנצל מבדידות זו, רק כאשר פוגשים אישיות עצמאית נוספת מהצד שכנגד. ולכן בני האדם צריכים "חבר לדאגה", שיוכלו לחלוק איתו את המשברים ואת ההצלחות. אדם שבו יוכלו לבטוח שיהיה "חבר לדעה", שיהיה כזה שלא יפיק עונג מרושע מתבוסתינו וכשלונינו ומאידך פניו לא יוריקו מקנאה לשמע הצלחותינו. ואז הנישואים מהווים איחוד שני לבבות בודדים הפועמים באותו הקצב. לשיטתו יכולה להיות מטרה נוספת במוסד הנישואים והיא חברות למען הגשמתו של חלום או חזון משותף. אחוה של אידיאלים משותפים.

נישואים בתרבויות אומות העולם

נישואים בזרם הרפורמי

אצל רפורמים, טקס הקידושין נערך באופן שיוויוני. לאחר הקידושין נחשבת האישה "אשת-איש" ואסורה להינשא לאחר. גוי לא יכול לחתן יהודים, ויהודיה אינה יכולה להינשא לגוי.

נישואים בנצרות הקתולית

נישואים קתוליים הם נישואים לכל החיים, עד שהמוות יפריד בין בני הזוג. הטקס נערך בדרך כלל בכנסייה על ידי כומר קתולי. בטקס הנוצרי, כל אחד מבני הזוג מביע נכונות להתחתן. בנוסף, צריך לפחות שני עדים מלבד הכומר המחתן. בטקס נהוג גם לאפשר למי שבקהל המתנגד לנישואים, מכל סיבה שהיא, לעשות זאת לפני תום הטקס.

הכנסייה הקתולית גם מכירה בנישואים וגם רואה אותם כ"מקודשים", בתנאים שלהלן:

• שני בני הזוג נוצרים-קתולים
• שני בני הזוג נוצרים-פרוטסטנטים שהוטבלו
• שני בני הזוג נוצרים-אורתודוקסים שהוטבלו

הכנסייה הקתולית אמנם מכירה בנישואים אך לא רואה אותם כ"מקודשים", בתנאים שלהלן:

• נישואים בין נוצרי-קתולי לבת זוג נוצרייה מזרם אחר שהוטבלה (וגם להפך: חתן פרוטסטנטי שהוטבל וכלה קתולית) - הערה: במקרה זה נדרש אישור מבישוף כדי לקבל חריגה כדי שיחשבו כנישואים "מקודשים"
• נישואים בין נוצרי-קתולי לבת זוג מדת אחרת (וגם להפך: חתן מדת אחרת וכלה קתולית) - הערה: במקרה זה נדרש אישור מבישוף כדי לקבל חריגה, אך עדיין לא ייחשבו כנישואים "מקודשים"
• נישואים בין שני בני זוג מדת אחרת (למשל: חתן מוסלמי וכלה מוסלמית)

נישואים באסלאם ובדת הדרוזית

באסלאם הסוני הגבר יכול לגרש את האישה בעל כורחה, ואף לשאת 4 נשים. להבדיל, דמיון להלכה זו ניתן למצוא ביהדות. עד חרם דרבנו גרשום חז"ל התירו לשאת עד 4 נשים.

נישואים בישראל

ערך מורחב – נישואים בישראל

חוק גיל הנישואין מתיר נישואים רק לאחר ששני בני הזוג הגיעו לגיל 18 שנה (בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להתיר נישואים בגיל צעיר יותר).

בישראל ניתן להתחתן באופן חוקי רק בנישואים דתיים, על פי דתם של בני הזוג: יהדות, נצרות, אסלאם והעדה הדרוזית. חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) קובע כי "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים". אין אפשרות חוקית להתחתן בישראל בנישואים אזרחיים. זוגות שאינם מעוניינים להתחתן במסגרת הרבנות, יכולים להתחתן בחו"ל (קפריסין היא יעד פופולרי על שום קרבתה וההליך המהיר), ונישואים אלו יוכרו בישראל. המדינה אינה מכירה גם בטקסי נישואים רפורמיים וקונסרבטיביים או בטקסי נישואים פרטיים הנערכים על ידי עורכי טקסים חילוניים.

בני זוג הגרים יחד ומנהלים משק בית משותף מוכרים כידועים בציבור, והם זכאים לרבות מהזכויות להן זכאים בני זוג נשואים.

כחלק מההסכם הקואליציוני דרשה מפלגת שינוי, הרואה במצב זה משום כפייה דתית, מציאת פתרון חוקי לבעייתם של אלה שאינם יכולים להינשא בישראל. הוועדה שישבה על המדוכה, הציעה פתרון שאינו זהה לנישואים אזרחיים, והוא ברית הזוגיות. גרסה מצומצמת של הצעה זו אושרה כחוק ברית הזוגיות לחסרי דת.

נישואים בין-דתיים

ערכים מורחבים – נישואים בין-דתיים, ברית זוגיות

יום נישואים

ערך מורחב – יום נישואים

יום נישואים הוא היום בשנה בו התקיימה חתונת הזוג. בתרבויות שונות קיימים מנהגים שונים לציון יום הנישואים אך ככלל נהוג שהבעל מעניק לאשתו מתנה ביום זה. באירופה נהוג יחס סמלי בין ערך המתנה למניין שנות הנישואים. שרידיו של מנהג זה מצויים גם כיום בתרבות הישראלית, והם חגיגות 'חתונת כסף' במלאת עשרים וחמש שנות נישואים ו-'חתונת זהב' במלאת יובל.

ראו גם

• גירושים
• נישואים סיניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28316127נישואים