יצחק אנגלרד
.jpg) | |
| לידה | 3 באפריל 1933 (גיל: 91) |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1951 |
| השכלה | האוניברסיטה העברית |
| השתייכות | מערכת בתי המשפט הישראלית |
| תקופת כהונה | 1997–2003 (כ־6 שנים) |
| תפקידים בולטים | שופט בית המשפט העליון |
| פעילויות נוספות | פרופסור למשפטים, נשיא עמותת המשפטנים ישראל-גרמניה |
| פרסים והוקרה | פרס ישראל לחקר המשפט |
יצחק אֶנְגֶלָרְד (נולד ב-3 באפריל 1933) הוא פרופסור למשפטים, שופט בית המשפט העליון בשנים 1997–2003, ונשיא עמותת המשפטנים ישראל-גרמניה.
חייו
אנגלרד נולד בפרנקפורט אם מיין שבגרמניה וגדל בבאדן ובציריך. כנער היה חניך ומדריך בתנועת בני עקיבא. מבין מדריכיו בתנועה, מציין אנגלרד כי לרב אלי תורן ולפרופ' ראובן פיירשטיין הייתה השפעה גדולה על חניכי התנועה באותן שנים. בשנים 1948 - 1949 למד בישיבת עץ חיים בשווייץ ובשנת 1951 סיים בשווייץ את לימודיו. באותה שנה עלה לישראל ולמד בישיבת כפר הרא"ה (1951 - 1952). נרשם ב-1952 ללימודי משפטים באוניברסיטת ציריך, שם השלים סמסטר אחד. לאחר מכן חזר ארצה, והשלים תואר ראשון ושני בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית (1952 - 1956). את שני התארים סיים בהצטיינות [1]. בשנת 1957 הוענק לו תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פריז בצרפת. עבודתו לדוקטורט עסקה בדיני נזיקין, וכותרתה הייתה "הכלל הדבר מדבר בעדו במשפט הישראלי". את התמחותו ערך אצל שופט בית המשפט העליון דוד גויטיין, עורך הדין שצ'ופק ובמחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. בשנת 1960 הוסמך לעריכת דין, לצד היותו עוזר הוראה לפרופסור גד טדסקי באוניברסיטה העברית[2].
את שירותו הצבאי עשה בפרקליטות הצבאית (1962 - 1963). לאחר טירונות החל לשרת בבית הדין הצבאי בקסטינה, בתחילה כסנגור פלילי ובהמשך כתובע פיקודי של פיקוד הדרום וגייסות השריון. בתפקידו זה היה תובע במאות תיקים פלילים.
לאחר שחרורו מהצבא היה מרצה למשפטים באוניברסיטה העברית. בסוף שנות ה-60 הוא חקר את נושא האימוץ, בדק סטטיסטיקות של אימוץ והמליץ המלצות שונות לגבי חוק האימוץ[3].
בשנת 1970 הוענקה לו דרגת פרופסור חבר[4] ובשנים 1984–1987 היה דיקן הפקולטה למשפטים. בשנים 1971–1974 עמד בראש המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי באוניברסיטה העברית ובשנים 1980–1981 היה מנהל המכון לחקר המשפט העברי. לאורך השנים שימש גם יועץ חיצוני לועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת והיה פרופסור אורח באוניברסיטאות בארצות הברית, קנדה ושווייץ ובהן אוניברסיטת ייל.
אנגלרד נחשב למומחה עולמי בתחום דיני הנזיקין ובין חיבוריו כתב ספר יסוד על פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בשנת 1992 היה לחבר האקדמיה הישראלית למדעים ובשנת 1996 לחבר מן המניין באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי. בשנת 1997 הוענק לו פרס ישראל לחקר המשפט.
בבית המשפט העליון כיהן בשנים 1997–2003.
בשנת 2007, ארבע שנים לאחר פרישתו מבית המשפט העליון, שבר אנגלרד שתיקה ממושכת כאשר יצא בביקורת חריפה נגד שר המשפטים, פרופסור דניאל פרידמן, שהיה גם ידיד אישי שלו. אנגלרד חלק על קביעתו של פרידמן לפיה הרכב בית המשפט העליון מונוליתי מדי, קבע שהצעת פרידמן לשנות את מבנה הוועדה למינוי שופטים באופן שיקטין בה את השפעתו של בית המשפט העליון היא שגויה ונימק כי גם בימי הסנהדרין מינה הגוף השיפוטי את החברים שכיהנו בו. אנגלרד תקף את ביקורתו של פרידמן על התערבותו של בית המשפט העליון בסוגיות ביטחוניות ואמר כי תפקידו של בית המשפט העליון הוא להתערב בכל מקום ובכל תחום בהם מתבצעות פעולות בלתי חוקיות. בסיום דבריו אף השווה את פעילותו של פרידמן למעשה המוזכר בתנ"ך בו גונב אבשלום את לב בני ישראל כאשר הוא ממריד אותם נגד הסמכות השיפוטית של אביו, דוד, בהבטיחו לכל אדם כי הוא עצמו יצדיקו במשפט.
לקריאה נוספת
- גדעון ספיר, שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו - על השוני בפסיקתם של השופטים מנחם אלון ויצחק אנגלרד בשאלת מקומו של המשפט העברי, עיוני משפט כ"ה, 2001.
- דפנה ברק-ארז וגדעון ספיר (עורכים), ספר יצחק אנגלרד, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2010
קישורים חיצוניים
- יצחק אנגלרד, באתר הרשות השופטת
- כרטיס אישי, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- יחסי דת ומדינה בישראל: הרקע ההיסטורי-והרעיוני
- עודד ארבל, שופט בית המשפט העליון בדימוס, יצחק אנגלרד, נחלץ להגנת המערכת המשפטית, באתר TheMarker, 18 בדצמבר 2005
- שאלות ותשובות
הערות שוליים
- ^ מוסמך למשפטים, חרות, 2 במאי 1957
- ^ עולים חדשים בין המוסמכים לעורכי־דין, הצופה, 16 באוקטובר 1960
- ^ יוסף צוריאל, למעלה ממאתיים ילדים מאומצים, מעריב, 21 בינואר 1969
- ^ מינויים באוניברסיטה העברית, דבר, 21 ביוני 1970
25022128יצחק אנגלרד