ברכת משה
ברכת משה היא הברכה שבירך משה את שבטי ישראל טרם מותו. הברכה מופיעה בספר דברים פרק לג, בתחילת פרשת וזאת הברכה, שהיא הפרשה המסיימת את התורה. לפי הפסוק הפותח את הפרק, ”וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” מפרשים אבן עזרא והכלי יקר שאין זו ברכתו האישית של משה, אלא ניתנה לו בנבואה.[1]
מרבית הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.
סדר הברכות
אחרי מבוא כללי מברך משה את השבטים לפי הסדר הבא: ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף (עם התייחסות ספציפית למנשה ואפרים), זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, אשר ולאחר מכן סיכום כללי. מרבית הברכות קצרות - פסוק או שניים. הברכות לשבט לוי ולשבט יוסף ארוכות יותר, ושבט שמעון כלל אינו זוכה לברכה[2]. אבן עזרא נימק את סדר השבטים בברכה:
- הנה החל מהבכור, כי כן המשפט, ולא הזכיר שמעון בעבור בעל פעור כי העובדים היו שמעונים ומספרם לעד גם נשיאם נהרג. או הלך על דרך יעקב שלא ברך שמעון ולוי ובעבור כבוד אהרן נתלה השבט ממנו ולא היה בשבט שמעון גדול כמותו. ואם יטעון טוען למה בירך ראובן, התשובה כי יעקב ברכו והברכ' היא "אל תותר" שיהיה כאחד מאחיו. ואחר ראובן הזכיר יהוד' שהוא בעל דגל והוא עולה בתחלה למלחמה, ואחר כן לוי, ואחריו בנימין, בעבור היות הלוים דרים בירושלים שהייתה בין יהודה ובין בנימין כן כתוב. ואחר כן שבט יוסף שלא יאחרנו, וכבר הקדים אחיו הקטן, ואחר כן זבולון בעבור שהוא נלחם, ואחר כן יששכר. וכאשר תמו בני הגבירות החל מגד שהוא עם דגל בני הגבירו', ואחר כן דן שהוא בעל דגל, ואחר כן נפתלי כי הוא גדול מאשר.[3]
הברכות
פתיח
”ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ, וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ. תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.”
פתיח זה נאמר כדי לשבח את ה', אך גם להזכיר זכותם של ישראל, ולרצות בכך את ה' לברך את ישראל. משה מתאר את מעמד הר סיני כאשר עם ישראל מקבלים את התורה שניתנה באש, ומוכנים להיות נאמנים לה, בעוד עשיו וישמעאל מסרבים לקבל את התורה [4]
ראובן
”יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת, וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר.”
מברך את ראובן שלא יינזק בעולם הזה ולא בעולם הבא על מעשה בלהה. לדברי רבי דון יצחק אברבנאל 'יחי ראובן' היא כעין קריאת 'יחי המלך', כי שבט ראובן התחייב ללכת בראש המלחמה לכבוש את ארץ ישראל כמו מלך[5] .
יהודה
”וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר: שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ, יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה.”
ברך את מלכי יהודה והם דוד ושלמה ואסא[6] ויהושפט[7] וחזקיה [8], שישמע ה' לתפילתם בעת מלחמותיהם.
לוי
”וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע, כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן.”
שבט לוי נוסה על ידי ה' במי מריבה ובמעשה העגל, שם עמד בגבורה להרוג אפילו בני משפחה שנכשלו, וכן קיימו ברית מילה אפילו במדבר, ולכן יזכו הכהנים שהם משבט לוי באורים ותומים ובעבודת המקדש, לישב בסנהדרין וכן לעמוד נגד המערערים על הכהונה[9]
בנימין
”לְבִנְיָמִן אָמַר: יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן.”
בחלקו של בנימין יהיה בנוי בית המקדש, מקום השראת השכינה.
יוסף, אפרים ומנשה
”וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים. וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם. וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה, תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.”
חבל ארצו של יוסף תתברך מרצון ה' בכל משאבי הטבע המועילים להצמיח, שהם מי תהום גשם שמש וירח וכן מיקום הנחלה באיזור הררי, וכך נחלתו תהיה מלאה כל טוב הארץ. בנוסף מתברכים יהושע הבא משבט אפרים וגדעון הבא משבט מנשה לנצח במלחמה[10].
יששכר וזבולון
”וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל.”
ברך את יששכר וזבולון יחד, כי שבט זבולון עסק במסחר ומפרנס את שבט יששכר, שהיה עוסק בתורה ובקי בקביעות המועדים, ומועדי ישראל והעלייה לרגל נקבעו על ידי שבט יששכר ובתמיכת שבט זבולון[11]. בנוסף התברכו בחלזונות של תכלת דיג וזכוכית יקרה שיהיו בחלקם על שפת הים[12].
גד
”וּלְגָד אָמַר: בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד, כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן, וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל.”
ברכת שבט גד היתה בנחלה רחבה, וכיוון שנחלתו היתה על הגבול ברך אותו בגבורה נגד האויבים שמעבר לגבול. וכן ציין לשבח את רצונם בנחלה מעבר הירדן כדי להיות קרובים למקום קבורת משה. וכן את עמידתם בראש המלחמה בכיבוש הארץ[13].
דן
”וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה, יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן.”
בברכתו את שבט דן המשילו לאריה, שנחלתו היה גם הוא בסְּפָר (אזור הגבול) והיה צריך להלחם עם האויבים,[14], וכן על שזינק מנחלתו שבמרכז הארץ עד הגבול הצפוני, שם כבש את אזור הבנייאס[15].
נפתלי
”וּלְנַפְתָּלִי אָמַר: נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה', יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה.”
שבט נפתלי יקבל נחלה משביעת רצון, בהיותה באזור הכנרת[16]
אשר
”וּלְאָשֵׁר אָמַר: בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר, יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ. בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ.”
ברכה ייחודית ברך את אשר ברבוי בנים[17], וכן נתברך בשפע של שמן עד שיטבלו את הרגליים בשמן, ובכך יהיה רצוי על שאר השבטים שיסחרו עמו[18]. גם שנחלתו תהיה מנעול ברזל של כל הארץ[19]
חתימה
”אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, רֹכֵב שָׁמַיִם בְעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים. מְעֹנָה אֱלֹקֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם, וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד. וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּ-ה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ, וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.”
משה חותם בברכה כללית לעם ישראל להשגחה ושמירה שמיימית, וכן שינצח את אויביו לקראת המלחמה על כיבוש ארץ ישראל וההתנחלות. הוא מסיים באמירה 'אשריך ישראל' שאינם זקוקים לפירוט ברכותיו, שכן בהגנת הא-לוהים, מלחמתו את מלחמתם ועזרתו כלולים כל הברכות[20].
ברכת יעקב וברכת משה
לברכת משה לשבטים קדמה ברכת יעקב לבניו, אבותיהם של השבטים. פרשני המקרא עסקו בהרחבה בזיקה שבין שתי ברכות מקבילות אלה. יאיר גנז מוצא בברכת משה מגמה של פיוס, המופנית אל שבטים שננזפו בברכתו של יעקב.[21]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: דברים לג - ברכת משה |
- פרשת וזאת הברכה, באתר "תורת אמת" - הטקסט המלא של הפרשה בצירוף פירושים רבים
- נחמה ליבוביץ, ברכת משה וברכת יעקב, באתר "גיליונות נחמה"
- ברכות משה - חלוקת תפקידים לשבטים?, באתר הניווט בתנ"ך
- יואל בן-נון, ברכת משה לישראל ולשבטים, באתר של יואל בן-נון
- יאיר גנז, מגמת הפיוס בברכותיו של משה בפרשת "וזאת הברכה", שמעתין 116-115, תשנ"ד, באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ פרשת וזאת הברכה, פרק לג, פסוק ו, באתר "תורת אמת"
- ^ אך נכלל בברכת יהודה, ששמעון קיבל חלק בנחלתו. רש"י
- ^ פרשת וזאת הברכה, פרק לג, פסוק ו, באתר "תורת אמת"
- ^ רש"י על דברים, ל"ג, ב'
- ^ במלחמתו עם הכושיים
- ^ במלחמה עם הכושיים
- ^ במלחמה עם העמונים
- ^ מפני סנחריב
- ^ רש"י על דברים, ל"ג, ח'-י"א
- ^ רש"י על דברים, ל"ג, י"ז
- ^ ראה גור אריה על רש"י
- ^ רש"י על דברים, ל"ג, י"ח-י"טראה גם ברכת יעקב לזבולון
- ^ רש"י על דברים, ל"ג, כ'-כ"א
- ^ רש"י על דברים, ל"ג, י"ח-י"ט
- ^ דון יצחק אברבנאל על דברים, ל"ג, י"ח-י"ט
- ^ רש"י על דברים, ל"ג, כ"גראה גם ברכת יעקב
- ^ רמב"ן על דברים, ל"ג, כ"ד וראה רש"י
- ^ רש"י על דברים, ל"ג, כ"ד
- ^ רש"י על דברים, ל"ג, כ"ה בפירוש השני. וכן לפי הרמב"ן ורבינו בחיי מתייחס לאשר, אך לפי הפירוש הראשון ברש"י וכן לפי הספורנו זה חלק מהסיום המדבר על כל ישראל
- ^ רש"י על דברים, ל"ג, כ"ט
- ^ יאיר גנז, מגמת הפיוס בברכותיו של משה בפרשת "וזאת הברכה", שמעתין 116-115, תשנ"ד, באתר "דעת"