פועל (הלכה)

אומן עובד בסנדלריה

בהלכה, פועל הוא אדם שנשכר לעשות מלאכה לאדם אחר בדרך כלל לתקופה של בין יום לשלוש שנים.

ההלכה מחלקת בין שני סוגי פועלים: פועל שכיר, שנשכר לעבוד עבודה במשך זמן מסוים והתשלום המשולם לו הוא עבור העבודה, לעומת קבלן, שהתשלום שמקבל הוא עבור התוצאה, הוא נשכר כדי לעשות מלאכה מסוימת, והוא יכול החליט בעצמו מתי לעשות אותה.

גדרי פועל

בגדר פועל נחלקו המפרשים האם למעסיק יש בעלות ממונית בגופו של הפועל, או שהוא רק משועבד לעשיית מלאכת בעל הבית, בשונה מעבד עברי שגופו קנוי לאדון לגבי מלאכתו.

לדעת הש"ך למעסיק בעלות על גופו של הפועל כלל, וכן דעת התוספות והמרדכי. ואילו לדעת הרא"ש והרמב"ם גוף העבד קנוי לאדון לגבי המלאכה, בדומה לעבד עבר. ואילו לדעת הריטב"א והקצות החושן פועל רגיל גופו אינו קנוי לאדון, אבל אם המעסיק שוכר אותו לכל פעולה שיחפוץ אז גם גופו יהיה קנוי לאדון לגבי עשיית המלאכה.

פועל - קבלן

סוג נוסף של פועל הוא "פועל קבלן", פועל קבלן לא נשכר בגופו לבעל הבית, אלא מתחייב להשלים עבודה מסוימת בתמורה לתשלום עד תאריך מסויים, פועל זה נקרא לפעמים אומן.

חזרה מהסכם השכירות

מכיוון שעבודתו של פועל דומה  לעבדות, דבר המנוגד לאמירת התורה ”כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם”, - "ולא עבדים לעבדים" קבעו חז"ל כי פועל יכול לחזור בו אפילו באמצע יום עבודה.

החוות יאיר הסתפק האם איסור של "לי בני ישראל עבדים" נאמר גם בנשים, שהרי עיקר הטעם דלא ישתעבד כדי שלא יבטל ממצוות, ואילו אישה בין כה לא חייבת ברוב המצוות עשה, ודעת המנחת זיכרון שדין זה נאמר רק על בפועל זכר, אבל דעת המחנה אפרים שאף פועלת יכולה לחזור בה בחצי היום.

חזרה בפועל קבלן

פועל קבלן אינו דומה בצורת העסקתו לעבד, ולכן אינו יכול לחזור בו בתוך זמן ההעסקה.

משום כך כאשר פועל קבלן חוזר בו בזמן שאין בעל הבית יכול לשכור פועל אחר ובכך נגרם נזק לבעל הבית, למרות שהפועל פטור מלשלם כי הוא נחשב רק גרמא בנזיקין, מותר לבעל הבית להטעות אותו ולומר לו שישלם לו שכר כפול ולמעשה לשלם רק את הסכום שסוכם מראש, או לשכור פועלים אחרים ולשלם את שכרן מהתשלומים המגיעים לפועל על השעה שהוא כבר עבד, או לגבות את התשלום מכליו של הפועל אם הם באו לרשותו.

במקרה שבעל הבית חזר בו, עליו לשלם לפועלים על הזמן שבו עבדו.

פועלי קבלנות שחזרו בהם מהסכם העבודה היום העבודה או שהמעביד חזר בו, כך שהפועל שחשב שיש לו עבודה מובטחת ליום זה צריך לחזר אחרי עבודה אחרת, או בעל הבית שחשב שיש לו פועלים צריך לטרוח בזמנו הקצוב לחפש פועלים, מכיוון שהפועלים עדיין לא התחילו לעבוד לא חל מעשה קניין המשעבד את הפועלים לבעל הבית ואת בעל הבית לפועלים ואין להם זה על זה אלא תרעומת. אם הפועלים התחילו לעבוד, הם לא יכולים לחזור בהם על פי ההלכה ואם חזרו בהם חלים עליהם קנסות שונים כדי לפצות את בעל הבית על הנזקף אך אם יש פועלים אחרים במקום הם יכולים לומר לבעת הביל שיזכור מפועלים אלו, ואין להם זה על זה אלא תרעומת.

במקרה אונס בלתי צפוי, אין לחייב את החוזר בו, אך בכל מקרה אונס צפוי, מי שהיה עליו לחזות את האונס הוא מוגדר "החוזר".

ההבדל בין שכירות לקבלנות

התרומת הדשן כתב שפועל ששכרו אותו להפיק סכום מסוים של חביות יין, גם אם מכורח השעה הוא נאלץ להפיק אותן מכרמי הענבים בזמן הבציר הוא נחשב לקבלן, שכן התשלום הוא עבור התפוקה ולא עבור העבודה. לעומת זאת, אם תובעים ממנו לעשות פעולה מסוימת בזמן מסוים בדווקא, נחשב העבודה לשכירות ולא לקבלנות, כך קובע הנתיבות המשפט.

תקופת השכירות

זמן תחילת עבודת השכיר כל יום הוא לפי מנהג המקום, ובתקופת הגמרא המנהג היה שהפועלים יצאו מביתם עם הנץ החמה ועד צאת הכוכבים, וכן ינהג מי שלא קבע מראש את זמן העבודה היכן שאין מנהג המקום.

לדעת המהר"ם אין לפועל להישכר לתקופה של יותר משלוש שנים, שלמעלה מכך זה גדר עבד ועובר על "לי בני ישראל עבדים", המקור לכך שתקופת השכיר היא שלוש שנים היא מהפסוק "בשלוש שנים שני שכיר". וכן פסק הרמ"א להלכה. אך דעת התוספות והמרדכי שכיוון שיכול לחזור בו אינו דומה לעבד.

לכל הדעות מי שאין לו מה לאכול או ללבוש, מותר לו להשכיר את עצמו לתקופה בלתי מוגבלת

היתר אכילת פועל.

ערך מורחב – היתר אכילת פועל
פועל העוסק בגידולי קרקע לפני שנגמר מלאכתם למעשר, זכאי מן התורה לאכול מפירות השדה תוך כדי עבודתו על חשבון בעל הבית, דין זה מקורו בציווי התורה ” כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ ” ( ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק כ"ה). לפי קבלת חז"ל המדובר בפועל שנשכר לעבודה בכרם, והרמב"ם תומך את דבריהם בהוכחה הגיונית, שהרי אדם אחר אין לו כלל רשות להכנס לכרם.

דין זה עיקרו הוא חובה הלכתית המוטלת על בעל הבית, אך כתוצאה ממנו נוצר גם חיוב ממוני של המעסיק לפועל שלא למנוע מהפועל לאכול מגידולי הקרקע בזמן העבודה

הלנת שכר שכיר

ערך מורחב – הלנת שכר (הלכה)

בתום השכירות בעל הבית מחויב לשלם לפועל את שכרו באופן מידי, כך שאם הפועל נשכר לעבוד ביום על בעל הבית לשלם את שכרו עד הבוקר של יום המחרת, ואילו אם השכיר נשכר לעבודת לילה, על בעל הבית לשלם את שכרו עד שקיעת החמה של יום המחרת. חיוב זה הוא מצוות עשה ולא תעשה, עבירה זו חמוה במיוחד ושקולה לרצח, ולדעה אחת בגמרא העובר על כך נענש במיתה.

הלכות התלויות במנהג המקום

ערך מורחב – מנהג המדינה

זמן העבודה

זמן עבודת הפועלים תלוי במנהג המקום, ואפילו אם הוסיף להם בעל הבית על השכר הם אינם חייבים להקדים את זמן העבודה אם הוא לא התנה זאת בפירוש.

במקום שאין מנהג, הפועלים מחוייבים לצאת מביתם בזריחת החמה ולעבוד עד צאת הכוכבים

מזון הפועלים

במקום שנהגו שבעל הבית מגיש לפועלים דברי מאכל כגון תמרים בעל הבית מחויב לספק לפועליו תמרים, וכן בכל מקום בעל הבית מספק מזון לפועלים כפי המנהג.

שכר הפועל

בעל הבית שסיכם אם הפועל שישלם לו שכרו כבני העיר, אם בעיר ישנו שיעור אחיד לתשלום על עבודה זו בעל הבית ישלם לפועל כסכום זה, אך אם ישנם כמה מחירים שונים לעבודה, מחשבים את הממוצע בין תשלומי השכר שבעיר ואת סכום זה ישלם בעל הבית לפועל, (לדוגמא: אם השכר הגבוה ביותר הוא שש והנמוך ביותר הוא ארבע, הפועל יטול חמש).

מנהג נקרא רק דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים אבל דבר שאינו נעשה רק פעם אחת או שני פעמים אינו קרוי מנהג

קישורים חיצוניים

• הרב יואב שטרנברג, הגדרת שכיר לעומת קבלן באתר ישיבה
• הרב יואב שטרנברג, פועל איננו עבד באתר ישיבה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] פועל (משפט עברי)24101867