ל"ט אבות מלאכה
| מקרא | ספר שמות, פרק כ', פסוק ט' |
|---|---|
| משנה | מסכת שבת, פרק ז', משנה ב' |
| תלמוד בבלי | מסכת שבת, דף ע"ג עמוד א' (ובמקומות רבים נוספים) |
| משנה תורה | ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ז' (עד פרק כג) |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן ש"א (עד סימן שסה) |
| ספרי מניין המצוות | ספר החינוך, מצווה לב; ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה, שכ |
| מקורות נוספים | מנחת חינוך, מוסך השבת (מצווה לב); אגלי טל |
ל"ט אֲבוֹת מְלָאכָה (גם אֲבוֹת מְלָאכוֹת[1]) הן סוגי המלאכות האסורות בשבת וביום טוב לפי ההלכה. התורה אוסרת עשיית 'כל מלאכה'[2]. חלק מהמלאכות האסורות מפורטות במקרא. רשימה מלאה של אבות המלאכות מפורטת בתורה שבעל פה. סמיכות מלאכת המשכן לציווי השבת בתורה, מבטאת את הקשר בין מלאכות השבת לבין הקמת המשכן. מלאכות שנעשו להקמת המשכן נחשבות לאבות מלאכות, ומלאכות דומות להן נחשבות לתולדות המלאכות[3]. כמו כן, מסמיכות זו לומדים ש"מלאכת מחשבת אסרה התורה" בשבת. כלומר, שעשיית המלאכה נעשתה מתוך כוונה לעשייתה, ולא באופן שהמלאכה נעשתה בחוסר כוונה לעשייתה[4]. עשיית מלאכה ממלאכות אלה היא בגדר חילול שבת.
איסור מלאכה
.jpg)
התורה אסרה עשיית מלאכה בשבת, כמו שנאמר בתורה "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ"[5], וכן "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה..."[6].
התורה אוסרת עשיית מלאכה ביום השבת, אך מציינת רק חלק מן המלאכות האסורות ומותרות בשבת. המלאכות המפורשות בתורה כאסורות הם הבערת אש[7], חרישה וקצירה[8], והוצאה מרשות לרשות (ברמז)[9], קישוש עצים[10] ויציאה מחוץ לתחום היישוב[11]. כמו כן, ניתן להבין מפרשת המן, שיש לבשל ולאפות לפני שבת, ולא ביום השביעי, שבו יש לשבות ממלאכה[12]. גם מאיסור המלאכה ביום טוב, ניתן ללמוד שבשבת, בניגוד ליום טוב, אסורות מלאכות מסוימות הדרושות להכנת ולבישול מאכלים[13]. בספרי הנביאים מצוינים מספר דברים נוספים האסורים בשבת, בהן, נשיאת משא, גם על גב חמור[14], קניית מרכולות מן הגויים[15] והכנת יין[16], והקביעה כי שבת נועדה 'לעונג'[17].
הרמב"ם כתב, שיש להימנע ככל שניתן מצער ועגמת נפש בשבת[18].
במשנה במסכת שבת[19], ממוינות המלאכות האסורות בשבת לל"ט אבות מלאכה, בהתבסס על כך שמלאכת הקמת המשכן סמוכה לאיסור מלאכה בשבת ומשכך, ע"פ הכלל משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן: "דבר הלמד מעניינו", למדו שהמלאכות הנחוצות להקמת המשכן, אסורות בשבת[20]. בצד שלושים ותשע אבות המלאכות, קבעו חכמי המשנה כי שאר המלאכות נחשבות כתולדה למלאכה שדומה להם. תולדה ומלאכת אב נחשבות אסורות באותה המידה.
המאפיין העיקרי בכל המלאכות הוא, שבעשייתן נוצר מצב חדש ושונה ממה שהיה, ללא קשר לרמת הקושי והמאמץ בעשיית המלאכה. מלאכה אחת שיוצאת מכלל זה היא מלאכת הוצאה מרשות לרשות[21]
בניגוד להנחה הרווחת בקרב המון העם, הגורסת שההימנעות ממלאכה בשבת היא למעשה הימנעות מעמל ומיגיעה גרידא, ההלכה קובעת שמלאכה בהקשר זה היא זו העונה להגדרה של "מלאכת מחשבת", כלומר "מלאכת אומן" דוגמת המלאכה שנדרשה לבניין המשכן. רמז להגדרה זו מצאו חז"ל בכך, שמצוות שמירת שבת נכתבה בתורה בסמוך לציווי על הקמת המשכן:
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: פ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'... וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה'.
וכן מיד לאחר הציווי על מלאכת המשכן.
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה. לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלָאכָה.... וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַ-ה' כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת.
חז"ל עמדו על חוסר הפרופורציה שבין התורה שבכתב שלא הרחיבה בפירוט המלאכות האסורות לתורה שבעל פה בה מפורטות ל"ט מלאכות שכוללות איסורים רבים, ואמרו על הלכות שבת שהם "כהררים התלוין בשערה - שהן מקרא מועט והלכות מרובות"[22].
חז"ל מצאו 39 פעולות שנדרשו לבניין המשכן במדבר וקבעו שכל אחת מהן, וכל פעולה הנגזרת מהן, תיחשב כמלאכה האסורה בשבת. המספר 39 נדרש במספר דרכים[23]:
- לדעת רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן (תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ז', הלכה ב')[24]: 39 אבות מלאכה הם כנגד 39 [פסוקי הביטוי] "מלאכה שכתוב בתורה". למעשה, ב-39 פסוקים שבחומש מופיע הביטוי - בן חמש האותיות - "מלאכה", בין אם בצורת הבסיס - מלאכה, ובין אם בצורת הנסמך - מלאכת[25].
- לדעת רבי חנינא בר חמא (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ט עמוד ב')[26]: 39 אבות מלאכה הם כנגד 39 "עבודות המשכן". למעשה, 39 פעמים בתורה מופיע - לגבי עבודת המשכן והקרבנות[27] - הביטוי "עבודה" (כולל האפשרות לקידומת כגון במילה "העבודה" וכדומה), בין אם בצורת הבסיס - עבודה, ובין אם בצורת הנסמך - עבודת.
- כנגד המילים "אלה הדברים"[28] המופיעות בפרשיה המצווה על איסור המלאכה:
- הסבר נוסף הוא שהמספר ל"ט ניתן לקוראו בתור מילה - לט, שפירושה קללה. עומקם של הדברים הוא שכל המלאכות שאדם חייב לעשותן בימי החול נובעות מחטאו של אדם הראשון ומהקללה שנענש בה "בזעת אפיך תאכל לחם", אבל לפני החטא, במצב האידיאלי, היה כל העולם מוכן ומזומן לאדם, וכל חפצו היה מונח לפניו אף בלי שיצטרך לעמול. שבת היא מעין עולם הבא ולכן נאסרו המלאכות שנובעות מהקללה[31]. עניין נוסף המקשר בין ל"ט המלאכות להעולם הבא הוא ה'טל המחייה' (ט"ל) הנזכר במקרא, שלפי דברי חז"ל עתיד הקב"ה להחיות בו את המתים.
על פי דעת רבי יהודה, מספר אבות המלאכה הוא למעשה 41, מאחר שהוא מוסיף לרשימת האבות את שובט (יישור חוטי ה"שתי" בנול) ומדקדק (הרפיית חוטי ה"ערב"). חכמים, החולקים עליו, כוללים את האבות הללו בתור תולדות של המיסך ואריגה[32], או פוטרים בהן לגמרי[33].
המסכת העיקרית במשנה ובתלמודים בה נידונים ל"ט אבות מלאכה, היא מסכת שבת.
תולדות מלאכה
ערך מורחב – תולדות מלאכות שבת
39 המלאכות החשובות[34] שהיו במשכן נקראות "אבות מלאכות", בהיותן היסוד והמקור לכל שאר המלאכות הנגזרות מהן, אשר נקראות "תולדות".
אין הבדל מבחינת חומרת האיסור בין אב לתולדה. וגם על איסור "תולדה" יש חיוב מיתה (במזיד, לאחר התראה, בזמן שבית המקדש קיים והיו סנהדרין סמוכים איש מפי איש ממשה רבנו יושבים בבית המקדש) כמו שיש על אב, וכל ההבדל מתמצה בדינים פרטיים בדיני התראה.
המשמעות המעשית של הגדרת מלאכה כאב או כתולדה מתבטאת בשני מישורים, הן במלאכה בשוגג והן במזיד:
- קרבן חטאת: באשר לעושה מלאכה בשוגג שהיה חייב להביא קרבן חטאת (בזמן שבית המקדש היה קיים), אם עשה שתי מלאכות המשתייכות לשני אבות מלאכה שונים (כגון כותב ואופה) - חייב להביא שני קרבנות חטאת, ואילו אם עשה אב מלאכה אחד ותולדה שלו (כגון זורע ומשקה) או שתי תולדות של אב מלאכה אחד – אינו חייב להביא אלא קרבן חטאת אחד.
- התראה: חיוב מיתה על עבירה שעונשה מיתה מותנה בכך שהעדים התרו בעובר העבירה בטרם ביצע את המעשה, שמעשהו כרוך בעונש מיתה. תנאי בהתראה זו הוא שיתרו מכוח הסיבה האמיתית שמחייבת מיתה על מעשהו, ולכן במלאכות שבת יש להתרות בשם המלאכה אותה מתעתד לעבור. אם התרו על תולדה בשם אב מלאכה אחר, אין ההתראה כראוי ואין העבריין חייב מיתה. בעלי התוספות[35] דנו אף על מקרה שהתרו בשם התולדה האמיתי, אך לא הזכירו את שם אב המלאכה, אם יש לפטור את העבריין ממיתה כמי שלא התרו בו מסיבת חיובו המדויקת.
פירוט אבות המלאכה
_Morocco_(4278402543).jpg)
המשנה במסכת שבת מונה בפירוש את "ארבעים חסר אחת" אבות המלאכה:
אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. (א) הַזּוֹרֵעַ. (ב) וְהַחוֹרֵשׁ. (ג) וְהַקּוֹצֵר. (ד) וְהַמְּעַמֵּר. (ה) הַדָּשׁ. (ו) וְהַזּוֹרֶה. (ז) הַבּוֹרֵר. (ח) הַטּוֹחֵן. (ט) וְהַמְּרַקֵּד. (י) וְהַלָּשׁ. (יא) וְהָאוֹפֶה. (יב) הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. (יג) הַמְּלַבְּנוֹ. (יד) וְהַמְּנַפְּצוֹ. (טו) וְהַצּוֹבְעוֹ. (טז) וְהַטּוֹוֶה. (יז) וְהַמֵּסֵךְ. (יח) וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. (יט) וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. (כ) וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. (כא) הַקּוֹשֵׁר. (כב) וְהַמַּתִּיר. (כג) וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. (כד) הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. (כה) הַצָּד צְבִי. (כו) הַשּׁוֹחֲטוֹ. (כז) וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. (כח) הַמּוֹלְחוֹ. (כט) וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. (ל) וְהַמּוֹחֲקוֹ. (לא) וְהַמְּחַתְּכוֹ. (לב) הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. (לג) וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. (לד) הַבּוֹנֶה. (לה) וְהַסּוֹתֵר. (לו) הַמְּכַבֶּה. (לז) וְהַמַּבְעִיר. (לח) הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ. (לט) הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת.
| מספר מלאכה | אב המלאכה | הגדרה והסבר המלאכה | שיעור החיוב | תולדותיה |
|---|---|---|---|---|
| 1 | זורע | זריעה, נטיעה וכל פעולה אחרת המביאה לגידול צמחים או מסייעת לכך | זרע אחד | השקיה, שריית זרעים במים |
| 2 | חורש | פעולות המשביחות את הקרקע לצורך הזריעה | כל שהוא | זיבול, סיקול אבנים |
| 3 | קוצר | ניתוק דבר שגדל מהקרקע משורש חיותו | לאדם - גרוגרת, לבהמה - כמלא פי גדי, להסקה - כדי לבשל ביצת תרנגולת | רדייה, חיתוך איבר מבעל חיים, יש אומרים שגם מפרק למשל חליבה בשבת |
| 4 | מעמר | קיבוץ גידולי קרקע ממקום גידולם | לאדם - גרוגרת, לבהמה - כמלא פי גדי, להסקה - כדי לבשל ביצת תרנגולת | קיבוץ תאנים לעיגול דבילה |
| 5 | דש | פירוק גידול קרקע מפסולתו המחוברת לו | גרוגרת | סחיטת פירות, פירוק קטניות מהשרביטים, יש אומרים שגם מפרק למשל חליבה בשבת |
| 6 | זורה | זריית חומר ופיזורו (ירושלמי) / ברירה (בבלי), באמצעות הרוח | גרוגרת | הפרדת המוץ מהתבואה בנשיפת הפה |
| 7 | בורר | ברירת והפרדת אוכל ופסולת המעורבים זה בזה | גרוגרת | חיבוץ |
| 8 | טוחן | טחינת גוף עבה שגדל בקרקע לחלקים דקים | גרוגרת | פירור גוש עפר לחול |
| 9 | מרקד | מלאכת ברירה על ידי כלי | גרוגרת | סינון משקאות, ברירת אוכל מאוכל (באמצעות כלי) |
| 10 | לש | חיבור שני חומרים (לרוב אבקה ונוזל) לעיסה אחת | גרוגרת | בלילת דברים שאינם אוכל (חול עם מים) |
| 11 | אופה (מבשל) | הכנת מזון חי לאכילה על ידי חימום בחום האש | גרוגרת | התכת מתכות, המסת שעווה |
| 12 | גוזז | ניתוק דבר מגוף של בעל חיים, כמו גזיזת צמר | ברוחב שתי אצבעות | ניתוק דבר המחובר לגוף האדם: שערות, ציפורניים, עור יבש ועוד |
| 13 | מלבן | ניקוי וליבון צמר או פשתן | כתם כלשהו | כיבוס בגדים אפילו רק שרייה, שפשוף, סחיטה, או ליבון בתנור |
| 14 | מנפץ | ניפוץ צמר והכנת חומר הגלם | שאפשר לטוות חוט באורך ארבעה טפחים | להכות על גידים של בהמה לעשות מהם חוטים |
| 15 | צובע | צביעת בגד או כל דבר אחר בצבע המתקיים | צביעת חלק חשוב | צביעה בעלמא |
| 16 | טווה | טווית צמר | חוט באורך ארבעה טפחים | |
| 17 | מיסך | סידור חוטי האריגה (השתי) | מתיחת חוטי שתי ברוחב שתי אצבעות | הכאה על החוטים כדי ליישרם שיתאימו למלאכה האריגה |
| 18 | עושה שני בתי נירין | עשיית בתי נירין (עבור נול אריגה) | עשיית שתי בתי נירין (עשיית הטבעות בהן מושחלים החוטים, או השחלת החוטים לדיעה אחרת) | העושה נפה, או כברה, או סל, או סבכה, או שסרג מיטה בחבלים |
| 19 | אורג | אריגת שני חוטים זה בזה | רוחב שתי אצבעות | ליפוף חוט סורר בבגד |
| 20 | פוצע | הוצאת חוטים מהבגד כדי לתקנו | שני חוטים | |
| 21 | קושר | קשירת שני חוטים זה לזה בקשר קבוע | קשר אחד | |
| 22 | מתיר | התרת שני חוטים קשורים | שני חוטים | המפריד חבל מפותל |
| 23 | תופר | תפירת שתי תפירות בבגד | שתי תפירות וקשירת ראש החוט או שלוש בלי קשירה (העיקר שיהיה תפירה מתקיימת) | הדבקה |
| 24 | קורע | פרימת שתי תפירות לצורך תפירה מחודשת | פרימת תפירה המתקיימת | הפרדת בדים ודפים דבוקים |
| 25 | צד | צידת בעל חיים שרגילים לצוד אותם לצורך בשרם או עורם או הנאה אחרת | חיה אחת | |
| 26 | שוחט | שחיטת בעל חיים | נטילת נשמה | חנק לדוגמה: הוצאת דג מהמים |
| 27 | מפשיט | הפשטת עור מבעל חיים | עור שניתן לעשות ממנו קמיע | הפרדת חלקי העור עצמם [קלף מדוכסוסטוס] |
| 28 | מעבד | המלחת ועיבוד עור בהמה | כדי לעשות קמע | הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה, או המרככו בידו ומושכו ומשווה אותו כדרך שהרצעניין עושין |
| 29 | ממחק | יישור העור והסרת שער | כדי לעשות קמע | מירוח והחלקה של כל דבר (מירוח סבון וכדומה) |
| 30 | משרטט | שירטוט על העור לצורך חיתוך | כדי לעשות קמע | מריטת נוצות, מריחת שעווה, צחצוח כלים |
| 31 | מחתך | חיתוך עור בהמה | כדי לעשות קמע | קוטם דבר בידו, מחתך דבר מה בכלי |
| 32 | כותב | כתיבת שם בעל שתי אותיות | שתי אותיות | ציור |
| 33 | מוחק | מחיקה לצורך כתיבת שתי אותיות | מקום שבו ניתן לכתוב שתי אותיות | מחיקת ציור, כתיבה בדיו על דיו בצבע אחר |
| 34 | בונה | בניית בניין | כל שהוא | קליעת צמה, בניית אוהל קבע, גיבון (הכנת גבינה) |
| 35 | סותר | סתירת בניין קיים על מנת לבנותו מחדש | כל שהוא | פירוק אוהל קבוע, פירוק חלון מציריו, פירוק כלי |
| 36 | מכבה | כיבוי אש | כל שהוא | סילוק חומרי בעירה, צינון מתכת שניתכה במים |
| 37 | מבעיר | הדלקת אש | כל שהוא | הוספת חומרי בעירה, חיתוי גחלים, ליבון מתכות באש |
| 38 | מכה בפטיש | סיום מלאכה | כל שהוא | להוציא חוטי תפירה מבגד, לתקן כלי מקולקל, לעשות צורה בכלי כדי לנאותו |
| 39 | הוצאה מרשות לרשות | הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים | שיעור חשוב לגבי החפץ היוצא (כגרוגרת למאכלי אדם, כמלוא פי הבהמה למאכלי בהמה, וכו') | העברת ד' אמות ברשות הרבים, והכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד, זריקה או הושטה של חפץ |
חלוקת אבות המלאכות לקבוצות
חלוקה לפי עבודות המשכן
את 39 אבות המלאכות, כפי שהן מופיעות במשנה[36], מקובל לחלק לפי הקבוצות הבאות, על פי סדר עשייתן במלאכת המשכן:
| סוג המלאכות | פירוט מלאכות שבת |
|---|---|
| 11 מלאכות שנעשו בהכנת הרכיבים לצורך צביעת יריעות המשכן | 1. הַזּוֹרֵעַ. 2. וְהַחוֹרֵשׁ[37] 3. וְהַקּוֹצֵר. 4. וְהַמְעַמֵּר. 5. הַדָּש. 6. וְהַזּוֹרֶה. 7. הַבּוֹרֵר. 8. הַטּוֹחֵן. 9. וְהַמְּרַקֵּד. 10. וְהַלָּש. 11. וְהָאוֹפֶה (מבשל)[38]. |
| 13 מלאכות שנעשו בהכנת היריעות | 1.הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. 2. הַמְּלַבְּנוֹ. .3 וְהַמְּנַפְּצוֹ. 4. וְהַצּוֹבְעוֹ. 5. וְהַטּוֹוֶה. 6. וְהַמֵּיסֵךְ. 7. וְהַעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין. 8. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. 9. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. 10. הַקוֹשֵר. 11. וְהַמַּתִּיר. 12. וְהֵתּוֹפֵר שְּתֵּי תְּפִירוֹת. 13. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנַת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. |
| 7 מלאכות שנעשו לצורך הכנת כיסויי עורות האילים המאודמים ועורות התחשים | 1. הַצָּד צְבִי. 2. הַשּׁוֹחֲטוֹ[39]. 3. וְהַמַּפְשִּיטוֹ. 4. וְהַמְּעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. 5. וְהַמּוֹחֲקוֹ. 6. המשרטטו[40]. 7. וְהַמְחַתְּכוֹ. |
| 8 מלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן | 1.הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. 2. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנַת לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. 3. הַבּוֹנֶה. 4. וְהַסּוֹתֵר. 5. הַמְּכַבֶּה. 6. וְהַמַּבְעִיר. 7. הַמַּכֶּה בְּפַטִּיש. 8. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. |
חלוקה לפי צרכים
חלוקה נוספת היא לפי הצרכים הבסיסיים של האדם – לחם, בגד, ספר ובית:
| סוג המלאכות | פירוט מלאכות שבת |
|---|---|
| 11 מלאכות הנעשות לצורך אפיית לחם | 1. הַזּוֹרֵעַ. 2. וְהַחוֹרֵשׁ[37]. 3. וְהַקּוֹצֵר. 4. וְהַמְעַמֵּר. 5. הַדָּש. 6. וְהַזּוֹרֶה. 7. הַבּוֹרֵר. 8. הַטּוֹחֵן. 9. וְהַמְּרַקֵּד. 10. וְהַלָּש. 11. וְהָאוֹפֶה. |
| 13 מלאכות הנעשות לצורך הכנת בגד: | 1. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. 2. הַמְּלַבְּנוֹ. 3 וְהַמְּנַפְּצוֹ. 4. וְהַצּוֹבְעוֹ. 5. וְהַטּוֹוֶה. 6. וְהַמֵּיסֵךְ. 7. וְהַעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין. 8. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. 9. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. 10. הַקוֹשֵר. 11. וְהַמַּתִּיר. 12. וְהֵתּוֹפֵר שְּתֵּי תְּפִירוֹת. 13. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנַת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. |
| 9 מלאכות שנעשו לצורך כתיבה על קלף: | 1.הַצָּד צְבִי. 2. הַשּׁוֹחֲטוֹ[39]. 3. וְהַמַּפְשִּיטוֹ. 4. וְהַמְּעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. 5. וְהַמּוֹחֲקוֹ. 6. המשרטטו[40]. 7. וְהַמְחַתְּכוֹ. 8. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. 9. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנַת לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. |
| 6 מלאכות שנעשו לצורך בניין בית | 1.הַבּוֹנֶה. 2. וְהַסּוֹתֵר. 3. הַמְּכַבֶּה. 4. וְהַמַּבְעִיר. 5. הַמַּכֶּה בְּפַטִּיש. 6. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. |
גלריית תמונות
-
הפעלת גלגל מים אסורה בשבת -
מכונה לדישת חיטה -
בנייה אסורה בשבת -
טווייה אסורה בשבת -
צביעה אסורה בשבת
לקריאה נוספת
- מסכת שבת, במשנה, בתלמוד בבלי, ובתלמוד ירושלמי
- הרב ד"ר יוסף יצחק ליפשיץ, רזא דשבת - השתיקה והדיבור, הוצאת סדנת אנוש, ירושלים תשנ"ט (1999)
- הרב יהושע ישעיה נויבירט, שמירת שבת כהלכתה, בהוצאת בית מדרש הלכה מוריה
- הרב יחיאל מנחם מנדל קלמנסון, מי טל, על ל"ט אבות מלאכה, י"ב כרכים, בהוצאת מכון ירושלים
- הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה שבת, מכון הספרים הר ברכה
קישורים חיצוניים
- ל"ט אבות מלאכה במשנה תורה להרמב"ם, באתר ויקיטקסט
- "אָבוֹת מְלָאכוֹת", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 29–30, באתר HebrewBooks
- ל"ט אבות מלאכה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הערך "קטגוריה:ל"ט מלאכות", באתר ויקיסוגיה
- מקצת המלאכות האסורות בשבת בקיצור שולחן ערוך
- הערך "מלאכות שבת", באתר ויקישיבה
- "מה היא מלאכה", באתר הניווט בתנ"ך
- מידע על אבות המלאכה בקטלוג הספרייה הלאומית
- כללי המלאכות, באתר פניני הלכה
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת שבת, פרק ז', משנה ב'
- ^ ראה שמות כ, ט; ויקרא כג, ג; דברים ה, יד
- ^ תלמוד בבלי מסכת שבת דף צו, ב: "...אמאי קרו לה אב ואמאי קרו לה תולדה? - הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב, הך דלא הואי במשכן חשיבא לא קרי לה אב. אי נמי הך דכתיבא קרי אב, והאי דלא כתיבא קרי תולדה.
- ^ מלאכת מחשבת - שהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה (רש"י על חגיגה דף י עמוד ב
- ^ שמות כ, ט
- ^ שמות כ, י
- ^ "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבַּת" - שמות, לה, ג
- ^ "... בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" - שמות, לד, כא (כך מפורש הפסוק על ידי רבי ישמעאל, לפי רבי עקיבא, הפסוק מתייחס לאיסור החריש והקציר בשנת השמיטה - בבלי, ראש השנה, ט, א)
- ^ "וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה... וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא" - שמות, לו, ו (על פי בבלי, שבת, צו, ב. כן ניתן להבין איסור הוצאה מרשות לרשות ממעשה הניסיון ללקט את המן בשבת - ספר שמות פרק טז - כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: (כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: (כה) וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: (כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: (כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: (כח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: (כט) רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: (ל) וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי:"
- ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ב
- ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ט
- ^ ספר שמות פרק טז - כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר:... (כט) רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: (ל) וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי."
- ^ כך בספר שמות פרק יב: "(טז) וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: - בשבת "כל מלאכה" אסורה, ביום טוב, כל מלאכה אסורה מלבד מלאכות אשר נעשות להכנת מזון - "לכל נפש". מכאן ניתן להבין שמלאכות כמו בישול, אפייה, וכיוצא בזה אסורות בשבת. דבר העולה גם מהפסוקים בהקשר של הכנת ה"מן" לשבת שהובאו לעיל.
- ^ ספר ירמיהו, פרק י"ז, פסוקים כ"א-כ"ב, ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק ט"ז
- ^ ספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ב
- ^ ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק ט"ז
- ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"א, הלכה כ"ט
- ^ פרק ז משנה ב
- ^ זהות זו בין המלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן ובין המלאכות האסורות בשבת נלמדת מסמיכות הפרשיות בין הציווי על שמירת שבת והציווי על הקמת המשכן בספר שמות.
- ^ אור זרוע, חלק ב, הלכות שבת סימן פב
- ^ משנה, מסכת חגיגה, פרק א', משנה ח'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ז', הלכה ב' (מד, א בדפוס וילנא)
- ^ באופן די חופף אל דעת רבי יונתן בן רבי אלעזר בשם רבי שמעון בן רבי יוסי בן לקוניא (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ט עמוד ב').
- ^ מאידך, בהטיות נוספות של הביטוי - שמופיעות בתורה - בין אם עם קידומת כגון במילה "למלאכה" וכדומה ובין אם עם סיומת כגון במילה "מלאכתך" וכדומה, כמות אותיות הביטוי גדלה - מה שמגדיל גם את מספר הפסוקים אל מעבר לדרוש, ואכן כבר התלמוד הבחין בכך כשציין - שלא את כל פסוקי המלאכות יש לכלול בספירה.
- ^ באופן די חופף אל דעת רבי בון בשם רב שמואל בר נחמני (בתלמוד ירושלמי שם).
- ^ כלומר לא כולל: את עבודת יעקב עם לבן - כגון בפסוק "בעבדה אשר תעבד עמדי", ואת עבודת מצרים - כגון בפסוק "ויתנו עלינו עבדה קשה", ואי-עבודה - כגון בפסוקים "כל מלאכת עבדה לא תעשו" או "לא תעבד בו עבדת עבד" או "ועבדה לא יעבד".
- ^ שמות לה, א
- ^ טעם זה מופיע גם בתלמוד הבבלי, שבת, ע, א
- ^ "לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת" - ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מד, א בדפוס וילנא)
- ^ יושר דברי אמת פרק מט
- ^ בבלי, שבת, עה, ב
- ^ ירושלמי, שבת, פי"ב, ג (ע, א בדפוס וילנא)
- ^ עיינו בפירוש התוספות לבבא קמא ב, א, ד"ה "הך דהואי במשכן"
- ^ תוספות שבת ע"ג ב' ד"ה משום זורע.
- ^ משנה, שבת, ז, ב
- ^ 37.0 37.1 מלאכת החרישה מופיעה לאחר הזריעה, משום שבמדובר במשנה ארץ-ישראלית, ובה האדמה הקשה מחייבת חרישה שנייה לאחר הזריעה, כדי לכסות את הזרעים (על פי התלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ג עמוד ב' ורש"י ד"ה "בארץ ישראל")
- ^ על פי דברי רב פפא בגמרא, המלאכה שנעשתה בבניית המשכן הייתה למעה בישול, אך המשנה כתבה אפיה כדי לשמור על סדר אפיית הפת (בבלי, שבת, עד, ב)
- ^ 39.0 39.1 על פי רבי שמעון בן לקיש, שחיטה היא למעשה תולדה של האב חבורה (ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב [נב, א בדפוס וילנא])
- ^ 40.0 40.1 על פי הבבלי שבת, עה, ב. (במשנה כתוב במקום מלאכה זו: "המולחו")
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
ל"ט אבות מלאכה36179810Q2816453