מעשה שבת

מעשה שבת הוא מאכל או מעשה אחר שנוצר במהלך השבת תוך כדי חילול שבת. ההלכה אוסרת בעיקרון על יהודי ליהנות מתוצר של חילול שבת, אולם בתנאים מסוימים ניתן ליהנות מן האיסור באופן מלא או חלקי. כל ההלכות הנוגעות למעשה שבת תקפות גם ביחס למעשה יום טוב, היינו מוצר שנעשה תוך כדי חילול אחד ממועדי ישראל שנאסרה בהם מלאכה.

סוגיה זו של מעשה שבת היא בעלת משמעות מעשית ליהודים שומרי מצוות במדינת ישראל, עקב העובדה ששירותים בסיסיים המסופקים לאזרחים, כגון חשמל ומים, נעשים לכאורה תוך כדי חילול שבת.

מקור האיסור

האיסור ליהנות ממעשה שבת מופיע במשנה במסכת תרומות (פרק ב משנה ג): ”המעשר והמבשל בשבת: בשוגג - יאכל; במזיד - לא יאכל”.

בתוספתא של מסכת שבת נזכרת מחלוקת תנאים לגבי גדרי האיסור:

המבשל בשבת: בשוגג - יאֹכַל; במזיד - לא יאכל, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: בשוגג - יאֹכַל במוצאי שבת; במזיד - לא יאכל.
רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג - יֵאָכֵל במוצאי שבת, לאחרים ולא לו; במזיד - לא יאכל לא לו ולא לאחרים.

— תוספתא שבת, פרק ב' הלכה ט"ו,

הראשונים מבארים כי לשיטתו של רבי מאיר, המתיר מעשה שבת שנעשה בשוגג ואוסרו אם נעשה במזיד, אין האיסור תקף אלא במהלך יום השבת עצמו, אך במוצאי שבת מותר ליהנות מתוצאת חילול השבת. לעומתו, אוסר רבי יהודה הנאה ממעשה שבת שנעשה במזיד אף לאחר שחלפה השבת. גם לשיטת רבי יהודה, האיסור חל רק על האדם שחילל את השבת, אך לאחרים מותר ליהנות מתוצאת המעשה במוצאי השבת, גם אם נעשה בזדון. לשיטת רבי יוחנן הסנדלר, המחמיר מכולם, אם נעשה המעשה במזיד - אסורה הנאה ממנו לכולם גם אחרי צאת השבת. אך אם הוא נעשה בשגגה, מותר לאחרים ליהנות ממנו החל ממוצאי שבת, ואילו לאדם שביצע את המעשה, אסור ליהנות לעולם.

התלמוד הבבלי מבאר את סיבת המחלוקת בין התנאים: באופן עקרוני מסכימים רבי מאיר ורבי יהודה שאיסור ההנאה ממעשה שבת אינו מן התורה אלא מדברי חכמים, וכל שנחלקו הוא באיזו מידה החמירו חכמים באיסור זה; לשיטת רבי מאיר לא אסרו אלא הנאה ממעשה שבת שנעשה במזיד, ולשיטת רבי יהודה אסרו גם אם נעשה המעשה בשוגג, אך רק עד מוצאי שבת בלבד.

לעומתם, סבור רבי יוחנן הסנדלר שמקור איסור ההנאה ממעשה שבת הוא מן התורה, ונלמד מהפסוק בספר שמות: ”ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם”. דרש הפסוק לשיטתו הוא שכשם שקודש אסור באכילה, כך מעשה שבת אסור באכילה. את ההיתר ליהנות ממעשה שבת שנעשה בשוגג, לומד רבי יוחנן מהמשך הפסוק: ”מחלליה מות יומת”, ומפרש שכשם שעונש המיתה חל רק על מחלל שבת בזדון, כך איסור ההנאה ממלאכתו חל רק אם עשאה בזדון. התלמוד מוסיף ואומר כי יש מי שמפרש גם את שיטתו של רבי יוחנן הסנדלר כחומרה שמקורה בגזירת חכמים ולא בתורה.

בתלמוד לא הוכרעה ההלכה במחלוקת זו בצורה מוחלטת. עם זאת מסופר שם, שכאשר היה האמורא רב דורש בפני המון העם, שהיו ביניהם עמי ארצות, הוא פסק להם כשיטת רבי יהודה, המחמירה יחסית ואוסרת הנאה ביום השבת אף ממעשה שבת שנעשה בשוגג. כאשר נדרש להורות הוראה לתלמידיו, שהיו, מטבע הדברים, תלמידי חכמים ובקיאים בהלכה, פסק להם כשיטת רבי מאיר, האוסרת רק מעשה שבת שנעשה במזיד. נימוקו של רב לחוסר ההתאמה בין הפסיקות היה שמא יזלזלו הפחות בקיאים באיסורי שבת.

הלכה למעשה

הראשונים נחלקו כיצד יש לנהוג למעשה. יש מהם שסוברים, שמן העובדה שרב הקל לתלמידיו כשיטתו של רבי מאיר, ניתן להסיק כי היא השיטה העיקרית להלכה, שהרי לולי זאת, היה על רב להחמיר אף לתלמידיו כדעת רבי יהודה. לכן פסקו בעלי התוספות לקולא, שמותר אף למי שחילל את השבת עצמו ליהנות ממעשהו באופן מיידי אם עשה זאת בשוגג, וכשנעשה בזדון - במוצאי שבת. כדעתם פסק גם הגאון מווילנה.

לעומת זאת ישנם פוסקים, שסברו שכיוון שהכלל הפסיקתי קובע כי בכל מחלוקת הלכתית בין רבי מאיר לרבי יהודה ההלכה כרבי יהודה, הרי שגם במחלוקת זו יש לפסוק כמותו ולאסור ליהנות בשבת אף ממעשה שבת שנעשה בשוגג. כך פסקו הגאונים, הרי"ף והרמב"ם, ואסרו למי שחילל את השבת בזדון ליהנות מתוצאת מעשהו לעולם, ולאחרים התירו רק ממוצאי שבת, אם נעשה המעשה בזדון. גם השולחן ערוך פסק כך: ”המבשל בשבת: במזיד - אסור לו לעולם, ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד; ובשוגג - אסור בו ביום, גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד”.

הפוסקים מוסיפים ואומרים שאם חילול השבת שבוצע היה אסור רק מדרבנן ולא מהתורה, ניתן להקל וליהנות מהמעשה בשבת אם הוא נעשה בשוגג. המשנה ברורה מכריע, שבמקום הצורך ניתן לסמוך על דעת בעלי התוספות והגר"א, ולהתיר הנאה ממעשה שבת שנעשה בשוגג, אפילו ביום השבת עצמו.

הפוסקים מדגישים שכל איסור ההנאה ממעשה שבת הוא רק כאשר חילול השבת יצר את המוצר ממנו רוצים ליהנות. כאשר חילול השבת לא נעשה בגוף המוצר אלא רק בגינו, מותר ליהנות ממנו בשבת אם החילול היה בשוגג, ובמוצאי שבת בכל מקרה ולכולם. לכן, אם הובא חפץ או מאכל מחוץ לתחום בשבת, אף שאסור לעשות כן, מותר ליהנות ממנו באופנים שפורטו כיוון שחילול השבת לא נעשה בייצורו של המוצר שממנו נהנים.

מאכל שנאסר בגלל חילול שבת שבוצע בייצורו, הופך גם את הכלי שבו התבשל המאכל לאסור, מכיוון שטעם המאכל נבלע בכלי. יש להגעיל את הכלי כדי לאפשר המשך שימוש בו.

מעשה שבת של גוי

ערך מורחב – גוי של שבת

במקרה שגוי ייצר מוצר בשבת עבור יהודי, אפילו אם עשה זאת ללא שנתבקש לעשות כן, אסורה התוצרת באכילה והנאה עד מוצאי שבת.

חומרה מיוחדת החמירו חז"ל במקרה זה, שגם במוצאי שבת יש להמתין שיעור זמן שלוקח להכין את המוצר או לבשל את המאכל, ואף שכבר יצאה השבת, אסור עדיין המוצר עד שיחלוף זמן נוסף זה. טעם הדבר הוא, מפני שחששו חז"ל שמא יבקש היהודי מהגוי לעשות עבורו מלאכה בשבת, כדי שיוכל ליהנות ממנה מיידית או בסמוך לצאת השבת. בקשה כזו אסורה מדין "אמירה לנכרי", שנאסרה מכמה סיבות. חשש זה אינו קיים ביהודי, שכן שומר מצוות לא יבקש מחברו לחלל את השבת. לכן החמירו במעשה שבת של גוי יותר מבשל יהודי, ואסרו את התוצרת גם במוצאי שבת עד חלוף הזמן שלוקח לייצר אותה בימות החול.

אם הגוי ייצר את התוצרת עבור עצמו או כדי למכרה לכל החפץ לקנותה, אין בה איסור מעשה שבת, אך לעיתים אסור להשתמש בה מדין "מוקצה".

נר לאחד נר למאה

ערך מורחב – נר לאחד נר למאה

בתלמוד מובאים דברי רבא שחידש כי גוי שהדליק נר בשבת (דבר שאסור משום מלאכת מבעיר) לשימוש עצמי, על אף שידוע לו שיהודי ייהנה מכך, מכל מקום מותר ליהודי להשתמש באור הנר, רבא הטעים את חידושו זה בכך שנר לאחד נר למאה, שפירושו הואיל והגוי לא הוסיף מאומה במלאכתו לצורך היהודי, והיהודי נהנה ממלאכתו באופן עקיף, מותר ליהודי ליהנות מפעולה זו.

בסוגיית הגמרא עולה הבדל בין נר וכבש (בנידון של הגמרא כבש משופע לצורך ירידה מהספינה לחוף) שכדי שיחיד ייהנה מהם עליו לעשות פעולה שיכולה להועיל גם לרבים, לבין שאיבת מים ותלישת עשבים, שהפעולות האלה תלויות בכמות, ולכן טעם זה אינו תקף בהן.

השלכות מעשיות בימינו

מוצרים שיוצרו בשבת

דף של ספר תורני, בתחתיתו הכיתוב "נדפס על נייר שאין בו חילול שבת ח"ו" (מודגש)

"גנרטור-שבת" בשכונה חרדית

בישראל מרבית המפעלים אינם פועלים בשבת ועל כן בחלק גדול ממוצרי הצריכה אין חשש למעשה שבת. עם זאת, ישנם מוצרים שברור שמיוצרים בשבת כבחול, והפוסקים נדרשו להתייחס להיתר או איסור השימוש בהם.

דוגמה נפוצה למוצר שייצורו נעשה בשבת כביום חול הוא החלב. חליבה היא מלאכה שנאסרה בשבת מדין התלמוד ובימינו אף כרוכה בהפעלת משאבות חשמליות. כיוון שכך, חלב שנחלב בשבת בידי יהודים נאסר באיסור מעשה שבת. הבעיה הנוצרת מכך היא, שמשקי החלב מעבירים את תוצרתם למחלבות ולחברות הייצור, והצרכן אינו יכול לדעת איזה חלב נחלב בשבת ואיזה נחלב ביום חול.

פוסקים אחדים סברו כי כיוון שאין אפשרות לברר עובדה זו, וכיוון שהכלל ההלכתי קובע שהולכים אחר הרוב, והלא רוב החלב נחלב בימות החול ולא בשבת, יכול אפוא הצרכן להסתמך על כך בקנותו חלב או מוצריו, ואינו צריך להניח שמא נחלב החלב בשבת. למעשה מחמירות ועדות הכשרות למהדרין ולא מסתמכות על היתר זה, אלא דורשות מהמחלבות המעוניינות בחותמת הכשרות שלהן להשתמש אך ורק בחלב שנחלב בימות החול.

מוצר נוסף ששמו נכרך בבעיה הלכתית זו הוא הנייר. מסיבות טכניות שונות מפעלי הנייר אינם משביתים את מכונות הייצור בשבת. כתוצאה מכך, חלק מהנייר בישראל מיוצר בשבת תוך חילול שבת. יש פוסקים הסוברים שנייר זה אסור בהנאה, ועל כן ישנם רבים שמקפידים להשתמש בנייר תוצרת חו"ל, המיוצר בבתי חרושת השייכים לנוכרים, ולא נעשה איסור בייצורו. חברות אחדות, המייצרות מוצרי טואלט מנייר, מקפידות להדגיש על אריזות המוצרים, כי ייצורם נעשה "ללא חשש חילול שבת".

שימוש בחשמל בשבת

ערך מורחב – חשמל בשבת

רוב החשמל מיוצר על ידי הרתחת מים והפיכתם לקיטור שמניע את הטורבינות. למרות האוטומציה החלקית של התהליך, הוא כרוך בחילול שבת, שחלקו נועד רק לחיסכון בגורמי ייצור ואינו מחויב להפקת החשמל. פעולות נוספות המתבצעות בשבת על ידי עובדי חברת החשמל הן תיקוני תקלות שונות, המתרחשות לעיתים במהלך השבת. בפעולות אלה נעשות המלאכות: בונה, סותר, מבעיר, מכה בפטיש, מוציא מרשות לרשות ועוד.

כאשר עובדי תחנת הכוח הם יהודים, הרי שהחשמל מיוצר על ידי "מעשה שבת". מכיוון שכך, יש איסור ליהנות מחשמל שיוצר בשבת. אמנם רוב הפוסקים מתירים את השימוש בחשמל המיוצר על ידי יהודים בשבת הואיל והוא מיוצר גם בשביל מוסדות שחייבים לספק להם חשמל מחמת שיש בכך 'פיקוח נפש'. כיוון שצריכים בכל מקרה להפעיל את המכונות בשל פיקוח נפש, מותר גם לשאר הציבור להשתמש בחשמל הואיל ובכל מקרה המכונות מספקות חשמל לכל הארץ במידה שווה.

ישנם פוסקים שאינם מקבלים את ההיתר, וישנן שכונות במגזר החרדי, המחוברות לגנרטור-שבת (או למצברים פרטיים), המספק להן זרם חלופי, שלא מתבצעת בו כל מלאכה בשבת. חלק מהנמנעים משימוש בחשמל בשבת (בעיקר תלמידי החזון איש הסובר שגם במקום שאין איסור משום מעשה שבת, יש לאסור משום חילול השם, שנראה כאילו אין זה מפריעו שיהודי אחר מחלל שבת), נמנעים גם משימוש במערכות אספקת המים העירוניות, משום שזרם המים מגיע לצרכנים על ידי משאבות הפועלות באמצעות החשמל שנוצר באיסור או על ידי מלאכות הנעשות מדי פעם בהפעלת המשאבות עצמן, ומכינים לעצמם מערב שבת מים בדודים גדולים בכמות מספיקה לכל השבת, ובעקבות דרישת הציבור בערים בני ברק מודיעין עילית וביתר עילית ישנם מאגרי מים לכלל תושבי העיר המספקים מים בשבת ללא קשר למערכת המשאבות הפועלות על ידי חברת החשמל^{[דרוש מקור]}.

ישנם עוד נימוקים שניתנו על ידי פוסקי הלכה, להתרת מעשה 'מעשה שבת' בחברת החשמל, כגון הנימוק לפיו רובם של העובדים היהודים בתחנות הכוח אינם מודעים להלכות השבת ולכך שמעשיהם נחשבים כחילול שבת. לכן הם נחשבים כשוגגים ולא כמזידים. אף שלחלק מן הפוסקים איסור ההנאה ממעשה שבת בשוגג אינו רק למי שחילל את השבת אלא אף למי שעבורו חוללה השבת, שהוא, במקרה זה, צרכן החשמל, כיוון שישנם פוסקים המתירים למי שעבורו בוצע חילול השבת בשוגג ליהנות ממנו, ניתן לסמוך עליהם.

על סמך נימוקים אלו, ואחרים, רוב הפוסקים מתירים ליהנות מחשמל המיוצר בשבת, שהרי מותר לעובדי חברת החשמל לעסוק בפעילותם לצורך פיקוח נפש, והחשמל שנוצר כתוצאה מכך משמש הן לצורך חיוני זה והן לצרכים שאין בהם פיקוח נפש. כיוון שלא ניתן להפריד, מבחינה טכנית, בין זרם החשמל המגיע למקומות שבהם הוא בבחינת פיקוח נפש ובין המקומות שבהן הוא משמש לנוחיות בלבד, הרי שכל הייצור עונה על ההגדרה פיקוח נפש, ולכן אין בו איסור מעשה שבת.

בשנים האחרונות התפרסמו מספר ספרים וחוברות הסברה שחקרו והעלו ששימוש בחשמל בשבת גורם באופן ישיר לריבוי מלאכות ופעולות רבות בתחנות הכוח הנעשים באופן ידני על ידי עובדי התחנה. לדוגמה: ריבוי הובלת פחם אל המטחנות על ידי טרקטורים, טחינתו, הבערתו, תיקונים בטורבינות, הפעלת מכשירים האחראים על ניקוי גז טבעי (שמוזן לטורבינות הפועלות על ידי גז מסוג זה), כתיבה ידנית של כל פעולה הנעשית על ידי מפעילי התחנה ועוד. פוסקים רבים אסרו שימוש שגורם הנ"ל ועל אף שאיסור מעשה שבת אינו ברור שקיים בחשמל, מכל מקום החמירו מטעמים אחרים כאיסור לפני עיוור, שמא ירבה, גרימת דיחוי שבת, חילול השם.

שימוש בכלי התקשורת

מעבר לבעיות הלכתיות אחרות העשויות להיכרך בצפייה בטלוויזיה או האזנה לרדיו בשבת, בארץ ישראל הן כלולות באיסור ההלכתי של מעשה שבת, שכן רוב השדרנים וטכנאי השידור הם יהודים, העושים את מלאכתם תוך כדי חילול שבת. איסור זה תקף בתנאים מסוימים ולכמה דעות גם לגבי תוכניות המשודרות בחול, אם הן הוקלטו בשבת.

ראו גם

• חילול שבת

לקריאה נוספת

• ילקוט יוסף, הרב יצחק יוסף, ירושלים תשנ"ג, חלק רביעי - הלכות שבת (ג) עמ' ז'-קי"ד.
• אנציקלופדיה תלמודית, כרך י"ח, נספח לערך חשמל - פרק י"ב, עמ' תשל"ו-תשמ"ט.
• שבות יצחק (בדיני מיקרוגל, דוד-שמש, גרמא, חשמל), יצחק דרזי, ירושלים תשנ"ח, פרק י"ט - בדין השימוש בחשמל בשבת בארץ ישראל.

קישורים חיצוניים

• מעשה שבת(הקישור אינו פעיל) באתר ויקיסוגיה.
• "מעשה שבת", סיכום מאת דרור פיקסלר, באתר ישיבת הר עציון
• שאלה מעשית על "מעשה שבת" בצה"ל (השאלה השלישית) באתר "דעת".
• שאלות ותשובות בענייני הנאה ממעשה שבת באתר ישיבת בית אל.
• שמואל ברוך גנוט, שבת בעידן המודרני
• שו"ת בעניין הפעלת אתר אינטרנט בשבת, באתר "דין".

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28973236מעשה שבת