כלי שמלאכתו להיתר
| מקרא | מסכת שבת, דף קכ"ג עמוד ב' ומפרשים שם |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ה, הלכה ג' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ח, סעיף ד' ומפרשיו |
כלי שמלאכתו להיתר הוא כלי מלאכה המשמש למלאכות שמותרות לעשייה בשבת אך עדיין אינו מותר לגמרי בטלטול מגזירת חכמים המכונה גזירת כלים.
מהו כלי שמלאכתו להיתר
ערך מורחב – גזירת כלים
בתלמוד[1] מבואר שבגזירת כלים בגירסתה הראשונית נכללו כל הכלים מלבד שלושה ”מקצוע של דבילה וזוהמא ליסטרן של קדרה וסכין קטנה שעל גבי שלחן”, הראשונים מסייגים בדרכים שונות את האיסור המקורי: או שהוא נגע רק לכלים שאין להם בית קיבול[2], או שהוא נגע רק לכלים שאחד השימושים הרגילים שלהם אסור בשבת[3], או שהוא לא נוגע לכלים שמונח בתוכם דבר שמותר לטלטלו, כגון אוכל[4].
מלבד כלים אלו שאר הכלים נותרו תחת הגזירה ולהלכה נפסק שמותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר "מחמה לצל" כלומר, לטלטל על מנת למנוע נזק.
טעם ההיתר מחמה לצל
לפי הנפסק להלכה שיש חילוק בין טלטול שלא לצורך בכלל, לבין טלטול שאינו לצורך האדם אלא לצורך הכלי, נאמרו שני חילוקים בראשונים המייצגים שתי גישות שונות.
- הגישה המובאת בהשלמה[5] שכתב ”ומחמה לצל אסור דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לר' שמעון דלית ליה מוקצה דכיון שמלאכתו לאיסור אינו עשוי בסתמא להשתמש בו בשבת ואם מטלטלם מחמה לצל כמטלטל משבת לחול הוא ולא דמי לדבר שמלאכתו להיתר דהתם כשמטלטלו מחמה לצל סתמיה לצורך שבת הוא שהרי עשוי להשתמש בו היום” כלומר הסיבה להתיר טלטול כלי שמלאכתו להיתר, הינה מחמת שהטלטול מצורך שבת הוא, שהרי עשוי להשתמש בו בשבת, וכן כתב האור זרוע[6].
- הגישה המובאת במאירי[7] שכתב ”כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אף מחמה לצל כמו שביארנו ואף על פי שאין לו בהם שום צורך שהרי מכל מקום לצורך עצמו הוא עושה שלא להפסד” כלומר סיבת ההיתר הוא בגלל שטלטול זה מוגדר צורך מכיון שהוא צורך האדם ומזה אפשר ללמוד שסיבת ההיתר לא נעוצה בזה שסיבת הטלטול מחמה לצל שהרי היא אסורה בכלי שמלאכתו לאיסור אלא הסיבה היא שחומרת איסור הטלטול בכלי שמלאכתו להיתר פחותה יותר ולכן הותר בה אף הצורך של מניעת הפסד הכלי.
לא לצורך כלל
מדברי הגמרא נראה שהצורך שהותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר, הוא כשיש צורך לכלי בטלטול זה, אך שלא לצורך כלל אין היתר, וכן כתבו הרמב"ם[8] והרשב"א[9] וכן פסק בשולחן ערוך. לעומתם דעת הרא"ה[10] שמותר לטלטל אף שלא לצורך כלל, וההיתר לטלטל מחמה לצל פירושו שהכלי הותר, ולא חלה עליו גזירת כלים.
ישנם מקרי ביניים שאינם נקראים צורך במובן הפשוט והאחרונים חידשו מספר מקרים המוגדרים צורך:
- כשמתענג מעצם הטלטול: בערוך השולחן[11] חידש שכל שמתענג מעצם הטלטול מעשה זה נחשב צורך ומותר לטלטל בשבת, כן פסק בשמירת שבת כהלכתה[12]. ואילו הבן איש חי[13] כתב ששימוש בכלי להעסיק את הידיים אינו נחשב צורך ואסור לטלטל לצורך זה, וכן פסק בחוט שני[14].
- לצורך סידור הבית: במקרה שרוצה לעשות סדר בביתו ורוצה לטלטל את הכלי ולהניחו במקומו הראוי לו אף שצורך זה אינו צורך הכלי כיון שיש בו צורך לאדם כתב הבן איש חי[13] שמותר לטלטלו בשבת.
להלכה פסק המשנה ברורה[15] שכלי אכילה אינם נכללים בגזירה מהטעמים המנויים לעיל, אך המשנה ברורה[16] מדייק בדעת הרמב"ם שאף כלי אכילה דינם ככלי שמלאכתו להיתר לעניין גזירת כלים, וכן פסק בחזון עובדיה[17] למנהג הספרדים. שכלים בעלי בית קיבול הינם בכלל הגזרה, ואסורים בטלטול שלא לצורך.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כלי שמלאכתו לאיסור וכלי שמלאכתו להיתר - באתר ויקיסוגיה
- הרב אליעזר מלמד, הלכות כלי שמלאכתו להיתר, באתר פניני הלכה
הערות שוליים
- ^ מסכת שבת, דף קכ"ג עמוד ב'
- ^ תוספות שבת קכג: ד"ה מקצוע
- ^ ריטב"א שבת קכג:
- ^ חידושי הר"ן שבת קכג:
- ^ מסכת שבת דף קכג:
- ^ הלכות ערב שבת סימן לז'
- ^ שבת קכד.
- ^ הלכות שבת פרק כה הלכה ג
- ^ הובאו דבריו במגיד משנה הלכות שבת פרק כה הלכה ג
- ^ הובאו דבריו בחידושי הריטב"א על מסכת שבת דף קכג:
- ^ סימן שח אות טו
- ^ פרק כ הערה ש מהדו"ח
- ^ 13.0 13.1 שנה שניה פרשת מקץ אות א
- ^ ח"ג פרק מ"ט ס"ק א'
- ^ סימן שח סעיף קטן כג
- ^ סימן שח שער הציון סעיף קטן כא
- ^ שבת חלק ג הלכה א
