ביטול כלי מהיכנו
איסור ביטול כלי מהיכנו (ביטול היתר הטלטול שהיה בכלי לכתחילה) הוא איסור שבת שנאסר מדברי חכמים. יש האומרים מפני שהוא כסותר, ויש האומרים משום שהוא כבונה.
המקור במשנה
אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן. ואם נתנו מבעוד יום, מותר
משנה זו פורשה על ידי רב חסדא (ולפי פרשנותו של רב יוסף) שהאיסור להניח כלי תחת הנר כדי שהשמן יטוף לתוכו הוא מפני שבכך הוא מבטל את הכלי מ"היכנו" - ממה שהיה מוכן ומוכשר לכך לפני ההנחה, הוא גורם לכלי להיות בסיס לדבר האסור ולהאסר בטלטול ומבטלו מתשמישו הקודם דבר שנחשב ל"סתירה" חלקית שכן הוא סותר ומבטל את הכלי ממצבו הקודם.
טבל מוכן הוא אצל שבת
עם זאת, איסור זה אינו חל כאשר מכין אדם כלי בכדי להניח בו טבל, וכפי ששנינו[1]: "חבית של טבל שנשברה מביא כלי אחר ומניח תחתיה". רב יוסף הסביר את הסיבה לכך בכך שטבל שונה כי "אם תקנו מתוקן". לפי התוספות הכוונה היא שכיוון שיש אפשרות תאורטית שהאיסור יותר והכלי שוב לא יהיה מוקצה, למרות שהדבר אסור (שהרי אסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת), מכיוון שאם הדבר יֵָעָשֶה - הכלי יותר בטלטול, אין הכנת הכלי להניח בו את טבל נחשבת ל"ביטול" גמור מהיכנו. התוספות מסבירים כי שונה הדבר מאשר הנחת ביצה שנולדה בשבת בכלי או שמן הנוטף מן הנר על אף שיכול להסיר את הביצה או את השמן מן הכלי באיסור וישוב הכלי להיתרו, כי שם אין היתר לכלי במצבו העכשווי כאשר מונחת בו הביצה, לעומת המקרה של טבל בו ישנה אפשרות שהאיסור יותר בעודו מונח בכלי[2]. הרשב"א מפרש את דברי התוספות באופן שונה; לדבריו לא מדובר ב"סיבה" להיתר אלא ב"סימן" להיתר. הוא מסביר שאיסור שקיימת אפשרות להתירו הוא איסור קלוש, ומכיוון שהטבל יותר בפעולה קלה אין כאן ביטול כלי מהיכנו גמור.
להלכה
להלכה נפסק כדעת רב יוסף. התוספות מוכיחים כי דעה זו של רב יוסף היא בעצם הדעה הרווחת בכל התלמוד מכך שהתלמוד מקשה מהלכה זו על אמוראים אחרים, אף כאלו שהיו לפני רב יוסף (כמו רב הונא)[3] ואפילו רב[4]. כך גם פסק הרמב"ם[5].
ביטול כלי מהיכנו למשך חלק מהשבת כשידוע שיותר אחריה, למשל הכנת כלי להיות גרף של רעי באופן שכשיתמלא יהיה מותר להוציאו החוצה, מותר[6]
טעם האיסור
בטעם האסור נאמרו כמה הסברים. לדעת הרמב"ם וראשונים נוספים טעם האיסור הוא משום שהדבר דומה לסותר[5] שכן במצב זה לא ניתן לבצע לטלטל את הכלי, והוא הופך לחסר שימוש. לדעת רש"י וראשונים אחרים, מניעת האפשרות לטלטל את הכלי בשבת דומה לחיבורו לקרקע בטיט, וטעם האיסור הוא משום בונה[7]. הריטב"א[8] מסביר כי רבנן אסרו דבר זה בכדי שלא למעט בכבוד שבת לאסור כלים המותרים.
יש המבארים[9] כי אם טעם האיסור משום סותר פירוש המילה מ"היכינו' היא מלשון "מוכנות", כלומר שהאדם מבטל את הכלי מהמטרה שלשמה הוכן, אולם אם טעם האיסור משום בונה פירוש הדבר שמבטל את הכלי מן הבסיס שלו - מלשון 'כן', כלומר שהאדם מבטל השימוש של הכלי בשוליים שלו והקרקע הופכת להיות הבסיס עליו הוא מונח.
הלכה למעשה
לפי איסור זה, אסר להכין דלי מים בשבת מתחת למזגן הנוטף מים, או חור בתקרה הנוטף מים, מכיוון שהמים הם "נולד" ואסורים בטלטול וכמובן שגם הכלי הופך להיות אסור בכך ודבר זה הוא ביטול כלי מהיכנו,[10], בנוסף אסור לנגב מים רבים במגבת[11], מכיוון שבכך הוא מבטל אותה מהיכנה שהרי יהיה אסור לטלטול מחשש לסחיטה, אך לפי חידושו של הפני יהושע לא כן מגבת או טישיו המיועד לניגוב וזהו היכנו[12][13][10], אך יש שאסרו גם כלי המיוחד לכך[14].
קישורים חיצוניים
- מוקצה וביטול כלי מהיכנו הרב נחום אליעזר רבינוביץ' באתר ישיבת ההסדר ברכת משה, מעלה אדומים
- הרב שמואל יצחק בראנט ביטול כלי מהיכנו בקובץ "נצח ישראל"
הערות שוליים
- ^ תוספתא מסכת שבת פ"ג ה"ט (ליברמן).
- ^ תוספות ד"ה טבל תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ג עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ד עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ח עמוד ב'.
- ^ 5.0 5.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ה, הלכה כ"ג.
- ^ שולחן ערוך הרב סימן של"ה סעיף ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ב, עמוד ב', רש"י ד"ה "כלי תחת הנר", אמנם יש לציין כי רש"י במסכת שבת דף קכח: וכן בדף קנד: מפרש כדעתו של הרמב"ם שטעם האיסור הוא משום סותר.
- ^ ריטב"א מסכת שבת דף מג. ד"ה רב.
- ^ פרי מגדים ס' רס"ו אשל אברהם ס"ק י"ד.
- ^ 10.0 10.1 ביטול כלי מהיכנו באתר "לימודי דעת"
- ^ שולחן ערוך סימן ש"ה סעיף י"ט.
- ^ שיעור בעניין מבטל כלי מהיכנו
- ^ הרב אליעזר מלמד, איסור לבטל כלי מהיכנו באתר "פניני הלכה"
- ^ הרב יחזקאל הכהן שורץ מראשי כולל הלכה סקווירא, קובץ זרע יעקב חלק י"ד תש"ס.
22702790ביטול כלי מהיכנו