לחי (הלכה)
בהלכות ערובין, לחי הוא עמוד בגובה של עשרה טפחים, (כ-80 סמ') המשמש לתיקון מבואות כך שיהיה מותר לטלטל חפצים בתוך המבוי בשבת, אף שהמבוי פרוץ לרשות הרבים או לכרמלית, דבר שאוסר בו את טלטול החפצים מדרבנן. הלחי נחשב כמחיצה בפתח המבוי, אף שמידותיו מינימליות.
כיום אין כמעט שימוש מעשי בלחי, היות שמערבים את כל העיר באמצעות עירוב אחד, ולא מערבים חלקים חלקים, כך שגם אם ישנו מבוי, הוא אינו פתוח לכרמלית או לרשות הרבים, ואין צורך בתיקון לחי. אך יש שאינם סומכים על העירוב העירוני שלדעתם מבוסס על קוּלוֹת רבות, והם משתמשים בלחי.[דרוש מקור]
כמו כן יותר מצוי שכשמערבים מבוי - משתמשים בצורת הפתח במקום בלחי.
לעיתים נקראים עמודי צורת הפתח בשם 'לחי', אולם אין קשר ביניהם למושג ההלכתי המקורי.
רקע
מדין התורה, מבוי, שהוא רחוב פרטי המקשר בין רשות הרבים לחצירות המשותפות לכמה בתים, המוקף בג' מחיצות ופרוץ מצדו הרביעי לרשות הרבים - נחשב לרשות היחיד בה מותר לטלטל חפצים ללא הגבלה.[1] אולם מדרבנן, כל זמן שהצד הרביעי פרוץ במלואו - המבוי נחשב לכרמלית ואסור לטלטל בתוכו עד שיתוקן באמצעות לחי, קורה או צורת הפתח.[2] (ובתנאי שהפירצה גדולה מד' טפחים, אם רוחבה קטן יותר - אינה צריכה כל תיקון[3])
ניתן להשתמש בלחי או בקורה לתיקון המבוי אם הפירצה בדופן הרביעי קטנה מי' אמות, (כ- 4.5 מ') למבוי מחיצות גבוהות מי' טפחים משלושת צדדיו, ואורכו גדול מד' אמות. אם לא התקיימו אחד משלושת התנאים האלו - יש צורך לתקן את המבוי דווקא באמצעות צורת הפתח על מנת להתירו בטלטול.[4][5]
באמצעות הלחי ניתן לתקן דווקא את המבוי הפרוץ, אולם לא ניתן להשתמש בו על מנת לתקן את החצר הפרוצה, שלצורך תיקונה יש להשתמש דווקא בפסי חצר או בצורת הפתח.
דיני הלחי
_(15698224630).jpg)
עשיית הלחי
הלחי צריך להיות בגובה של לפחות י' טפחים, וברוחב ועובי מינימליים. את הלחי יש להציב בקצה הפירצה ובג' הטפחים הסמוכים לכותל[7]. הלחי נחשב מדרבנן כאילו הוא מחיצה, אף ששיעורו מינימלי, ורואים את הצד הפתוח שתוקן באמצעותו כאילו הוא סגור במחיצה. אולם הלחי צריך להיות גם היכר לאנשים על מנת להבדיל בין המבוי לרשות הרבים, ולכן עליו להיות בולט.[8][9] הלחי צריך לעמוד על הקרקע ולא להיות תלוי באוויר, (בגובה של מעל ג' טפחים, בפחות מגובה זה נחשב הלחי כעומד בקרקע מדין לבוד[10]) ועליו להיות יציב כך שיהיה עמיד ברוח מצויה.[11]
הלחי צריך להיות מוצב מעט מעבר לקו הדמיוני של פתח המבוי, כדי שיהיה ניכר שהוא לחי בין לעומדים במבוי ובין לעומדים מחוץ למבוי. נחלקו חכמי התלמוד (רבי חייא וריש לקיש) מה היא ההלכה בדיעבד, אם הלחי אינו ניכר לעומדים מבפנים, רק לעומדים מבחוץ, אם הלחי כשר או לא[12]. להלכה נפסק ברמב"ם[13] ובשולחן ערוך[14] כרבי חייא[15], שגם אם הלחי ניצב בצורה כזאת שניכר שהוא לחי רק לעומדים בפנים או רק לעומדים בחוץ - הלחי כשר.[16]
כל חומר כשר לעשיית הלחי, ואף בעלי חיים קשורים או אדם העומד בפתח המבוי למשך כל השבת - יכול להחשב כלחי.[17] הלחי יכול להעשות גם מכמה שברי קרשים שהודבקו יחדיו.[18]גם הכותל של אחד הצדדים יכול לשמש ככותל אם הוא בולט לצד הפירצה, ובלבד שיהיה בו רוחב של לפחות טפח, כך שיהיה ניכר שהוא משמש כלחי.[19]
הרמ"א מתאר שבזמנו היו עושים לחי על ידי שפיכת סיד על הכתלים, כך שהסיד יהיה בולט מהכותל ויחשב כלחי. אולם אם הסיד משמש כצבע בלבד ואין בו עובי - אינו נחשב ללחי.[20]
לחי באורך של פחות מד' אמות העומד במקביל לכותל, היינו לאורך המבוי, וקצהו אחד נכנס לתוך המבוי - אין מטלטלים בתוך המבוי אלא עד תחילתו של הלחי. אולם אם הלחי ארוך יותר מד' אמות, הרי הוא יוצא מגדר לחי, ואסור לטלטל בכל המבוי הואיל והמבוי לא תוקן באמצעות לחי כשר.[21]
דינים שונים
מותר להשתמש במבוי בחלק שכנגד הלחי, כאשר המבוי פתוח לרשות הרבים. אולם אם המבוי פתוח לכרמלית - אסור להשתמש בחלק שכנגד הלחי. סיבת החומרא בכרמלית, שהיא רשות דרבנן, יותר מרשות הרבים, שהיא רשות דאורייתא, היא כיוון שאומרים 'מצא מין את מינו וניעור', היינו שהחיבור בין הכרמלית לשטח המסופק - גורם לשטח המסופק להפוך לכרמלית גם כן. אולם השטח המסופק אינו יכול להפוך לרשות הרבים, ולכן אם הוא פתוח לרשות הרבים - הוא בטל כלפי המבוי.[22]
אם ניטל הלחי באמצע השבת - נאסר המבוי בטלטול. אף על פי שבהלכות עירובין ישנו הכלל שבת הואיל והותרה - הותרה, כלל זה לא נאמר כאשר יש שינוי במחיצות עצמם.[23]
לחי העומד מאליו
עמוד שלא הוצב במקומו על מנת לשמש כלחי, אלא הוצב למטרה אחרת (או עמוד טבעי) - כשר לשמש כלחי, היות שלחי הוא סוג של מחיצה, ומחיצה נחשבת מחיצה אף אם לא נעשתה לתכליתה, אך יש צורך שיתייחסו אליו כלחי מערב שבת.[24] לדוגמה, אם הלחי נפל באמצע השבת, לא ניתן לסמוך על עמוד אחר העומד לצידו שישמש כלחי, היות שלא התייחסו אליו כלחי מערב שבת. אולם אם הלחי נפל באמצע השבוע - העמוד שלצידו כשר להחשב כלחי בשבת.
הלכה זו של 'לחי העומד מאליו' היא אחת ההלכות שנחלקו בהם אביי ורבא בתלמוד. לדעת אביי לחי העומד מאליו נחשב ללחי, מכיוון שלפי שיטתו לחי הוא סוג של מחיצה אמיתית, ולכן גם אם לא ניכר שהוא קיים שם לשם לחי המחיצה קיימת מעשית. אולם לדעת רבא, לחי העומד מאליו - אינו נחשב ללחי, כי לפי שיטתו לחי הוא סוג של היכר לבני רשות היחיד לדעת שמדובר ברשות היחיד בכך שהיא נראית כמוקפת מכל רוחותיה, ובלחי העומד מאליו אין היכר, כמובן. בעוד בכל מחלוקותיהם נפסקה הלכה כרבא, בשישה מקרים בודדים נפסקה הלכה כאביי. מקרה זה של 'לחי העומד מאליו' הוא אחד משישה מקרים אלו. (שישה מקרים אלו נקראים בקיצור יע"ל קג"ם, האות ל' רומזת למקרה זה של 'לחי העומד מאליו').
אם הלחי העומד מאליו רחב יותר מד' אמות - אין הוא נחשב לחי, מפני שאינו ניכר שמשמש כלחי. במקרה כזה יש להעמיד לחי אחר בצד השני של הפירצה, או לחי בקצהו שיעשה באופן שיהיה בולט שמשמש ללחי. (אם הלחי הרחב העומד מאליו סותם את רוב הפירצה - הרי הוא מכשיר את המבוי מדין עומד מרובה על הפרוץ, היינו מפני שרוב הפירצה סתומה במחיצה)[25].
אולם לחי שהועמד בכוונה על מנת שישמש כלחי, (ואינו 'לחי העומד מאליו') כשר גם אם הוא רחב ד' אמות, היות שיש היכר בהעמדתו שנעשה לשם לחי.[26].
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: לחי |
- לחי העומד מאליו סדרת שיעורים ומאמרים באתר 'שפע'
הערות שוליים
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף א
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף ב
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף ד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף ג
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף לז
- ^ שולחן ערוך סימן שסה סעיף ה'
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף ט
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף יד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף יז
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף יג
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ט' עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י"ז, הלכה כ"ב.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שס"ג, סעיף ט'.
- ^ ראה שם "תסתיים דרבי חייא הוא דאמר נידון משום לחי".
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף יב
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף ו
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף י
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף ז
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף י
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ה' עמוד ב' בשם רמי בר חמא בשם רב הונא, משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י"ז, הלכה כ"ב, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שס"ג, סעיף י"ב, ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף טז
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסה סעיף יג
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסה סעיף טו
- ^ כאביי בתלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ט"ו עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י"ז, הלכה כ"ב, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שס"ג, סעיף י"א, ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף יד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף טו
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף טו
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.