חרישה
חרישה היא פעולה חקלאית שנעשית בעזרת מחרשה ומשמשת כשלב הראשון בעיבודי היסוד במטרה להגיע בסוף התהליך למצע זריעה.[1] החרישה משפיעה על תכולת הקרקע, ועל הימצאותם של בעלי חיים, צמחים ואבנים. לפני המהפכה התעשייתית בוצע חריש על ידי שימוש בבהמות עבודה כמו: חמור, סוס ושור. החרישה היא פעולה קשה, ובחקלאות המודרנית נדרשים טרקטורים חזקים לשם ביצועה.
נִיר הוא כינוי לשדה שנחרש, לעיתים מדובר על התלם הנחרש.
חרישה בהיסטוריה
במהלך ההיסטוריה האנושית חלה ההתקדמות הטכנולוגית בעבודת אדמה זו. בתקופות קדומות חרשו בכוח בני אדם, ובהמות, שהיו גוררות את כלי החרישה, ועם התפתחות הטכנולוגיה השתמשו בכוח המנוע, כגון בטרקטור.
חרישה ביהדות
מלאכת חורש היא אחת מל"ט אבות מלאכה שנעשו להקמת המשכן והן אסורות בשבת.
חרישה בשור וחמור יחדיו אסורה על פי התורה והיא חלק מאיסורי כלאיים. יש אומרים שטעם האיסור הוא משום שלשור ולחמור ישנו קצב עבודה שונה וזה יכול לגרום לסבל לבהמה האיטית יותר, שתצטרך לעבוד בקצב שלא מתאים עבורה (ספר החינוך, תקנ, ועוד), ויש אומרים שזו הרחקה על מנת לא להגיע להרבעה של שני המינים ולעבור בכך על איסור כלאי בהמה.
להלכה האיסור הוא גם במינים אחרים של בעלי חיים, ולאו דווקא בחרישה, אלא בכל מלאכה, שאסור לעשות מלאכה יחד בשני בעלי חיים (ספר החינוך שם).
ראו גם
לקריאה נוספת
- נייל בריידי, The nature and properties of soils, 13, אפר סאדל ריבר, ניו ג'רזי: Prentice Hall, 2002, מסת"ב 0-13-016763-0
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חרש |
 טקסט בוויקיטקסט: ביאור:חריש |
- חרישה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סוגי חרישה, באתר Knowledge Bank (באנגלית)
עיבוד קרקעות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ רועי לוי, ממשק עיבוד משמר קרקע על סמך חיזוי סיכוני סחיפה (עמ' 13–11), באתר אוניברסיטת בן גוריון בנגב, דצמבר 2011
38223297חרישה