שינוי (הלכה)
עשיית פעולה שלא כדרכה נקראת בהלכה "שינוי". בחלק מהמצוות, כאשר אדם עובר על איסור מדאורייתא בשינוי הוא פטור מעונש. מכל מקום, חכמים אסרו, בדרך כלל, לעשותו בשינוי, שמא יבוא לעשות את האיסור כדרכו.
מקור הדין
בתלמוד נאמר: ”אמר רבי אבהו, אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן. למעוטי מאי? אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חֵלֶב חי שפטור"[1].” חלב דרכו להיאכל מבושל, האוכלו חי שינה מדרך אכילתו ולכן פטור ואסור רק מדרבנן.
דין שינוי קיים אף במצוות עשה, כגון האוכל בליל הסדר מצה המחויה במים לא יצא ידי חובתו[2]. וכן הנוטל ארבעת המינים כאשר לפחות אחד מהם אינו ניטל כדרך גדילתו[3].
במלאכות שבת
מקום נכבד תופס דין שינוי במלאכות שבת.
במשנה נאמר: ”המוציא, בין בימינו, בין בשמאלו, בתוך חיקו, או על כתפיו - חייב, שכן משא בני קהת. כלאחר ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפקו, באזנו, ובשערו, ובפונדתו ופיה למטה, בין פונדתו לחלוקו, ובשפת חלוקו, במנעלו, בסנדלו - פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין"” (משנה, מסכת שבת, פרק י', משנה ג').
חכמים למדו שהעושה מלאכה בשבת חייב דווקא אם עשה באופן של "מלאכת מחשבת", בדומה לאופן עשייתה במשכן, וזהו "משא בני קהת". העושה בשינוי לא עמד בגדרי מלאכת מחשבת, ולפיכך פטור[4].
לדוגמאות שפירטה המשנה יש להוסיף המוציא (ולחלק מהדעות, הוא הדין לשאר אבות מלאכה) על ראשו[5]. כמו כן מלאכה שהדרך לעשותה בכלי ועשאה ביד הרי זה שינוי, וכן להפך[6]. קביעת הדרך המקובלת לעשיית הפעולה היא לפי דרך העולם[7].
יוצאת דופן בגדרי שינוי היא מלאכת הכותב. במשנה, מסכת שבת, פרק י"ב, משנה ג' נאמר: ”הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו... חייב”, ופירשה אביי בגמרא[8]: "בשולט בשתי ידיו", אולם ימני שכתב בשמאל פטור, וכן להפך. וכן כתב חיי אדם: "ומכל מקום, נראה לי דבין שעשה בימינו או בשמאלו חייב, חוץ מהכותב, דפטור בשמאל"[9].
מן הדוגמאות המובאות לעיל ניתן לראות הבדל מהותי בגדרי שינוי בין דיני שבת לשאר דיני התורה: בשאר דיני התורה, כמו איסור חֵלֶב, אכילת מצה וארבעת המינים, ייחשב לשינוי רק שינוי שמצד הנפעל ("חפצא"). בדיני שבת גם שינוי שמצד הפועל ("גברא") ייחשב שינוי. כך כתב רבי אברהם מסוכטשוב בספרו "אגלי טל"[10].
היתרים על ידי שינוי
במקרים מסוימים עשיית מלאכה בשבת בשינוי הותרה גם מדרבנן.
- לצורך חולה שאין בו סכנה[11].
- מלאכה שנאסרה מדרבנן ובתנאי שיש צורך גדול[12].
- במלאכות בורר, טוחן ולש עשיית המלאכה כדרכה היא מרכיב מהותי בגדרי המלאכה. שינוי ניכר עשוי להתיר עשייתה אף מדרבנן.
לקריאה נוספת
- אחיקם קשת, קובץ יסודות וחקירות, תשס"ו: "שלא כדרכו".
- הרב גדליה פלדר, יסודי ישורון, אוצר הפוסקים, תשל"ו: עמ' 23.
- הרב משה חיים שלנגר, יסודות הלכות שבת, ישיבת פורת יוסף: עמ' 133.
- הרב יהושע ישעיה נויבירט, שמירת שבת כהלכתה, מוריה, תשל"ט: פרק י"ח א-ב.
- הרב יעקב יחזקאל פוזן, קיצור הלכות שבת, פלדהיים, תשנ"ד: פרק ה' ז.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ד עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ה עמוד ב' ורש"י שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ה עמוד ב'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרנ"א, סעיף ב'
- ^ חלקת מחוקק אבן העזר קכג, ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ד עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ב עמוד ב' "הוצל"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ב עמוד ב'
- ^ הלכות שבת כלל ט', ב. וראה משנה ברורה, סימן ש"מ, סעיף קטן כ"ב
- ^ פתיחה, הערה ג', ד"ה "וכן מלאכה"
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ח, סעיף י"ז
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז, סעיף ה'
