מלאכת דש

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איכר מכה אלומות על מנת להפריד את גרעיני התבואה מהפסולת.
חקלאי דש בעזרת סוס

מְלֶאכֶת הַדָּשׁ היא אחת מהל"ט מלאכות האסורות בשבת, שמהותה פירוק תבואה מקליפתה. הדרך הנפוצה להפרדת שיבולי החיטים והשעורים מקליפתם, הייתה בשטיחת אלומות התבואה על האדמה, והעברת בעלי חיים שדרכו עליה בכוח, ובכך גרמו להפרדת השבלים מקנה החיטים והשעורים[1].

דוגמת אקטואלית למלאכה זו, היא פירוק קליפת קטניות יבשים[2], שיש אומרים שאסורה אף בשינוי[3].

שלא בגידולי קרקע

במסכת שבת חלוקים רבי יהודה וחכמים בדין הפוצע חילזון. רבי יהודה סבור שעובר בכך על מלאכת דש, שכן פציעת בעל חיים הגורמת לחלק מדמו שיצא ממנו, היא תולדה של מלאכת דש הגורמת לשיבולים להיפרד מהתבואה. לעומתו חכמים טוענים ש"אין דישה אלא בגידולי קרקע". הרמב"ם פוסק כרבי יהודה, שפציעת בעל חיים היא תולדה של איסור דש[4], ומאידך, באותו סעיף עצמו הוא פוסק כחכמים, שאין פציעה אלא בגידולי קרקע. מפרשי הרמב"ם מתייגעים לפרש את הסתירה שבדבריו.[5] לדעת רבי אברהם בן הרמב"ם החילוק הוא בין האב, מלאכת דש, בו "אין דישה אלא בגידולי קרקע", לבין תולדתו, המפרק, שישנה גם שלא בגידולי קרקע. ולדעת המגיד משנה החילוק הוא בין חילזון שנחשב לעניין זה שלא כגידולי קרקע, לבין בהמה, שנחשבת לעניין זה כגידולי קרקע.

סחיטה - מתולדות דש

סחיטת לימונים היא דוגמה למחלוקת בנוגע לתולדות מלאכת דש. הלימון נסחט לרוב לשם אוכל ולכן כביכול יש בסיס להקל בו, אך מכיוון שכיום מקובל לסחוט פירות רבים למשקה, יש הסבורים שראוי להימנע מכך לחלוטין.

סחיטת זיתים וענבים, נחשבת לתולדה של מלאכת דש, מכיוון שהיא דומה למלאכה זו, שהיא - פירוק התבואה שהיא אוכל מהפסולת שהיא השבולת, ומהותה - פירוק שני דברים חלוקים זה מזה ומדובקים זה בזה, האחד מתוך חבירו המכסה עליו.

זיתים וענבים

החילוק בין זיתים וענבים לשאר פירות הוא, מפני שבעבר רק השמן והיין היו המשקים הנעשים מפירות, ולכן רק להם יש שם משקה, אבל מיץ של שאר פירות לא היה נחשב כמשקה, ולכן ייצור משקה כזה הוא כהפרדת אוכל מאוכל.

סחיטת תותים ורימונים

למרות זאת אסרו חז"ל לסחוט גם פירות נוספים, כתותים ורימונים, מכיוון שיש אנשים שיש להם פירות כאלו בשפע ולכן הם סוחטים אותם[6], ומכיוון שגם שאר האנשים היו עושים כן לולי המחיר היקר של הפירות, לא שייך לומר בטלה דעתו אצל כל אדם[7], מכיוון שדעתם של שאר האנשים אינם מתנגדת לכך[8].

פירות שאין דרך לסוחטן

למרות זאת, שאר הפירות שאין הדרך כלל לסחוט אותם לשם משקה לצמאון[9] מותר לסחוט, אך במקום שדרכם של רוב בני המקום לעשות כך, אסור לסחוט אותם מדרבנן.

אך יש האוסרים לסחוט גם בכל הפירות מדרבנן, ולכתחילה יש להחמיר כדבריהם[10]. כך למשל, תלויה דין סחיטת לימון בין שתי הדעות, לפי הדעה הראשונה היא מותרת[11] מכיוון שהלימון נסחט לרוב לשם אוכל, לגם כשהוא נסחט לשם משקה הוא לא משמש כמשקה לבדו אלא כטעם למשקה אחר, ולפי הדעה השנייה היא אסורה. עם זאת, יש הסבורים שבזמנינו היא אסורה, ויש בזה חשש דאורייתא[12] ויש המקילים[13].

כיום שיש פירות רבים המשמשים בקביעות לסחיטה כמו תפוחים[14] ותפוזים, יש הסבורים שאיסור גמור לסחוט את הפירות לשם משקה גם לא בשינוי[15].

סחיטת פירות לתוך אוכל

סחיטת פירות לתוך אוכל, הוא דבר המותר[16], מכיוון שהמשקה נסחט לתוך אוכל ונהפך לחלק ממנו הרי זה כמפריד אוכל מאוכל. גם אם סוחט את הפירות כדי לתקן את הפירות ולא לשם משקה, מותר לסחוט.

סחיטת בגדים

בסחיטת בגדים ישנם מקרים בהם נחשב הדבר למלאכת דש[17], וישנם מקרים בהם נחשב הדבר לאיסור כיבוס[18].

ריסוק קרח והמסתו

חכמים אסרו לשבר קרח לחתיכות קטנות, משום גזירה שיסחוט פירות העומדין למשקין, וגם משום שזה דומה למלאכה, שבורא את המים הללו. אבל מותר לשקע את חתיכות הקרח בתוך כוס של מים או יין.

מפרק ואיסור חליבה בשבת

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מפרק
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חליבה בשבת

לפי רש"י, איסור מפרק גם הוא תולדה של מלאכת דש, שהדש, גם הוא מפרק את שיבולי התבואה מקניהם, ולכן אסור לחלוב בשבת משום שהוא מפרק משקה מאוכל, והחזון איש אסר גם לסחוט תוך אוכל[19].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. לאחר שהשיבלים הופרדו מקני החיטים, היו זורקים את התבואה כלפי מעלה, ואז נפלו השיבלים - הכבדים יותר - כלפי מטה, והופרדו מקניהם. פעולה זו היא מלאכת זורה.
  2. שולחן ערוך הרב בפסקי הסדור.
  3. ברית עולם.
  4. משנה תורה לרמב"ם, ספר שבת, הלכות ח, פרק ז'.
  5. ראו כסף משנה שם, ופרשנים נוספים.
  6. ראו מסכת שבת, דף קמ"ג, עמוד ב'.
  7. ראו תוספות למסכת שבת, דף צ"ב, עמוד ב' דיבור המתחיל ואת"ל.
  8. שולחן ערוך הרב סימן ש"כ.
  9. משקה הנסחט לרפואה אינו נקרא בשם משקה.
  10. שם.
  11. שולחן ערוך סימן ש"כ.
  12. ברית עולם.
  13. רבי חיים נאה ב"מסגרת השולחן"[דרושה הבהרה] ועוד.
  14. משנה ברורה.
  15. ברית עולם.
  16. מסכת שבת, דף קמ"ד, עמוד ב', לפי פירוש הרי"ף ש"סוחט לקדרה" הוא לתוך אוכל.
  17. ראו תוספות למסכת שבת, דף קי"א, עמוד ב'.
  18. ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה י"א.
  19. ברית עולם.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0