מלאכת מבשל
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ישנם אי-דיוקים רבים לאורך הערך.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ישנם אי-דיוקים רבים לאורך הערך. |
מְלֶאכֶת הַמְּבַשֵּל (במקורה במשנה נקראת מְלֶאכֶת הָאוֹפֶה) היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת וביום הכיפורים על פי ההלכה. מלאכה זו כוללת את הכשרת מזון חי לאכילה באמצעות חימום, כדוגמת בישול, אפייה, צלייה וטיגון.
תולדת מלאכת מבשל הן ריכוך או הקשיית חומרים באמצעות חום ללא קשר למזון, כגון המסת שעווה.
מלאכת מבשל הותרה ביום טוב משום שהיא מלאכת אוכל נפש, שהתורה התירה ביום טוב.
יש להבדיל בין מלאכה זו העוסקת בעיקרה בבישול או בחימום מחודש של מזון בשבת, לבין מלאכת מבעיר ולמושגים אחרים בהלכות שבת, כגון שהיה, הטמנה וחזרה.
אף על פי שבבניית המשכן הפעולה היה בישול ולא אפייה, נכתבה במשנה המלאכה כאפייה, מכיוון שמלאכה זו צורפה לקבוצה המלאכות העוסקת בהכנת לחם.
מקור הדין והגדרתו
ככל ל"ט אבות מלאכה, מלאכה זו נלמדת מהמלאכות ששימשו לבניין המשכן, שם בישלו האומנים את הסממנים ששימשו לצביעת יריעות המשכן ובגדי הכהונה. מכח זה נאסרה בשבת כל פעולת בישול באוכל.
בתלמוד הירושלמי[1] נלמד איסור זה גם מפסוק מיוחד בתורה: ”וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.” (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ג).
התכת מוצק כלשהו לנוזל, חימום מתכת עד שתהפך לגחלת או הקשיית חומר באמצעות חימום הם תולדות[2].
מהתורה אדם שמבשל בשבת במזיד חייב כרת, ובשוגג חייב קרבן חטאת. אמנם רק כאשר מתמלאים תנאים מסוים מתחייב מהתורה:
- שיעור (כמות) - על מנת להתחייב חייב לבשל לכל הפחות מאכל בשיעור כגרוגרת, בחימום מים בשיעור שאפשר לרחוץ בהם אצבע קטנה, ובישול צבע בשיעור שיספיק לבגד קטן[3]. גם אם לא בישל את כל גוש המזון, די בבישול חלק מגוש המזון כשהחלק המבושל (או החלקים המבושלים) אם מגיעים לגודל של כגרוגרת. אמנם אף שאינו נענש כשמבשל פחות משיעור זה, אך מהתורה אסור לבשל כל שיעור, מדין חצי שיעור אסור מהתורה".
- איכות הבישול - על מנת להתחייב במלאכה זו מהתורה יש צורך שהתבשיל יתבשל לכל הפחות כ'מאכל בן דורסאי', שהוא שליש בישול או חצי בישול[4]. לגבי מים שיעור חימום הנחשב לבישול בהם הוא שיעור 'יד סולדת'.
- בישול מאכל חי - מהתורה חייב רק בתבשיל שלא בושל כבר לפני כן. אך הנחת תבשיל מבושל או שאינו זקוק לבישול על האש אסורה מדרבנן[5] משום שנראה כמבשל. חימום מחודש של מאכל לח נתון במחלוקת, ראו בהמשך. כמו כן ישנה מחלוקת האם בישול מחודש של מאכל שבושל רק באופן חלקי ('מאכל בן דרוסאי') אסור מהתורה, או שבישול כזה הוא רק איסור דרבנן[6].
גרמא
בכל מקרה בו אסור לבשל או לחמם מאכל, אסור לחממו גם על ידי גרמא[7]. כן אסור לתת מאכל האסור בבישול על גבי מקור חום בעל פוטנציאל לבישול המאכל לכדי יד סולדת, גם אם הכוונה היא להסירו לאחר חימום קצר וקל, שאינו נחשב לבישול[8]. זירוז בישול אסור, לדוגמה הגברת עוצמת החום של תבשיל המונח על גבי מקור חום באמצעות כיסוי התבשיל[9].
בבישול שנעשה על ידי כמה אנשים מתחייבים כל העוסקים בבישול שיש צורך בהם בזמן שהם עוסקים בדבר הנתון על אש קיימת, כגון המניח סיר על החצובה, המערבב ('מגיס') תבשיל שנמצא מעל אש או המוסיף עצים לאש, אך לא כאשר התבשיל אינו מונח על אש קיימת, כגון הממלא מים לסיר שאינו מתבשל או המערבבו, אף שאחר כך אדם אחר מניחו על אש קבועה[10].
בישול בעזרת אש
מהתורה חייב רק כאשר הבישול נעשה על האש עצמה, כגון על כיריים, בתוך תנור אפייה, במכשיר חשמלי עם גוף חימום. או על תולדותיה, כגון בכלי ריק שחומם ישירות באש והורד ממנה, במים רותחים בכלי שאינו על האש או בישול שנעשה בצד מקור האש ולא על גבה ('תולדות האור'). בישול דבר חי בכלי מלא תבשיל שחומם על האש והורד ממנה ('כלי ראשון'), כגון נתינת תבלין או מאכל חי לתוכו נתונה במחלוקת האם איסורה מדרבנן או מהתורה[11]. כאשר דרגת החום נמוכה מכדי בישול 'יד סולדת', הדבר אינו נחשב עוד לבישול.
בישול במי מעיינות חמים או בתולדות השמש אסור מדרבנן (גזרה משום תולדות האור האסורים מהתורה), ובישול ישירות מהשמש מותר[12]. ובטעם הדבר יש מי שכתב[13] שזהו מפני שאין זה דרך בישול ועל פי זה כל מכשיר תקני המוכר בשוק שתפקידו לבשל באמצעות אנרגיית השמש - דינו כאש ואסור להשתמש בו מהתורה. אך רוב הפוסקים סוברים שבישול בחמה אינו בגדר בישול כלל, אף כאשר הדרך לבשל בו.
מחלוקת זאת נוגעת בין השאר לדוד שמש, בישול במיקרוגל (ללא השחמה) או בהשראה מגנטית (אינדוקציה), וכן בעזרת ריאקציה כימית, או באמצעות דחיסה והתפשטות של גז, וכן באמצעות אלקטרודות (כמו במכשיר אדים) - אם אלו אסורים מדאורייתא או דרבנן. אם הם אסורים מדרבנן ניתן להקל בהשתמשות במכשירים אלו באופן של גרמא וכדומה לצורך תינוקות או חולים.
נפקא מינה נוספת למחלוקת זו היא לדעת הפוסקים שיש בישול אחד בישול בתולדת חמה. זאת מכיוון שאם המכשירים שהוזכרו לעיל אינם מוגדרים מדאורייתא כמבשלים, אם כן יהיה אסור לחמם בשבת מאכלים שבושלו בהם.
תולדות תולדות האור
בחימום בתולדת תולדת האור יש שכתב שמותר מהתורה ואסור מדרבנן כדין כח כוחו[14], אך רוב הפוסקים חלקו[15].
מגיס
פעולת 'מגיס' היא ערבוב של מזון המתבשל באמצעות כלי, דבר המסייע לבישול. פעולה זו נחשבת גם כן לבישול, ועל כן אסור מהתורה לבצעה ביום שבת כאשר תבשיל עומד על גבי אש. גם כאשר תבשיל הורד מהאש בשבת ('כלי ראשון') אך בישולו עדיין לא הושלם, אסור לערבבו, היות שגם כלי ראשון מבשל[16]. כמו כן, אסור בשבת להוציא מזון מהתבשיל שעדיין לא הסתיים בישולו באמצעות כף, היות שהתבשיל מתערבב תוך כדי כך[17].
אם הבישול הושלם, שיטת רוב הראשונים שמותר לערבב את התבשיל שבכלי הראשון, היות שכבר הושלם בישולו ואין פעולת הערבוב מוסיפה לבישול[18], אך המהר"י ווייל אוסר זאת. להלכה, נפסק בשולחן ערוך להקל כדעת רוב הראשונים, אך הרמ"א כתב שיש להיזהר לכתחילה שלא להגיס אף בקדירה המבושלת כל צרכה[19] .
יש המחמירים שהכלי בו מוציאים את המאכל מהכלי החם יהיה נקי ויבש לגמרי, על מנת למנוע חשש לבישול טיפות מים קרות או חלקי מזון קטנים שעליו מכח התבשיל החם.
אפייה
לדעת הרמב"ם, גם אפייה נחשבת כאב מלאכה של מבשל[20]. רב האי גאון כתב כי המלאכות שנאסרו הן גם מלאכות המשכן לאחר הקמתו, כאפיית לחם הפנים, ולא רק המלאכות שנעשו עד הקמתו[21]. אולם לפי התלמוד ירושלמי, אופה הוא תולדה של מבשל[22].
בישול בעזרת כלים
כלי ראשון
ערך מורחב – כלי ראשון וכלי שני
ישנו איסור להכניס מאכל חי (כגון תבלינים, למעט מלח) לתוך 'כלי ראשון' (כינויו של כלי מלא תבשיל לאחר שהורד מהאש בספרות ההלכתית), אך ישנה מחלוקת בשאלה אם פעולה זאת היא איסור תורה בדומה לנתינת דבר חי לתוך תבשיל העומד על האש[24], או שהדבר הוא איסור דרבנן [25].
איסור נתינת דבר חי לכלי ראשון הוא בתנאי שהכלי הראשון עדיין חם בשיעור חום של 'יד סולדת'. אם הכלי הראשון ירד מחום זה, נתינת דברים חיים לתוכו אינה נחשבת עוד לבישול ומותרת.
כלי שני
אם התבשיל הועבר לאחר הבישול לכלי נוסף (המכונה 'כלי שני' בספרות ההלכתית), הכנסת תבלין אליו מותרת ואינה נחשבת עוד לבישול, גם אם הכלי השני חם בשיעור של למעלה מ'יד סולדת', וגם אם המאכל הוא בצורת גוש מוצק, צורה שאוגרת חום בצורה רבה יותר מהרגיל[26]. ישנה דעה המחמירה וסוברת שדבר מאכל חם בצורת גוש מוצק מבשל גם בכלי שני[27].
דין זה מתייחס רק כלפי נתינת מאכל חי בתוך מאכל מבושל חם, ולא כלפי נתינת מאכל מבושל קר בתוך מאכל מבושל חם, שגדריה קלים יותר (ראו בהמשך: חימום חוזר של מאכל מבושל).
מצקת
ישנן דעות לפיהן המצקת בה מעבירים את המאכל מהכלי הראשון בו שהה על האש לכלי אחר נחשבת בעצמה לכלי שני, ולכן הכלי אליו מועבר המאכל יהיה כלי שלישי ולא כלי שני, כלפיו לא חל האיסור לפי שיטת ר"א ממיץ להלן.
דעת המשנה ברורה[28] שמותר על ידי מצקת משום שיש כאן צירוף של שתי שיטות, שיטת הראבי"ה שסובר שאין בישול אחר בישול, ושיטת הסוברים שהמצקת נחשבת כלי שני ואם כן הקערה כלי שלישי ואז מותר אף לדעת הר"א ממיץ, ועל כן מותר שיש כאן ספק ספיקא.
קלי הבישול
על אף הכלל שכלי שני אינו מבשל מאכלים הניתנים בתוכו, ולכן אין איסור לתת מאכלים חיים לתוכו. עם זאת, לדעת חלק מהפוסקים מאכלים רכים מתבשלים גם בכלי שני, ולכן אסור לשים מאכלים חיים רכים גם בכלי שני. וכן יש הסוברים שפרוסת לחם נחשבת דבר רך ומתבשלת אף בכלי שני (לפי שיטת ר"א ממיץ, ראו בהמשך). יש המחמירים וסוברים בעקבות דין זה שאין לתת כל דבר מאכל חי לתוך כלי שני (להוציא מים, שמן ותבלינים), היות שאין אנו יודעים מהם הדברים המוגדרים כמאכלים רכים המתבשלים גם בכלי שני[29].
אסור לערות אפילו מכלי שני על מאכלים שמתרככים ומוכנים למאכל כתוצאה מעירוי זה, כיוון שפעולה זו מתקנת אותם למאכל[30].
עירוי
נחלקו הראשונים בדין עירוי מכלי ראשון (כלי שהוסר מהאש או עדיין על האש). לדעת הרשב"ם עירוי דינו ככלי שני ואינו מבשל, לדעת ר"י הזקן עירוי דינו ככלי ראשון ומבשל בישול גמור, ואילו לדעת רבנו תם עירוי מאכל או רוטב חם על מאכל אחר, מבשל את המאכל בעובי 'קליפה' ולכך אסור יהיה לערות על מאכל חי מתוך כלי ראשון, אך מותר יהיה לערות על מאכל חי מתוך כלי שני (חוץ ממאכלים רכים כדלעיל). דעה זו נפסקה להלכה.
בישול במאכלים מבושלים
הכלל הוא שאין מלאכת בישול לאחר שכבר המאכל מבושל וראוי לאכילה, אך נחלקו האם דין זה אמור רק במאכלים יבשים, או גם כן במאכלים נוזליים.
ביבש
מדין התורה אין איסור בחימום חוזר של מזון מבושל בשבת, "בישול אחר בישול', ולכן מותר לחמם מזון מבושל מחדש לאחר שהצטנן, אולם מדרבנן פעולה זו מותרת רק בסמוך למקור אש (לדוגמה מכסה מתכת המונח על גבי פלטת שבת), ולא ישירות על גבי מקור האש.
מותר להניח מאכל מבושל יבש סמוך למקור חום אף שבעת חימומו חלק מועט ממנו יהפוך לנוזל (כגון שומן קרוש), היות שמדובר במיעוט מתוך התבשיל, וזאת גם אף שנוצר לאחר החימום דבר חדש שלא היה קיים (נולד), היות שהנוזל נוצר באופן עקיף ואינו ניכר. אולם הרמ"א מציין כי יש מחמירים אבל במקום הצורך אפשר לסמוך על הדעה המתירה[31].
בלח
לפי שיטת הרמב"ם[32] מותר לחמם מחדש מזון מבושל לאחר שנצטנן ללא הבדל בין אם הוא מאכל יבש או מאכל לח, אולם דעת הרא"ש[33] הטור והשולחן ערוך היא שיש איסור דרבנן לחמם מחדש מאכל לח (כמו מרק) לאחר שהצטנן, גם בסמוך למקור אש, וזאת בהסתמך על שיטת רש"י[34].
הרמ"א מביא דעה הלכתית המסייגת דעה זו, ומחלקת בין מאכל לח שחימומו מחדש יגרום להשבחתו ('מצטמק ויפה לו') אותו אסור יהיה לחמם מחדש בסמוך למקור אש, ובין מאכל שחימומו מחדש יגרום לירידה באיכותו ('מצטמק ורע לו') אותו מותר יהיה לחמם מחדש בסמוך למקור אש, אך זאת בתנאי שמאכל זה לא הצטנן לגמרי אלא נשאר מעט חם.
הוספת מים חמים לכלי ראשון
ישנה מחלוקת שו"ע ורמ"א האם מותר להוסיף לתבשיל העומד על האש זמן רב ויש חשש שישרף עקב חוסר מים (לדוגמה, סיר חמין), מים רותחים מתוך דוד רותח או מכלי העומד על האש. טעם המתירים הוא שהמים כבר נחשבים מבושלים ואין איסור בהזזתם לכלי חם אחר. בעקבות דברי השו"ע האוסר דבר זה מחמירים בכך בעיקר יוצאי יהדות ספרד.
בישול אחר אפיה
שיטת רבי אליעזר ממיץ היא שאומנם אין בישול אחר בישול במאכל יבש, ולכן יהיה מותר לחמם מחדש מאכל מבושל יבש, אולם ישנו איסור לבשל מחדש דבר שלא התבשל אלא חומם בצורות אחרות, כמו אפייה וצלייה[35]. לדוגמה, יהיה איסור לחמם מחדש פרוסת לחם בדרך בישול, כגון להכניסה לרוטב רותח, אף אם הרוטב נמצא ב'כלי שני', כלומר בכלי אחר מהכלי בו שהה על האש (סיבת האיסור לפי שיטה זו אף בכלי שני היא מפני שהיא סוברת שהפרוסה נחשבת לדבר רך, ולכן מתבשלת אף בכלי שני). אמנם דעת הראבי"ה שמותר.
שיטה ר"א ממיץ הובאה להלכה בטור. אולם הוא קיבל מתוכה רק את האיסור לגבי כלי ראשון, והסתייג מהאיסור כלפי כלי שני. לגבי דעת השולחן ערוך ישנה מחלוקת בהבנת דבריו האם הוא סובר את שיטת ר"א ממיץ בהסתייגות כמו הטור[36], או שדחה אותה לגמרי[37]. הרמ"א דחה את שיטת ר"א ממיץ על בסיס שיטת הראבי"ה החולק על חידושו של ר"א ממיץ, והתיר עקרונית בישול אחר אפייה גם בכלי ראשון, לדוגמה נתינת פרוסת לחם בתוך רוטב רותח הנמצא בכלי ראשון או עירוי מכלי ראשון על הפרוסה. אולם הרמ"א ציין שאף על פי כן ישנו מנהג להחמיר ולהימנע מפעולה זו, בכלי ראשון ואף בכלי שני[38].
גם לפי שיטת ר"א ממיץ איסור זה הוא רק כלפי פעולות חימום שונות במאכל אחד, כגון בישול אחר אפייה, אולם בדומה לכך שאין איסור בחזרה על פעולת חימום אחת, כגון בישול אחר בישול (במאכל יבש), אין גם איסור באפייה אחר אפייה או בצלייה אחר צלייה.
ישנן פרשנויות הלכתיות בדעת ר"א ממיץ שעל פיהם שיטה זו סוברת שישנו בישול אחר אפייה, ולכן יהיה אסור לתת פרוסת לחם לתוך רוטב רותח, לגבי טיגון ישנה מחלוקת אם נחשב כאפייה או כבישול אולם לכל הדעות אין בישול לאחר טיגון בשמן עמוק גם לפי שיטת ר"א ממיץ. אשר על כן ישנם גופי כשרות הדואגים שהשקדי מרק תחת השגחתם יעברו טיגון עמוק, כיוון שניתנים לתוך קערת מרק רותח.
חימום מים
על אף שחימום ישיר של מים על גבי מקור חום אסור מהתורה. אך מותר להכניס כמות גדולה של מים לתוך כלי שחומם ואינו על גבי מקור חום ('כלי ראשון') על מנת שהמים יתחממו מעט ויהפכו לפושרים, אולם אסור להכניס כמות מעטה של מים על מנת שתתחמם באופן משמעותי, מאחר שמדובר בבישול בכלי ראשון.
כן נאסר להוסיף מעט מים קרים לכלי ראשון מלא מים חמים (אף שאינו על האש) על מנת שיתחממו, או להוסיף מים חמים למעט מים קרים כדי לקרר מעט את המים החמים, וזאת מכיוון שהמים הקרים עצמם מתחממים בפעולה זו. ישנה דעת המתירה הוספת מים חמים למעט מים קרים, לדוגמה מילוי כוס ובה תמצית תה במים חמים מדוד, וזאת על בסיס הסברא ש'תתאה גבר' כלומר שהמים הקבועים קולטים כל טיפת מים חמים היורדת אליהם ומקררים אותה, ואינם מתחממים מכח המים המוספים. יש המחמירים וסוברים שיש לנגב כוס היטב מטיפות מים קרים טרם מילואה במים חמים, היות שטיפות המים הקרים שבה יתחממו מכח המים החמים.
שימוש בדוד שמש בשבת
פועל יוצא של האיסור על חימום ישיר של מים הוא מניעה משימוש במים חמים מתוך דוד מים ביתי רגיל כבוי שאליו נכנסים מים באופן אוטומטי לאחר שימוש בכמות מים מסוימת מתוכו, היות שהמים הקרים הנכנסים לדוד מתחממים מכח המים החמים שבדוד, דבר שהוא איסור דרבנן (הוספת מים לדוד פועל היא אף איסור תורה, היות שהמים מתחממים מכח גוף חימום). שימוש במים מתוך דוד שמש נתון במחלוקת, שכן אומנם מים קרים נכנסים באופן מתמיד לדוד לאחר שימוש במים מתוכו, אולם ישנה מחלוקת האם חימום מים בתוכו נחשב מבחינה הלכתית לחימום בתולדות חמה האסור מדרבנן, או שמדובר בחימום ישירות בחמה. יש שטענו שגם אם זה נחשב כבישול בחמה ממש יש להחמיר בדודי השמש שבימינו, שבכולם מותקנת גם אופציית חימום חשמלית (גוף חימום), קיים חשש שמא אנשים יטעו ויבואו להתיר גם חימום חשמלי (כשם שאסרו חכמים תולדות חמה שמא יחליפו בינם ובין תולדות האור). וכן יש הסוברים שבאופן שהדרך לבשל בחמה - כדוד שמש - הוא אסור מהתורה.
כיום מקובל להשאיר מלפני כניסת שבת דוד מים חמים המיוחד לשימוש בשבת, ובו תרמוסטט לשמירת טמפרטורת גבוהה קבועה של המים (כך שימנע מצב בו המים התקררו (ירדו ממידת החום של 'יד סולדת'), וחוממו מחדש באופן אוטומטי לרתיחה בשבת, דבר האסור מדרבנן). הדוד מתוכנן כך שאינו מתחבר לצינור מים (כדי להימנע מכניסת מים קרים לדוד באופן אוטומטי לאחר שימוש במים חמים מתוכו, דבר שהוא איסור תורה), וכן ברז היציאה שלו נמצא במפלס גבוה מהמים, על מנת למנוע מצב שהדוד יתרוקן לגמרי ויבואו למלא אותו במעט מים קרים על מנת למנוע נזק לגוף החימום, דבר שייתכן והוא איסור מהתורה (עקב חימום ישיר של מים קרים על גבי גוף חימום).
שיעור יד סולדת
- ערך מורחב – יד סולדת בו
הגדרת החום הנצרך כדי שיתקיים בישול מוגדרת בגמרא: "כל שהיד סולדת בו", דהיינו שמחמת החום היד נרתעת ממגע. שיעור חום נמוך מכך אינו נחשב עוד לבישול האסור בשבת. בהיעדר מכשירי מדידה בעבר (בנוסף ישנו איסור על מדידה מדויקת בשבת) שיעור זה הוא אומדן, ואינו מוגדר בפירוט. הגמרא מביאה דוגמה לשיעור חום זה: "כל שכרסו של תינוק נכווית ממנו".
פוסקי הלכה בדורות האחרונים ניסו להגדיר בצורה מדויקת את שיעור הלכתי זה במעלות, שכן להגדרה זו מספר משמעויות למעשה, לדוגמה מותר לשמור על חומם של מים חמים (כלומר ששיעור חומם גבוה משיעור יד סולדת), אולם אם המים ירדו מתחת לשיעור חום זה, אסור לחממם מחדש לשיעור של יד סולדת ומעליו, אף אם הדבר נעשה באופן אוטומטי על ידי דוד חשמלי המופעל באמצעות שעון שבת, היות שיש איסור דרבנן לגרום למזון להתבשל בשבת (ייתכן ואף יהיה איסור להשתמש במים שחוממו מחדש מדין מעשה שבת).
השיעור המקובל כיום למושג זה הוא הרצועה שבין 45 ל־73 מעלות צלזיוס, כלומר מצד אחד אין לחמם מים קרים לטמפרטורה של מעל 45 מעלות, וכן אין לתת מאכל חי לתוך כלי ראשון כאשר הכלי הראשון מעל טמפרטורה זו, ומהצד השני יש לשמור שטמפרטורת המים החמים בדוד לא תרד מ־73 מעלות במהלך השבת. השיטות המחמירות מציבות, בהתאמה, רצועה רחבה יותר: בין 40 ל־79.4 מעלות[39].
ראו גם
לקריאה נוספת
- יעקב פרץ רייזמן ויונתן בנימין פויגל, תורת מלאכת המבשל, ירושלים תש"ע.
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד הלכות בישול בשבת חלק א' חלק ב' חלק ג' אתר ישיבה.
- מלאכת אופה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אסופת מאמרים בנושא בישול בשבת, באתר אסיף
- דוד מים חשמלי לשבת, אתר מכון צומת.
- הרב אליעזר מלמד, הלכות בישול בשבת, באתר פניני הלכה
- ישראל שפירא, האם חד-פעמי בשבת הוא 'תולדה דמבשל'? - הגרי"ש אלישיב החמיר, בעוד הגר"ע יוסף והגר"ש וואזנר הקלו, באתר כיכר השבת
- מידע על מלאכת מבשל בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביצה, פרק ב', הלכה א', הובא גם בפירוש רש"י על הפסוק בספר שמות
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ו'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט', הלכה א' וראב"ד שם
- ^ אולם במקרה של בישול חלקי כזה יש צורך שהבישול יעשה משני צדדי המזון, ולא רק מצד אחד, בניגוד לבישול גמור בו די בבישול מצד אחד של המזון
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ג'.
- ^ לדעת המשנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ג' איסורו מן התורה ולדעת הרשב"א שבת דף יח,ב ודף לט,א ורא"ש שבת פרק ג סימן יא איסורו מדרבנן
- ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף ל.
- ^ תוספות, מסכת שבת, דף מ"ח עמוד א', ד"ה מאי שנא שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף י"ז
- ^ סמ"ג מובא בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנ"ז, סעיף ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ד עמוד א' משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ד'
- ^ מחלוקת בבלי וירושלמי, ומחלוקת בפירוש דברי הרמב"ם, מאמר של הרב יצחק בזק באתר ישיבת תקוע.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ג' וראוערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף ב.
- ^ אגרות משה
- ^ אור שמח לרמב"ם הלכות שבת פרק ט' הלכה ב'
- ^ שו"ת שבט הלוי ח"ז סימן ק"א, שלחן שלמה סשי"ח סקי"א אות ב', ר' ניסים קרליץ שו"ת חוט שני ח"ב פכ"ט סק"ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ח עמוד ב'. מחלוקת אם מבשל מהתורה או מדרבנן
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ג', הלכה י"א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ג', הלכה י"א (על-פי הבנת המגיד משנה), ר"ן מסכת שבת דף ו' ע"ב, רשב"א ורמב"ן מסכת שבת דף יח ע"ב.
- ^ אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף י"ח, לדעת הט"ז האיסור הוא רק בהגסה ולא בהוצאת התבשיל בכף וכן הכרעת המשנ"ב ס"ק קי"ז, ולדעת המגן אברהם אסור אף להוציא בכף, אך כותב שנוהגים להקל במיני קטניות, כיון שאי-אפשר אחרת.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה א'
- ^ חידושי גאונים קדמונים שבספר מעשה רוקח, הובא גם באוצר הגאונים לשבת סימן קנז
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ז', הלכה א', מובא ברבינו חננאל שבת דף עד עמוד ב
- ^ סימן שי"ח משנה ברורה ס"ק קי"ד וקי"ז.
- ^ כך משתמע מלשון הטור והשו"ע (ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף לט) ביאור הגר"א יורה דעה ק"ה ס"ק י"ג.
- ^ רמב"ן עבודה זרה דף עד,ב על פי דעת רבי יונה בתלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק א', הלכה ד', ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף לט בדעת המשנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ב.
- ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שיח סעיף מד.
- ^ ים של שלמה חולין פרק ז סימן מד מובא במגן אברהם סימן שיח ס"ק מה
- ^ סימן שיח סוף ס"ק מה
- ^ מובא בשמירת שבת כהלכתה.
- ^ שולחן ערוך הרב סעיף יא, משנה ברורה סעיף לו.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף ט"ז
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ג' לפי הסבר הבית יוסף אורח חיים שיח
- ^ רא"ש שבת פרק ג סימן י
- ^ רש"י, מסכת שבת, דף ל"ד עמוד א', ד"ה שמא ירתיח
- ^ מובא בבית יוסף אורח חיים סימן שיח.
- ^ כך דעת הרב שלום משאש.
- ^ כך דעת הרב עובדיה יוסף.
- ^ רמ"א בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף ה'
- ^ שיטת החזון איש והקהלות יעקב להחמיר כבר מ־40 מעלות. ושיטת הרב משה פיינשטיין, אגרות משה חלק ב' סימן נב, להחמיר שלא תרד הטמפרטורה מתחת ל־79.4 מעלות. על פי ספר 'ארחות שבת' חלק א, פרק א, הערה כט.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
מלאכת מבשל33815349Q7395991