מפרק (שבת)

חליבה, יישום של איסור מפרק

מפרק הוא הגדרה תלמודית הלכתית לפעולה האסורה בשבת, מכיוון שהיא תולדה של אחת מל"ט מלאכות שבת. בתלמוד לא מובהר תולדה של איזו מלאכה זו, ובקרב הראשונים מתקיים על כך ויכוח; שיטה רווחת בקרב הראשונים משייכת פירוק למלאכת דש, ושיטות נוספות משייכות את פירוק למלאכת קוצר, ואף למלאכת טוחן וגוזז.

גדיד

גדיד הוא קטיף־תמרים. במסכת שבת, מובאות מספר דוגמאות לאיסור זה: האחת היא אמרתו של רב פפא, כי אדם שזרק חתיכת אדמה על דקל תמרים כדי לגרום להפלת תמרים מהעץ עובר על שתי מלאכות. מלבד ההנחה הפשוטה שהוא עבר על מלאכת תולש, עבר הזורק גם על "מפרק". רש"י במקום מפרש בשם רבינו הלוי ורבינו משולם גאון, כי איסור זה הוא תולדה של מלאכת דש, שהדש, גם הוא מפרק את שיבולי התבואה מקניהם.

חליבה

ערך מורחב – חליבה בשבת

חליבה היא פעולה האסורה בשבת, ובתלמוד נאמר כי בסיס האיסור הוא מכיוון שחליבה היא פעולה של פירוק. בקרב הראשונים מועלות כמה אפשרויות להסביר מדוע פעולה זו של פירוק אסורה: רש"י (וכך גם פרשנים נוספים) מסביר שהאיסור הוא תולדה של מלאכת דש; כלומר, הדישה היא פעולה של מיצוי האוכל מתוך דבר המכסה אותו, וחליבה היא פעולה מקבילה לכך. אפשרות נוספת שמובאת בתלמוד הירושלמי היא שפעולת הפירוק במקרה זה אסורה מכיוון שהיא תולדה של מלאכת קוצר.

פציעת בעל חיים

במסכת שבת חלוקים רבי יהודה וחכמים אודות הפוצע חילזון, רבי יהודה טוען שעובר על מלאכת דש, שכן פציעת בעל חיים הגורמת לחלק מדמו שיצא ממנו, ולכן היא תולדה של מלאכת דש הגורמת לשיבלים להתפרד מהתבואה. לעומתו חכמים טוענים ש”אין דישה אלא בגידולי קרקע”. הרמב"ם פוסק כרבי יהודה, שפציעת בעל חיים היא תולדה של איסור דש, בד בבד - באותו סעיף עצמו - הוא פוסק כחכמים, שאין פציעה אלא בגידולי קרקע. מפרשי הרמב"ם מתייגעים לפרש את הסתירה שבדבריו. לדעת רבי אברהם בן הרמב"ם החילוק הוא בין האב, מלאכת דש, בו "אין דישה אלא בגידולי קרקע", לבין תולדתו, המפרק, שישנה גם שלא בגידולי קרקע. ולדעת המגיד משנה החילוק הוא בין חילזון שנחשב לעניין זה שלא כגידולי קרקע, לבין בהמה, שנחשבת לעניין זה כגידולי קרקע.