מלאכת בורר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בהלכות שבת, מְלֶאכֶת הַבּוֹרֵר היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, הגדרתה היא, ברירת דבר רצוי מדבר אחר לא רצוי מתוך שני מינים מעורבים, בתלמוד ובהלכה המלאכה נקראת כ"הבורר פסולת מתוך אוכל" האוכל הוא משל לדבר הנצרך, ופסולת הוא הדבר שלא צריך אליו.

הזורה
המרקד. ניפוי בנפה על ידי הנעתה
ברירת הירקות מתוך המרק על ידי הטיית הכף

לפי פרשנותו של התלמוד בבלי, גם מלאכת זורה, שהיא זריית התבואה וזריקתה בכלי [רחת] כלפי מעלה, לאחר הדישה, כדי לגרום שגרגרי התבואה - הכבדים יותר - יפלו למקום הרצוי, וקני החיטים - הקלים יותר, יתפזרו על ידי הרוח למקום אחר, היא אותה מלאכה, שמהותה ברירת פסולת מתוך אוכל, וכך גם מלאכת מרקד שהיא הרקדת הקמח בנפה, כדי לגרום לקמח, הדק יותר, ליפול למטה, ולהותיר את הפסולת למעלה,[1] גם היא ברירת אוכל מתוך פסולת, אך למרות זאת הן מנויות כשלוש מלאכות נפרדות.[2] אביי ורבא מסבירים זאת בכך שמכיון שכל מלאכות שבת הם כאלו שהיו במשכן, לכן מלאכה שהייתה במשכן שלוש פעמים בשלוש צורות של פעולה, מנויות שלוש פעמים, אף על פי שמהותן שווה.[3]

לפי התלמוד ירושלמי, מלאכת זורה היא מלאכה נפרדת שאינה קשורה למלאכת בורר, ויש לה הלכות עצמאיות, שהידועה שבהן היא רקיקה בכיוון הרוח, דבר הגורם לרוק להתפזר. אם כי יש הסוברים שהירושלמי חייב את הרוקק או המפזר חפצים ברוח משום הוצאה.[4]

המלאכה במשכן וגדריה

  • אב המלאכה במשכן: ישנה מחלוקת בין הגאונים והראשונים כיצד התבטאה מלאכת הברירה במשכן.[5] יש אומרים שמלאכת הברירה במשכן התבטאה בכך שבררו בה חיטים למנחת התמיד ולחביתין.[6] ויש אומרים שמלאכת בורר במשכן התבטאה בכך שהפרידו את החלקים הרצויים של הסממנים מהחלקים הבלתי רצויים,[7] על ידי שילוב של זרייה באמצעות רחת וברירה ידנית לפני הטחינה, והרקדה בנפה או כברה לאחריה.
  • הגדרת המלאכה: הפרדת פסולת מאוכל המעורב בו.

הפרדת שני מיני מאכלים המעורבים כשאינו חפץ באחד מהם, נחלקו אמוראים בירושלמי, וכן הראשונים, האם המאכל שאינו חפץ בו נחשב פסולת והיא אסורה משום בורר. או כל מה שראוי למאכל אינו יכול להחשב כפסולת.[8] הכרעת הרמ"א לאסור.[9] הפרדת מתערובת של מאכל ממין אחד, כגון חתיכות גדולות מתוך קטנות אינה נחשבת ברירה.[10]

הפרי מגדים נטה לצדד שמיון מיני מאכלים המעורבים אלו באלו אינו יכול להיחשב ברירה האסורה אלא כשהבורר חָפֵץ במין האחד יותר מהמין השני, שאז נחשבת ההפרדה כפסולת מתוך האוכל, אולם הביאור הלכה[11] דחה את דבריו ופסק שגם מיון מאכלים שאין האחד רצוי יותר מן השני אסור משום מלאכת בורר.

לפי התלמוד הבבלי מלאכות זורה בורר ומרקד זהות בכך שעניינן הוא הפרדת האוכל מן הפסולת. יש הסוברים, כי לפי התלמוד הירושלמי הזרייה מוגדרת פיזור חומר בסיוע הרוח גם שאין בכך הפרדה כלשהי.[12]

סינון יין או מים שמצויה בהם פסולת מרובה באמצעות מסננת המיועדת לכך, פעולה המכונה "שימור" (מלשון שמרים), אסור משום בורר.[13] נתינת מיצי קיבה לתוך החלב על מנת לייצר ממנו גבינה אסורה אף היא משום תולדת בורר, שהעושה כן מפריד את הקום - מי הגבינה, מן הגבן - מוצקי הגבינה.[14]

ברירה בחפצים שאינם מאכלים

החזרת ספר מתוך ערימה למקומו, עלולה להיות בכלל מלאכת בורר

ישנה מחלוקת בין הפוסקים האם מלאכת ברירה היא רק במאכלים או גם בחפצים נוספים (לדוגמה ספרים).[15] רבים מהפוסקים האחרונים סבורים כי המלאכה היא גם בחפצים אחרים,[16] וכך אכן נפסק בשולחן ערוך, ועל כן אין לברור חפצים, למעט אם נתקיימו התנאים המהווים את האופן המותר לברור, וכדלהלן.

הרב שמעון גרינפלד,[17] סבור שאין בספרים משום איסור ברירה. הוא מנמק זאת בסברה עצמית: מכיון שלספרים יש מקום קבוע בארון, ולאחר השימוש מחזירם לארון, לא שייך לקרוא להפרדת הספר מהארון בשם הפרדת אוכל מפסולת, שכן אין דרך המפריד אוכל מפסולת להחזיר אותו לאחר השימוש לערב בתוך הפסולת, ומכאן שאין הפרדת הספרים מהספרים שסמוך למקומם בארון קרוי בשם אוכל מתוך פסולת. רבי שלמה זלמן אוירבך ממאן בסברה זו, והוא פוסק כי יש להחמיר.[18] אם כי סברה זו מעילה דווקא לנטילת הספרים ממקומם בארון, אבל לא לאספת הספרים והחזרתם למקומם בארון, שבזאת מודה גם המהרש"ג כי הדבר אסור. אך יש המצדדים להקל בכך מחמת כמה סברות, ואחת מהם היא סברת הפרי מגדים המחדש, כי הפרדת שני מינים זה מזה כדי להניחם לאחר זמן אינה בגדר ברירה, שכן דווקא כאשר הוא מפריד מין אחד מאחד כאשר את האחד הוא צריך באופן מיידי ואת השני לא - ניתן לקרוא להפרדה זו "ברירת אוכל מתוך פסולת", לא כן כאשר את שני הדברים אינו צריך, אז לא ניתן לקרות לכך הפרדת אוכל מתוך פסולת. אם כי, ההסתמכות על סברה זו נטולה בספק כבד, שכן הפרי מגדים עצמו, מסיים את דבריו במילים "צריך עיון" בהם הוא מבטא כי לא ניתן לסמוך על סברה זו להלכה, והמשנה ברורה חלוק על הפרי מגדים.[19]

יש האומרים, כי אספת ספרים משולחנות בבית מדרש, היא דבר מותר, שכן אף על פי שהיא לא נעשית לשימוש מיידי ניתן להחשיב את החזרת הספרים למקומם כשימוש מיידי; שכן החזרתם נעשית במטרה שאם יחפש אדם ספר אליו הוא נצרך לעיון וללימוד, ימצא את מבוקשו; ונמצא שכבר ברגע החזרתם מולאה המטרה - שהספרים יהיו נגישים למחפשם.

אופנים שבהם הברירה מותרת

ברירה בדרך אכילה

כשהברירה, ההפרדה, נעשית בדרך אכילה אין היא מוגדרת כפעולת ברירה האסורה בשבת, ומשום כך היא מותרת. שלושה תנאים צריכים להתקיים כדי שהברירה תוגדר כהפרדה בדרך אכילה, ודי בהיעדרו של אחד מהם כדי לאסור את המלאכה[20]:

א. ברירת אוכל מתוך הפסולת

בברירה הנעשית כמלאכה, נהוג להוציא את הפסולת ולהשליכה. אך תוך כדי אכילה, האדם נוטל את הרצוי לו ומשאיר בקערה את שאינו רצוי. משום כך נקבע ככלל, שכל נטילת פסולת מתוך אוכל אסורה, ונטילת אוכל מתוך פסולת מותרת. יוצא מכלל זה, מצב בו האוכל מרובה על הפסולת: במצב זה יש הסוברים שדרך האכילה משתנה, בוררים את הפסולת המועטת מתוך האוכל, וכך יכולים לאכול את השאר ללא עכבות, לפיכך יש מן הפוסקים הסבורים שאסור לברור במצב זה את האוכל,[21] אך בשולחן ערוך נפסק גם לגבי מצב זה שמותר להוציא את האוכל מתוך הפסולת.

ב. ברירה ביד ולא בכלי

בברירה הנעשית כמלאכה, נהוג להשתמש בכלי ייעודי: מסננת, נפה וכדומה. אך בדרך אכילה, האדם נוטל בידו את הרצוי לו, ולכן נאסרה כל ברירה באמצעות כלי.

ג. ברירה לאכילה מידית

רק כאשר הברירה הידנית של האוכל מתוך הפסולת, נעשית מיד (במינוח ההלכתי הארמי: לאלתר) בסמוך לאכילה, היא מוגדרת כמעשה אכילה המותר, אך אם אין אוכלים את האוכל מידית, הפעולה נחשבת כמלאכה אסורה. שיעור הזמן המידי נמדד לפי הסמיכות לארוחה ולא לפי זמן אכילת המאכל הספציפי, ולכן מותר לברור ידנית אוכל מתוך פסולת מיד לפני תחילת הארוחה, אף שהברירה נעשית עבור המנות שיוגשו בסוף הארוחה.[22] שיעור הסמיכות לארוחה, לא הוגדר בהלכה בזמנים קצובים,[23] ועיקר העניין שיהיה סמוך בשיעור הנהוג לעסוק בהכנת הארוחה, כדי שהפעולה תיחשב בעיני הרואה כחלק מהאכילה.[24]

קילוף פרי, אף שהקליפה נחשבת כפסולת, מ"מ אינה בגדר "שני מינים מעורבים" ולא שייך בה ברירה.[25] ויש מתירים רק כשהקילוף לצורך אכילה מידית, משום שזו דרך אכילה מקובלת.[26]

אופנים נוספים שאינם דרך ברירה

לקיחת דבר מה מכל הבא ליד, בין אם הוא פסולת, מאכל שאינו רצוי או אוכל - אינה דרך ברירה והיא מותרת.[27]

סינון מים מתולעים באמצעות שתייתם דרך מפה - מותרת, משום שאין שם מלאכת ברירה אלא כשבורר ואחר כך אוכל, לא כשאוכל ובורר כאחת.[28]

ברירת פסולת עם מעט מן האוכל - מותרת, שאינה ברירה מוחלטת והיא חשובה כחילוק התערובת.[29]

פיזור תערובת על מנת שתופרד מאיליה מותר, שאין זו דרך ברירה.[30]

מים עם קסמים דקים, כשהדרך היא שלא להקפיד לשתות את המים עם הקסמים - מותר לסננם, משום שהקסמים שאין מקפידים עליהם בטלים למים ואין כאן תערובת.[31]

הוצאת הפסולת, או הדבר שאינו רוצה בו, במטרה להגיע לדבר שרוצה המצוי מתחתיו שמתחתיו - מותרת, שאין זו ברירה אלא כפילוס דרך אל הדבר שרוצה בו.[32]

חלק מן הפוסקים כתבו שמותר לברור ביד פסולת מוצק מתוך משקה, משום שאין דרך ברירה בנוזלים אלא "שימור", והשימור אסור לדעתם רק במשמרת, שהיא המסננת המיועדת לכך, לא ביד. אולם חידוש זה מצוי במחלוקת ובספר משנה ברורה הציע להוציא את הפסולת עם מעט נוזל.[33] רבי יצחק מאיר אלתר, האדמו"ר מגור, הציע להניח כלי מתחת לפסולת המוצקה וישפוך את הנוזל, ובכך בורר את האוכל מתוך הפסולת שהוא האופן המותר.[34]

בספר תרומת הדשן הסתפק האם תערובת דברים גדולים הניכרים כל אחד בפני עצמו, מוגדרת כתערובת שאסור לברור ממנה, וכתב, שאף על פי שמסברה נראה שאינה בגדר ערובת - אין להקל בכך, וכדבריו פסק הרמ"א. עם זאת, הפוסקים הסתמכו על סברה זו של תרומת הדשן להקל, במקרים שמצטרפות אליה סברות נוספות להקל.[35]

סעודת שבת

כאשר מכינים אוכל לצורך סעודה, ורוצה לברור אוכל מתוך הפסולת, מותר לברור רק לצורך הסעודה, וזהו בזמן הסמוך לאוכל, ולא שעה או שעתיים קודם.

בסעודת שבת, כאשר כלים שונים מעורבים יחדיו, יש להיזהר להפריד את הצלחות שנקראות אוכל - שצריך עדיין לסעודה מתוך ה"פסולת", ורק אז מותר להעביר את הצלחות האחרות למקומם במטבח.

המלאכה היא דווקא ברירת שני מינים זה מזה, ולכן אסור לברור שני מיני אוכל אחד מהשני, כגון שני מיני דגים, אבל במין אחד, מותר לברור אם כל החלקים ראויים לאכילה,[36] ואפילו חלקים גדולים מתוך חלקים קטנים יותר. כך גם מותר לברור את כל החלקים הגדולים משני המינים גם יחד, כיון שההפרדה היא לא בין שני המינים אלא בין שני הגדלים, דבר שאינו בכלל מלאכה זו.

דוגמה אקטואלית לאיסור בורר, הוא כאשר אדם שוטף במים פירות המלוכלכים בעפר, ובכך מפריד את פסולת העפר והאבק מתוך האוכל. לכן כאשר אדם קונה פירות וירקות לשבת, והם מאובקים, עליו להיזהר לשטוף אותם לפני שבת. אבל אם הם לא מלוכלכים, ושוטף אותם רק לצרכי היגיינה, מותר.

מסננת בברז מים

יש האומרים, כי הצבת מסננת על ברז מים שמעורב במים עפר או דבר אחר ואין הדרך לשתותם ללא ברירה, אסור.[37] בעיה הלכתית זו, תקפה בברוקלין שם מצויים תולעים זעירים במים, ועל הברז יש כעין מסננת המסננת את המים מהתולעים, למרות זאת, מנהג העולם להתיר, והקהל החרדי בברוקלין, שאינו שותה מים מהברז ללא מסננת, נוהג כך גם בשבת, ואינו מכין מים מערב שבת לשבת.[38]

שימוש בברי המים מצוי בדיון בין הפוסקים, האם כשהמים מיטהרים בסנן שייך איסור בורר.[39]

ראו גם

בורר ביום טוב

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. או הפוך, ראה פרוש רבנו חננאל שבת עד.
  2. ראו דעתו של הרב מנשה קליין בספרו "פרי ביכורים" מלאכת מרקד הסובר שמרקד הוא דווקא על ידי כלי, זורה הוא דווקא על ידי רוח, ובורר הוא אפילו ביד, וזה החילוק המעשי בין שלוש המלאכות.
  3. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף עד עמוד א.
  4. ובביאור הלכה סו"ס שיט כתב "...ובספר אלפי מנשה פירש דכונת הירושלמי דהוא במעביר ארבע אמות ברשות הרבים ע"י הרוח. והוא ע"ד דוגמא. פי', דכמו בזורה אף דהרוח הוא מסייעתו אפילו הכי חייב, כן ברוקק דהעברתו ע"י הרוח ג"כ חייב. והוא נכון".
  5. ראו בפתיחה לספר "אגלי טל" שמסביר שבעוד לדעת רש"י כל העשר המלאכות הראשונות במשכן נעשו בסממנים הרי שלדעת רב האי גאון כל מלאכות אלה נעשו בחיטים, ואה שם שמסביר יסוד מחלוקת זו. בספר "תמצית ההלכות" לרב עמנואל טולידאנו, ראש ישיבת באר יעקב, סימן י"ד, כותב כך "אף שבמלאכת המשכן הייתה ברירת חיטים או גרעיני הסממנים מהאבנים שמתערבים בהם שהם פסולת גמור"...
  6. רב האי גאון, ורבנו חננאל, מובא בפתיחה לספר אגלי טל. וכדעה זו כותב בפשיטות הרב משה לוי בספרו מנוחת אהבה בפתיחה למלאכת בורר.
  7. רש"י שבת עג ע"א ד"ה האופה. ובספר תורת המלאכות ח"א עמוד קט"ו: "שורש מלאכה זו שכן במלאכת המשכן היו בוררים הפסולת מהסממנים של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני". ראו שם מקורות.
  8. דעת רבנו חננאל שבת עד. וכו משמע מהרמב"ם שבת פרק יח הלכה יב-יג. ועוד ראשונים שאם היו לפניו שני מיני אוכלין יכול לברור גם את המאכל שאינו חפץ בו שהרי אין כאן פסולת, ולא נשאר אלא שיברור ביד ולא בכלי ושיאכל לאלתר.
  9. ראו ירושלמי שבת ז ב, ורש"י שבת עד, א ותוס' שם ד"ה היו, שולחן ערוך שיט ג. לדעת רבי דוד עראמה בשני מיני מאכלים מותרת ההפרדה לצורך אכילה מיידית גם כשמוציא את המין שאינו רוצה לאכלו, ובשונה מברירת אוכל מפסולת שעליו להוציא את האוכל ולא את הפסולת וכדלהלן. ברם הרמ"א שם חולק על כך, וראה בביאור הלכה שם שהכריע כדברי הרמ"א וכתב שאפשר שגם השולחן ערוך מודה לכך. אולם ראה שו"ת שמע שלמה שצידד להקל לדעת השו"ע, וכ"כ בשו"ת יחיל מדבר.
  10. תרומת הדשן הובא להלכה ברמ"א שיט ג.
  11. שיט ג דיבור המתחיל היו לפניו
  12. "רקק והפריחתו הרוח, חייב משום זורה..." ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מט, א בדפוס וילנא). ובתשובות רבי עקיבא איגר סי' כ, וכן באגלי טל מלאכת זורה אות ו, הסבירו שזוהי מחלוקת בין התלמודים בהגדרת מלאכת זורה, אך עיינו ביאור הלכה סוף סימן שיט שהבין שאין הירושלמי מחייב את הרוקק משום זורה אלא משום הוצאה.
  13. שולחן ערוך סימן שיט סעיף י
  14. שולחן ערוך סימן שיט סעיף יז
  15. הסוברים שאין דין ברירה בכלים: מהר"י עייא"ש בשו"ת בית יהודה. ומפוסקי זמננו בספר מנחת יעקב חלק ב' בשו"ת שבסוף הספר סימן י"ז, ראו שם.
  16. ראו ספר מנחת אהבה ח"ב עמוד רמ"ט.
  17. שו"ת מהרש"ג חלק ג' סימן נ"ד - נ"ז.
  18. שמירת שבת כהלכתה.
  19. ביאור הלכה שם.
  20. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ט.
  21. חיי אדם על פי התוספות.
  22. בית יוסף (אורח חיים שיט, ד"ה "הבורר חייב") בדעת המרדכי, נוקט שההיתר הוא רק בברירה לצורך אכילה מיידית. אך ראו "אגלי טל", מלאכת בורר, ה, ט. מדברי הירושלמי, (שבת ז, ב; מט, ב בדפוס וילנה), המתיר לאדם להיות "בורר ומניח על השולחן" ובלבד שיהיו "אורחין אוכלין ראשונה ראשונה", מסיק רבנו חננאל (בפירושו לשבת, עד, ב) שכל ברירה שמטרתה אכילה תוך כדי אותה ארוחה נחשבת לאלתר. ראו גם דברים דומים אצל רבנו ירוחם, ספר אדם וחוה, נתיב יב, חלק ח (דף עו, ד). דעה זו רווחת בין הפוסקים, ראו למשל: ביאור הגר"א, אורח חיים, סימן שי"ט ס"א. דברי הפוסקים מובאים בספר ארחות שבת, ח"א, פרק שלישי, אות מ"ח ואילך.
  23. בספר "אגלי טל", נוקט בשיעור של שעה לפני הארוחה, אך לא ברור שכוונתו ליחידת הזמן הנקראת שעה, או לכינוי כללי ל"זמן מה".
  24. ארחות שבת, ח"א, פרק שלישי, אות מ"ח. וראו שם הערה מ"ז, דוגמה מדברי המגן אברהם, שכתב שאין להכין את המאכלים לפני זמן יציאת המתפללים מבית הכנסת. כך עולה גם מדברי הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה ח"ד סי' ע"ד, מלאכת בורר, אות י"ג.
  25. רמב"ם שבת ח יג.
  26. רמ"א שכא יט וביאור הלכה שם דיבור המתחיל לקלוף
  27. טורי זהב סעיף קטן ב
  28. שולחן ערוך שיט טז
  29. פרי מגדים במשבצות זהב סעיף קטן יג
  30. שבת עד א רש"י וריטב"א החדשים ומהרש"א שם
  31. רמ"א שיט י
  32. ביאור הלכה סימן שיט סעיף ג דיבור המתחיל לאכול מיד
  33. ראו מהריט"ץ סימן רג; ט"ז סוף סימן שיט; משנה ברורה שם סעיף קטן סא.
  34. דשברי הובאו בשולי המשנה ברורה בהוצאת עוז והדר. באופן דומה פסק החזון איש בהלכות שבת סוף סימן נד לרוצה לאכול פרי ללא הגרעין, להחזיק בגרעין ולהיצא ממנו את הפרי.
  35. תרומת הדשן סימן נז; רמ"א שיט ג, וביאור הלכה שם ד"ה לאכול.
  36. משנה ברורה ס"ק ט"ו שכן הסכימו רוב האחרונים, ודלא כשיטת הטורי זהב האוסר לברור גם במין אחד.
  37. חזון איש.
  38. ראו מאמרו של הרב חיים אוברלנדר רב בית המדרש ווילדניק בניו יורק בנושא, בחוברת "אור ישראל" גיליון 37 עמ' ק' אם יש איסור בורר בסינון מים בשביל התולעים.
  39. ראה דיון על כך באתר דין כאן
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0