הלכות שבת
הלכות שבת הן ההלכות העוסקות ביום השבת, החל מההכנות אליה ועד סיומה.
הלכות שבת מפורטות בשולחן ערוך בחלק אורח חיים, החל מסימן רמ"א ועד סימן תט"ז והן מתחלקות למצוות עשה ומצוות לא תעשה.
בגדר הלאוין ניתן למנות את איסור עשיית מלאכה, המתחלק לל"ט אבות מלאכה, איסורי שבות שאינם מלאכה גמורה אלא גזרות דרבנן המיועדות להרחיק את האדם מלעבור על איסורי דאורייתא, ואיסורי תחומין
בגדר העשין ניתן למנות את ההכנות לשבת, את מצוות עונג שבת, מצוות הקידוש, והדלקת נרות שבת, ותפילות שבת.
רוב הלכות שבת אינם מפורטים בתורה אלא נלמדים מחז"ל, וזוהי לשון המשנה: ”הלכות שבת.... כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מעט והלכות מרובות”[1].
חשיבות לימוד הלכות שבת
גדולי הדורות האריכו בדבריהם בחשיבות ובחיוב לימוד הלכות שבת. ואמרו[2] כי מי שלא למד הלכות שבת על בורים פעמיים ושלש, לא יוכל להימלט שלא יקרה לו חילול שבת הן באיסורים מהתורה והן באיסורים מדברי סופרים. עוד כתבו[3] כי רוב חילולי שבת שנכשלים ההמונים הוא מחמת חסרון הידיעה שאינם בקיאים בדיני טלטול ומוקצה ושאר איסורים. ומכיון ששגגת תלמוד עולה זדון[4], כלומר שהחוטא משום שלא למד ההלכות הרי הוא נחשב כמו שעשה במזיד, על כן הירא לדבר ה' ילמד קודם לכל הלימודים הלכות שבת על בוריו, ויחזור עליהם תמיד, כי שמירת שבת כהלכתו הוא יסוד לכל תורתנו הקדושה, הן לצדיקים גמורים והן לבעלי תשובה.