ברכת המזון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ברכת בונה ירושלים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברכת המזון
(מקורות עיקריים)
מקרא דברים, ח', י'
משנה משנה, מסכת ברכות, פרק ז'
משנה תורה ספר אהבה, הלכות ברכות, פרקים א - ב
שולחן ערוך אורח חיים, סימנים קפ"ב-ר"א
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה י"ט
ספר החינוך, מצווה ת"ל
פתיחת ברכת המזון: מזמורי תהלים וזימון
ברכת המזון, הגדה תוניסאית

בִּרְכַּת הַמָּזוֹן היא ברכה אחרונה הנאמרת על פי ההלכה בסיום כל סעודה בה נאכל לחם בכמות משביעה (ומדרבנן, אפילו בכמות של כזית). ברכה זו היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק ”וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ” (ספר דברים, פרק ח', פסוק י').

ביסוד ברכת המזון עומדת חובת האדם להודות לבוראו על המזון שממנו הוא מתקיים, ולהכיר בכך שהמזון, גוף האדם והקרקע ניתנים מידי הבורא ובהשגחתו.

המאכלים המחייבים ברכה

במשנה ישנה מחלוקת בין התנאים על אילו מאכלים מברכים ברכת המזון[1]. לדעת רבן גמליאל יש לברך ברכת המזון על כל מאכל משבעת המינים, שהם המופיעים בתורה בפרשה של ברכת המזון. לדעת רבי עקיבא מברכים ברכת המזון על כל מה שאדם אוכל ממנו כדי לשבוע ועושה אותו עיקר סעודתו, ואפילו יהיה זה ירק. לדעת חכמים, מברכים ברכת המזון על לחם בלבד, וכך נפסק להלכה.

הכמות המחייבת בברכה

מתוך ברכת המזון, הגדת פרחי

מהתורה חייב אדם לברך ברכת המזון כאשר אכל ושבע, שנאמר[2]: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ". וחכמים הוסיפו ותקנו, שגם אדם שאכל כזית, כיוון שנהנה, יברך את כל ברכת המזון. ואמרו חכמים[3], שטענו המלאכים לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, כתוב בתורתך: "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד"[4], והלא אתה נושא פנים לישראל, שנאמר (במדבר ו, כו): יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹוקֶיךָ", והם מדקדקים על עצמם ומברכים עד כזית".

לדעת רוב הפוסקים, גם אם אכל מהלחם שיעור כ'זית' בלבד, אם אכל עוד מאכלים, ומכולם יחד נעשה שבע, הרי שהוא חייב לברך ברכת המזון מהתורה.

כמות האכילה המחייבת מן התורה בברכת המזון היא כדי שביעה, דהיינו אכילת לחם בכמות משביעה שהיא כזית לכל הפחות, אומנם עדיף לאכול כביצה[5]. שיעור זה נלמד מהפסוק "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך"[2]. מדרבנן, כל האוכל לחם בשיעור כזית, מתחייב בברכת המזון.

לפי דעה אחרת בגמרא[6], "ואכלת" מתייחס לאכילה, ו"ושבעת" מתייחס לשתייה. לפי זה, פסק הרמ"א (או"ח קצז:ד) שמי שלא שתה לא יזמן להוציא אחרים ששתו.

ספיקות בברכה

כאשר התעורר לאדם ספק אם בירך ברכת המזון על מה שאכל, אם שבע, כיוון שהספק הוא במצווה מהתורה עליו להחמיר ולברך את ברכת המזון. ואם לא שבע, כיוון שהספק במצווה מדברי חכמים, לא יברך[7].

ואם חבירו זוכר שראה אותו מברך, יכול לסמוך עליו[8]. וכן אם הוא יודע בעצמו שהוא רגיל לברך מיד לאחר אכילתו, אף על פי שאינו זוכר זאת במדויק, יכול לסמוך על החזקה שמן הסתם בירך[9].

מי הם החייבים

גם נשים חייבות בברכת המזון, אלא שהתעורר ספק ביחס לחיובן[10]. אמנם כל הספק הוא רק לגבי השאלה האם נשים חייבות בברכת המזון מהתורה, אבל מדברי חכמים ברור שנשים חייבות כגברים[11].

קטנים חייבים לברך ברכת המזון מדרבנן[12].

אונן אינו מברך ברכת המזון[13].

תוכן הברכה

ברכת המזון מורכבת מארבעה חלקים שנקבעו במהלך הדורות. בתורה לא נקבע נוסח מדויק לברכה, אלא הוזכר באופן כללי שתוכן הברכה יהיה הודיה לה' על האוכל ועל נתינת ארץ ישראל לעם ישראל[14]. המקור החשוב ביותר למקורן של הברכות מצוי בתלמוד הבבלי במסכת ברכות[15]:

אמר רב נחמן:
משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן;
יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ;
דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים: דוד תקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך" ושלמה תקן "על הבית הגדול והקדוש".
הטוב והמיטיב ביבנה תקנוה, כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה הטוב והמיטיב.

ברכת הזן

תוכנה הוא הודאה לה' שמזין את העולם, ונותן לחם לכל חי, וכל השפע שאנו מקבלים הוא רק מה', ולא ממעשה האדם. ועם ישראל התנסה בזה, בניסיון המן- שנאמר:[16] ”וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלוֹקֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא”. החיים במדבר קשים, אפשר מרוב קשיים להתריס כלפי מעלה, ומנגד, אפשר להתחזק באמונה, ולהתבונן בניסים שעל ידם הקדוש ברוך הוא מקיים את ישראל. הניסיון הקשה ביותר היה קשור לאכילת המן. אדם רגיל לדאוג ליום המחר, לשם כך הוא מכין לעצמו את מזונותיו על ידי מלאכתו בשדה, בחרושת ובמסחר. אולם כל זה לא היה אפשרי במדבר. אפילו לשמור מן מיום אחד למחרתו היה אסור, ואפילו לאכול יותר ממה שאדם נצרך לא היה ניתן, כי כמות המן הייתה מוגבלת למה שאדם זקוק לאכול ביום אחד ולא יותר. והיה כל יהודי צריך להאמין בה' שגם מחר יוריד לו מן מהשמיים. מי שלא היה חזק באמונתו, חש תמיד רעב, וכפי שנאמר (שם ג-ד): ”וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ”. ועיקר המצווה לברך את ה' כאשר אדם אכל ושבע, שנאמר[2]: ”וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלוֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ”. מפני שכאשר אדם שבע הוא עלול להתגאות ולשכוח שהכל מאת ה'.

ברכת הארץ

תוכנה הוא הודאה על הארץ, על מצוות ברית המילה ועל התורה ומצוותיה, שנתפסות גם הן כמתנת הבורא. על פי המסורת, ברכת הארץ נתקנה על ידי יהושע בן נון עם כיבוש ארץ ישראל.

ברכת בונה ירושלים

תוכנה של הברכה הוא תפילה על מלכות בית דוד ועל בנין ירושלים ובית המקדש. בזמן קיום הבית התפילה הייתה למען המשך קיומו וקיום שושלת בית דוד, ומעת החורבן התפילה היא למען השבתם של המלכות וירושלים ובית המקדש. הברכה כוללת גם בקשה לפרנסה טובה, ומוסיפים לה תוספות מיוחדות בשבת ומועד (ראו להלן). על פי המסורת, דוד המלך התקין את חלקה הראשון של ברכת בונה ירושלים, ואת חלקה השני התקין בנו, שלמה המלך, שבנה את בית המקדש הראשון.

ברכת הטוב והמטיב

בה מודים לאל על הטבתו עם ישראל. על פי המסורת, ברכת הטוב והמטיב הותקנה על ידי חכמי המשנה לאחר מרד בר כוכבא. הברכה נתקנה כתפילת הודיה ושבח על כך שגופותיהם של הרוגי ביתר, שקבורתם הושהתה, לא העלו סירחון, לא נרקבו ולא נאכלו על ידי בעלי חיים.

תוספות לברכה

מים אחרונים

ערך מורחב – מים אחרונים

מים אחרונים, זהו כינוי להלכה של נטילת ידיים בסוף הסעודה לפני שמברכים ברכת המזון. חיוב זה הותקנה על ידי חכמי המשנה משתי סיבות, ניקיון הידיים לכבוד ברכת המזון. וכן מטעמי בריאות, לנקות את הידיים ממלח סדומית שיכול לסמא את העיניים אם יגע בהן. יש מחלוקת אם גם בזמננו צריך ליטול מים אחרונים. האם כיון שאנחנו אוכלים עם סכו"ם ידינו נקיות, וגם אין משתמשים במלח סדומית אם כן אין צורך ליטול ידיים. או שמא גם כעת הידיים מתלכלכות בשעת אכילה, וכן יש מלחים אחרים עם תכונות של מלח סדומית. לפי הקבלה יש טעמים נוספים ליטול ידיים השייכים גם בזמננו. השולחן ערוך כותב בסימן המדובר[17] ש:”מים אחרונים חובה”, אך בהמשך[18] מוסיף: ”יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים...”.

לפני שנוטלים מים אחרונים, יש שנוהגים לומר את ההלכה הנזכרת בשולחן ערוך: ”מים אחרונים חובה” (אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף א'), וזאת כדי לומר דברי תורה בסעודה.

זימון

ערך מורחב – זימון

חובת אמירת זימון לפני הברכה חלה בסעודה שבה סעדו ביחד לפחות שלושה גברים שהם בני מצווה. הזימון הוא קריאה של מברך אחד לחבריו לברך עמו בצוותא "נברך (את) שאכלנו משלו", ותשובתם "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". כאשר הסועדים הם עשרה או יותר, חובה להזכיר את שם ה' בברכת הזימון. אזי הפניה היא "נברך אלוקינו שאכלנו משלו", והתשובה בהתאם "ברוך אלוקינו" וכו'.

הוספות בגוף הברכה

נוסח ברכת בונה ירושלים, רצה, יעלה ויבוא, הטוב והמטיב, הרחמן - מתוך הגדת פרחי

ישנן מספר הוספות לברכה במועדים שונים.

הוספות לאחר הברכה

רבים נוהגים לומר לאחר הברכה בקשות רבות המכונות יחד "הרחמן", מכיוון שכולן פותחות בתואר זה. יש הנוהגים להוסיף אחריהן פסוקים שונים. בין בקשות אלו נהוגה במיוחד ברכת האורח, תוספת שאומרים אורחים ובהם בקשת ברכה לבעלי הבית. רבים חילופי הנוסחאות בין עדות ישראל בברכות הרחמן ובפסוקים שאחריהן.

ב"חיידר" המסורתי נהגו לסכם את ברכת המזון ביידיש ("אלע מאל בענטשן מיר..."). בקרב יהדות לוב, כורדיסטן, בוכרה ועוד (מהנוהגים על פי נוסח ליבורנו), נוהגים להוסיף בסיום הברכה: "ברוך הזן, ברוך שולחן, ברוך משה בן עמרם; הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". חלק מעדות אלו נוהגות להוסיף פסוקים נוספים, למשל "יי ימלוך לעולם ועד"[19]. בקרב קהילות יהודי גאורגיה, נוהגים בסיום ברכת המזון בתוספות מיוחדות של מזמורי התהלים כ"ד וקכ"ח. ולאחריהם אומרים את הפסוקים הבאים: פעמיים את הפסוק וראה בנים לבניך וכו', לאחריו: שלום רב לאוהבי תורתך וכו', ומסיימים עם הפסוק: ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.

פיוטי ברכת המזון

מראשית ימי הפיוט הוחל בכתיבת פיוטים לברכת המזון, ממש כפי שנכתבו יוצרות ומערביות לברכות קריאת שמע או קרובות לחזרת הש"ץ. ככל הנראה נתפשה ברכת המזון שלאחר סעודות חגיגיות כמעמד דומה לזה של תפילה בציבור, ולכן זכתה להתפייט בדומה לה[20]. בדומה לשאר סוגי הפיוט הקלאסיים, מעיקרם נועדו גם פיוטי ברכת המזון להחליף את נוסח הקבע של הברכה ולא להצטרף אליו (בתקופה מאוחרת החלו לומר את הפיוט בנוסף לנוסח הקבוע). לכן המבנה הרגיל שלהם הוא מערכת בת שלשה קטעים, אחד לכל אחת משלש הברכות הראשיות של ברכת המזון. הברכה הרביעית, הטוב והמטיב, לא זכתה בדרך כלל לקטע מפויט, ונאמרה בנוסח הקבע. למן התקופה הקדם-קלאסית של הפיוט (המאה ה-5) עבור בתקופה הקלאסית, וכלה בתקופה המזרחית המאוחרת (המאה ה-11), היו פיוטי ברכת הזמון סוג פופולרי למדי, ובגניזה הקהירית נמצאו שרידים של למעלה ממאה פיוטים כאלה. ישנם פיוטי ברכת המזון המיועדים לימות החול הרגילים (בהם נוסחאות קצרות במיוחד הכוללות מילים ספורות לכל ברכה), כאלה המיועדים לשבת, לראשי חודשים, למועדים, לשמחות כנישואין וברית מילה ואף לאבלים. מרבית פיוטי ברכת המזון הללו אינם חתומים בשם המחבר, אך יש גם המכילים אקרוסטיכון של שמו, לעיתים פייטן מפורסם וידוע-שם כרבי אלעזר בירבי קליר ורבי שמואל השלישי. פיוטים רבים מסוג זה התפרסמו בידי אברהם מאיר הברמן[21], וכולם התפרסמו מחדש בצירוף מחקר מקיף בידי אבי שמידמן[22].

בפיוט הספרדי והמרכז-אירופאי ירדה קרנם של פיוטי ברכת המזון, ונכתבו פיוטים ספורים מסוג זה. גם אלו לא נכתבו במבנה המסורתי שהיה מקובל במזרח, ולעיתים הרחיבו רק ברכה אחת מברכת המזון ולא את כולן. במנהגים שבתקופת הדפוס נותר פיוט בודד מפיוטים אלה, הוא הפיוט אלקים צוית לידידך בחירך מאת רבי אפרים מבונא המיועד לברכת המזון של סעודת ברית מילה ונועד להרחיב את הברכה השנייה של ברכת המזון, היא הברכה בה מזכירים את ברית המילה. פיוט זה נהוג במנהג אשכנז המערבי עד ימינו.

ברכת המזון על כוס יין

ערך מורחב – כוס של ברכה

לאחר ברכת המזון יש שנוהגים לברך את ברכת "בורא פרי הגפן" ולשתות כוס של יין. ברכת המזון בה מברכים ברכה זו נקראת "ברכת המזון על הכוס" וכוס היין נקראת "כוס של ברכה".ישנה מחלוקת מתי יש חיוב לעשות כן. ישנם הסוברים שבכל אכילה שמברכים בה ברכת המזון-חובה לברך על "כוס של ברכה". יש דעות לפיהן אין חיוב ו"כוס של ברכה" היא מנהג. למעשה, נוהגים לברך על "כוס של ברכה" בעיקר בעת שמחות, ויש נוהגים לעשות כן בכל פעם שיש זימון או זימון בעשרה.

לחנים על ברכת המזון

בשנת תשמ"ד הלחין הרב יוסף צבי ברייער (ששימש אז כמנהל חיידר בעלזא בבני ברק) ניגון על כל ברכת המזון[23] במיוחד עבור ילדים בתלמודי תורה, כדי שיברכו עם הלחן את ברכת המזון כראוי מילה במילה, הוא התייעץ בענין עם רבי שמואל וואזנר, ורבי שריה דבליצקי שהסכימו לזה[24].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ו', משנה ח'.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 ספר דברים, פרק ח', פסוק י'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ' עמוד ב'
  4. ^ ספר דברים, פרק י', פסוק י"ז
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ה עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק א', הלכה א'.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ט עמוד ב'
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קפ"ד, סעיף ד'
  8. ^ מהרש"ם ד, כט
  9. ^  על פי הלק"ט ב, רעח, וע' כף החיים קפד, כא
  10. ^ במצוות רבות אחרות, ביחס לגברים הודגשה יותר החובה, ואילו ביחס לנשים הודגשה יותר ההתנדבות.
  11. ^  שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קפ"ו, סעיף א', משנה ברורה, סימן קפ"ז, סעיף קטן ט'
  12. ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן קפו סעיף ב
  13. ^ שולחן ערוך יורה דעה סימן שמא סעיף א
  14. ^ "על הארץ הטובה אשר נתן לך", והכוונה לארץ ישראל, ובפרשיה זו מוזכרים גם שבעת המינים שבהם השתבחה הארץ
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ח עמוד ב'
  16. ^ ספר דברים, פרק ח', פסוק ב'
  17. ^ או"ח, סימן קפ"א, סעיף א'
  18. ^ סעיף י'
  19. ^ הוספה בברכת המזון - תשובת הרב אברהם יוסף. מנהגי העדה הבוכרית. ברכת המזון.
  20. ^ עזרא פליישר, היוצרות בהתהוותם והתפתחותם, ירושלים: הוצאת מאגנס תשמ"ד, עמ' 14.
  21. ^ א"מ הברמן, "ברכות מעין שלוש ומעין ארבע: פיוטים מתוך הגניזה לברכת המזון", ידיעות המכון לחקר השירה העברית ה (תרצ"ט), עמ' מג–קה, באתר היברובוקס.
  22. ^ אבי שמידמן, ברכות המזון המפויטות מן הגניזה הקהירית: מבוא ומהדורה מדעית, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט.
  23. ^ ברכת המזון - הרב יוסף צבי ברייער, סרטון באתר יוטיוב
  24. ^ המחנה החרדי ערב סוכות תשס"ו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30610540ברכת המזון