היתר אכילת פועל
 | |
| מקרא | ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק כ"ה |
|---|---|
| משנה | מסכת בבא מציעא, פרק ז' |
| תלמוד בבלי | מסכת בבא מציעא, דף פ"ז עמוד ב' |
| משנה תורה | הלכות שכירות, פרק י"ב |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימן של"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר החינוך, פרשת כי תצא, מצווה תקע"ו ספר המצוות, עשה ר"א, לאו רס"ז, לאו רס"ח ספר מצוות גדול עשין סימן צא |
היתר אכילת פועל הוא מצוות עשה המחייבת את המעסיק פועלים לאפשר להם לאכול תוך כדי עבודתם מהתוצרת בה הם עוסקים.
המצווה מוגבלת לפועל העוסק בגידולי קרקע, ולנקודת הזמן בה הגידולים מוכנים ללקיטה עד לגמר מלאכתם, בו חל עליהם חיוב הפרשת תרומות ומעשרות. חלק ניכר מהלכות דין זה ואיסור לא תחסום שור בדישו נלמדים זה מזה בהיקש.
אף שדין זה עיקרו הוא חובה הלכתית, כתוצאה ממנו נוצר גם חיוב ממוני של המעסיק לפועל שלא למנוע מהפועל לאכול מגידולי הקרקע בזמן העבודה[א].
מקור המצוה
מקורו של דין זה הוא בציווי התורה ”כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ” (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק כ"ה). לפי קבלת חז"ל המדובר בפועל שנשכר לעבודה בכרם[2], והרמב"ם תומך את דבריהם בהוכחה הגיונית, שהרי אדם אחר אין לו כלל רשות להכנס לכרם[3]. הגמרא דנה בפרטי דין זה במסכת מסכת בבא מציעא, דף פ"ז עמוד ב' והדינים השייכים למצוה זו נפסקו להלכה ברמב"ם[4] ובשולחן ערוך[5].
טעם המצוה
בספר החינוך[6] מבואר טעם המצווה, להרגיל את האדם להתחשב בזולת, כיון שהימנעות מאכילה בעת עיסוק במאכלים הוא דבר קשה.
לפי הכרעת ההלכה "פועל משל שמים הוא אוכל" גדר המצוה הוא מתנת חסד כעין צדקה ומתנות עניים[7].
דיני המצוה
המצוה מוגבלת לפועל העוסק בגידולי קרקע. מהשלב בו הפירות בשלים ומוכנים לקטיפה[ב] עד לגמר מלאכתם, בו חלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות וחלה[ג]. דין האכילה בפועל העובד במחובר נאמר בדוגמאות המפורשות בתורה (כרם וקמה), ואילו זכות האכילה בפירות שכבר נתלשו נלמדת מהאיסור הדומה הנאמר בבהמה: לא תחסום שור בדישו.
מהתורה ההיתר לאכול הוא רק תוך כדי העבודה. חכמים תיקנו לטובת המעסיק שהפועל יוכל לאכול בזמן שהוא עובר בין העצים, כדי שהפועל לא יפסיק בזמן המלאכה[10].
אסור לפועל לאכול במקרה בו הוא עוסק רק בפרי אחד, וכן חייב להקדים לקיטה של לפחות פרי אחד עבור בעל הבית לפני אכילתו. אין הגבלה על הכמות אותה מותר לפועל לאכול, אמנם מי שאוכל יותר משווי שכרו מסבירים לו שהוא מזיק לעצמו, כי אף אחד לא ירצה להעסיק אותו[11].
אסור לפועל לאכול את הפירות בצורה הגורמת לאכילת יתר של הפירות כגון לאכלם עם פת או למלוח אותם[12] וכן למצוץ ענבים לקלות חיטים או למעכם[13], אמנם אם אכל אינו חייב לשלם, מפני שאין כאן שום נזק שאפשר להגדירו ולהוכיחו שהרי ייתכן שהיה אוכל הרבה אף בלי פעולות אלו[14].
מותר לפועל לאכול לפני עבודתו מאכלים הגורמים לאכילה מרובה כגון פת עם ציר, ולמעסיק מותר להשקות את הפועל יין כדי למעט את אכילתו[15].
פועל האוכל בזמן שאסור לו לאכול וכן פועל הלוקח מהגידולים לביתו עובר מלבד איסור גזל על איסור "ואל כליך לא תתן"[16].
להלכה אין לפועל אפשרות להעביר את זכות האכילה לאחרים, שכן זכות האכילה אינה מוגדרת כחלק משכרו, אלא כעין חובת צדקה המוטלת על בעל הבית כלפיו בלבד[17]. אף לאחר שנטל לידיו את הפרי אינו יכול לתתו לאחר, שכן זוכה בו רק בשעת האכילה[18].
מין אחד ושני מינים
פועל העוסק במין אחד יכול לאכול רק מאותו המין, ואף באותו המין מותר לו רק מאותו העץ עליו הוא עובד אבל בעץ אחר לא, אמנם אם אכל מעץ אחר אינו חייב לשלם לפי שדין זה הוא בספק בגמרא ואין מחייבים אדם לשלם כשיש ספק אם הוא חייב.
אם היו שני עצים מאותו מין מטפסים זה על זה, שלצורך לקיטת האחד צריך להגביה ולהפריד את ענפי האחר, מותר למתעסק בעץ אחד לאכול מהשני, כי נחשב כמתעסק בשניהם[19]. אם היו עצים משני מינים מסובכים זה בזה ופועל התעסק באחד העצים - אסור לו לאכול מהעץ השני. אם אכל - לדעת הסמ"ע[20] אינו חייב לשלם, ולדעת שאר הפוסקים[21] חייב לשלם.
מלקות
מעסיק המונע מהפועל לאכול מגידולי הקרקע בזמן העבודה אינו לוקה[22], אך עובר על איסור[23] וחייב לשלם את שווי האוכל אותו היה אוכל הפועל[24].
אם המעסיק סיכם עם הפועל שלא יאכל בזמן העבודה אינו עושה איסור בכך, וגם אינו חייב לשלם[25]. דין זה נבדל מאיסור חסימת בהמה, שהסכמת בעל הבהמה לא מתירה למעסיק את הבהמה למנוע ממנה לאכול[26].
פועל קטן שזכויותיו הממוניות שייכות לאביו, אין המעסיק רשאי להתנות עם אביו שלא יאכל שכן אין זו זכות ממונית כחלק משכרו אלא זכות "משל שמים" שניתנה על ידי התורה לפועל עצמו[17].
מעסיק שאינו יהודי
הפוסקים נחלקו מה הדין במעסיק שאינו יהודי; דעת הש"ך[27] שאסור לאכול כלל מגידולי הקרקע. הדבר נלמד מהמילה רעך שממעטת את היתר האכילה בגידולים השייכים להקדש ולגוי. דעת רבי עקיבא איגר[28] שיש זכות אכילה לפועל כמו בשדה של יהודי. דעת הערוך השולחן[29] שמותר לפועל לאכול מהגידולים, ומותר אף לתת מהגידולים לתוך כליו[ד].
שומר
מי שמועסק כשומר על הגידולים העומדים להילקט ("שומרי גינות ופרדסים"), או על הגידולים שכבר נלקטו ("שומרי גיתות וערימות"), אינו בכלל ההיתר, כי אינו נחשב כעוסק בגידולים עצמם. אמנם המשנה קובעת[17] שמנהג המדינה מחייב לאפשר לשומרי פירות תלושים לאכול.
מי ששומר על פירות של כמה אנשים לא יאכל משל אחד יותר מהאחרים[17].
ביאורים והרחבות
- ^ במקרה שמעסיק נתן לפועל עבודה בגידולי קרקע שנראים כאילו הם בזמן שמותר לאכול מהם, ולא אמר לו שכבר חל חיוב הפרשת תרומות ואין לפועל זכות אכילה, חייב בעל הבית לתת לו לאכול, כי הפועל נשכר על מנת שתינתן לו הזכות לאכול[1]
- ^ פועל המנכש בצלים קטנים שנגמרה מלאכתם, אבל מטרת הניכוש היא לרווח את הקרקע לבצלים הגדולים, אסור לאכול מהבצלים הקטנים, כיון שעיקר המלאכה בשביל הבצלים הגדולים, והם גידולים שלא נגמרה מלאכתם[8].
- ^ תרומות ומעשרות חיובם מזמן "מירוח הכרי" וחיוב חלה הוא מזמן "גילגול העיסה", אמנם גם במקרה שאין חיוב הפרשה (לדוגמא בחוץ לארץ) זה הזמן שעד אליו מותר לאכול מהגידולים[9]
- ^ כי המיעוט מהמילה רעך מסייג במקרה זה רק את איסור הנתינה לכליו של הפועל
הערות שוליים
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן של"ז, סעיף ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ז עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכירות, פרק י"ב, הלכה א'
- ^ הלכות שכירות, פרק י"ב
- ^ חושן משפט, סימן של"ז.
- ^ ספר החינוך, מצווה תקע"ו
- ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף צ"ב עמוד א', ד"ה או משל שמים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ט עמוד א'.
- ^ ארבעה טורים, חושן משפט, סימן של"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"א עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"ב עמוד א'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן של"ז, סעיף י"ב.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן של"ז, סעיף י"ג.
- ^ ט"ז על חושן משפט שלז
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן של"ז, סעיף ט"ו.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן של"ז, סעיף י"ח וסמ"ע ס"ק ל"ח.
- ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"ג עמוד א'
- ^ ארבעה טורים, חושן משפט, סימן של"ז ובית יוסף
- ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף צ"א עמוד ב', ד"ה אמר
- ^ סמ"ע חושן משפט סימן שלז ס"ק כד
- ^ ראה סימן של"ז בדברי העיר שושן (לבוש), הש"ך, הט"ז, והערוך השולחן
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ח עמוד ב'.
- ^ בית יוסף, חושן משפט, סימן של"ז
- ^ ריטב"א בבא מציעא פח: וארבעה טורים, חושן משפט, סימן של"ז בשם היד רמ"ה
- ^ ארבעה טורים, חושן משפט, סימן של"ז, סמ"ע חושן משפט סימן שלז ס"ק ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ח עמוד ב'.
- ^ ש"ך חושן משפט סימן שלז ס"ק א, ומקורו בדברי הריטב"א במסכת בבא מציעא דף פז עמוד ב ד"ה "הניחא למאן דאמר"
- ^ רבי עקיבא איגר חושן משפט סימן שלז
- ^ ערוך השולחן חושן משפט סימן שלב סעיף ב
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.