ברכה שאינה צריכה

ברכה שאינה צריכה
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת יומא, דף ע' עמוד א'
משנה תורה	ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק א', הלכה ט"ו
שולחן ערוך	אורח חיים, סימן רט"ו

גרימת ברכה שאינה צריכה הוא איסור הלכתי לפעול במכוון ליצור מצב בו יש לברך ברכה שהיה ניתן שלא לברכה. דוגמה לכך היא אדם שבירך על מאכל מסוים והתכוון בפירוש שלא לפטור מאכל אחר שברכתו זהה, ומחמת כן נתחייב לברך שנית. דוגמה נוספת היא אדם שבכוונה בירך ברכה אחרונה כדי שיזדקק לברך שוב ברכות על המזון שאוכל. וכן אדם שעומד לפני תחילת סעודה, נאסר עליו לברך על מאכל שיפטר בברכת המוציא, כיון שגורם לברכה שאינה צריכה . בחז"ל, שימש הביטוי במשמעות "ברכה לבטלה", אולם בימינו מוענקת משמעות שונה לכל אחד מן הביטויים.

טעם האיסור

בדומה ל"ברכה לבטלה", ההסבר הניתן להלכה הוא שהברכה יקרה ומקודשת ביהדות, כאשר נאמרת לצורך מטרתה להוסיף ברכה בעולם, אך כשהיא נאמרת שלא לצורך, היא נעשית דבר קל שאין מכירים בערכו ופוגעת במעמד הברכות כולן.^{[דרוש מקור]}

חומרת האיסור

מקור האיסור לברך ברכה ללא צורך, כלומר ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה, הוא בתלמוד הבבלי:”כל המברך ברכה שאינה צריכה - עובר משום לא תשא” (מסכת ברכות, דף ל"ג עמוד א'), ומכאן שהאיסור נובע מכך שהאדם אומר את שם ה' ללא צורך, ויש בכך משום פגיעה בכבוד ה'. יש הסוברים כי דברי הגמרא הם כפשוטם, ואיסור זה הוא מן התורה אולם לפי מפרשים אחרים אין איסור מן התורה בברכה לבטלה, שכן האדם אינו אומר את שם ה' סתם, אלא כדי לברך את ה'. לדעתם, איסור ברכה לבטלה הוא איסור מדרבנן, והפסוק שהביאה הגמרא כמקור לאיסור זה - אינו אלא אסמכתא.

מקור הדין

מקור הדין שאין לברך ברכה שאינה צריכה, אף שאיננה "ברכה לבטלה" הוא מדברי התלמוד שאמרו שבזמן שכהן גדול היה קורא לפני העם ביום כיפור הוא היה קורא מתוך ספר התורה בחומש ויקרא בפרשת 'אחרי מות', ו"אך בעשור" שבפרשת אמור. את מה שהיה קורא "ובעשור לחודש השביעי" מחומש במדבר, הוא היה קורא בעל פה. בטעם הדבר שאינו מביא ספר תורה אחר וקורא, תירצו שם: ”רב הונא בר יהודה אמר משום פגמו של ראשון, וריש לקיש אמר משום ברכה שאינה צריכה”.

הרמב"ם מתייחס לאיסור זה בחומרא, וסובר שהוא איסור מדאורייתא כנשבע לשקר”כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן” (ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק א', הלכה ט"ו)

הרמב"ם צוטט ונפסק להלכה בשולחן ערוך.

גדרי הדין

איסור זה נלמד כחלק מאיסור ברכה לבטלה וחומרתו זהה, אך ישנם מצבים בהם גרימת ברכה שאינה צריכה נעשה לצורך מסוים, ובמקרה כזה הותר לגרום ברכה נוספת. למשל, במקרה שישנו ספק בהלכה, האם ישנו חיוב ברכה, יכול לגרום להתחייב בברכה להינצל מהספק. כמו כן, נחלקו הפוסקים האם כשרוצה אדם לברך ברכות כדי להשלים למאה ברכות יוכל לגרום ברכה שאינה צריכה: דעת השל"ה שבכדי לברך מאה ברכות בשבת מותר אף להניח פירות שהביא לפניו בתוך הסעודה ולאוכלן רק אחרי ברכת המזון כדי להתחייב בברכה אחרונה, אך המגן אברהם דוחה את דבריו וסובר שאסור לגרום ברכה שאינה צריכה בצורה זו, אך מתיר לבקש מבני הבית שיביאו את הפירות אחרי הסעודה. כהוכחה לדבריו, מציין המגן אברהם שמקור הדין הוא מכהן גדול ביום הכיפורים, שביום זה קיים קושי גדול משבת בקיום מאה ברכות. בהמשך דבריו מביא דעה המחמירה יותר ואוסרת אף לבקש שיביאו את הפירות לאחר הסעודה.

שיטות שלא נפסקו להלכה

הרמ"ע מפאנו סובר שאין כלל איסור לגרום ברכה שאינה צריכה, ודברי הגמרא במסכת יומא נאמרו דוקא לגבי ברכת התורה בקריאת התורה שנתקנה רק משום כבוד הציבור.

קישורים חיצוניים

• הרב אליעזר מלמד, ‏הלכות ברכה שאינה צריכה, באתר פניני הלכה
• הערך ברכה שאינה צריכה באתר ויקישיבה

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ברכה שאינה צריכה29760682