ברכת בורא פרי העץ
בורא פרי העץ
|
|---|
|
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ |
ברכת בורא פרי העץ היא אחת מברכות הנהנין הנאמרת לפני אכילת אחד מפירות עץ. יוצא מהכלל הוא היין שאף שנוצר מענבים קבעו לו חז"ל ברכה מיוחדת 'ברכת בורא פרי הגפן'.
הברכה האחרונה שיש לברך לאחר אכילת אחד מפירות האילן היא ברכת בורא נפשות, מלבד אם אכל פרי שהוא משבעת המינים שמחמת חשיבותם תיקנו לברך לאחר אכילתם ברכה מיוחדת ברכה אחת מעין שלוש.
המקור במשנה
כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת? עַל פֵּרוֹת הָאִילָן - אֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
בדיעבד, אדם שברך על פירות העץ "בורא פרי האדמה" יצא ידי חובתו[1], משום שגם העץ גדל באדמה וניזון ממנה.
מדיני הברכה
ניתן לברך על פרי בורא פרי העץ רק אם נשלמו מספר תנאים:
- רק שהפרי ניכר, אך אם רוסק לגמרי שאין ניכר צורתו, או שנסחט כגון מיץ תפוחים (למעט אם רוב ייעודו של הפרי לסחיטה) ברכתו שהכל נהיה בדברו.
- רק שנאכל בדרך שרגילים לאוכלו, אך אם בישל פרי שהדרך לאוכלו חי, כגון שבישל מנגו, מברך עליו בורא פרי האדמה.
- קליפות של פרי שאין דרך לאוכלם, כגון קליפות תפוז, אף אם המתיקו אותן, מברך שהכל נהיה בדברו[2].
קדימה
ערך מורחב – סדר קדימה בברכות
דעת רוב הראשונים, שברכת בורא פרי העץ אינה קודמת לברכת בורא פרי האדמה, אלא המין החביב בעיניו נאכל תחילה (משום שהכלל שברכה מפורטת יותר קודמת, נאמר רק ביחס לברכת שהכל שהיא ברכה כללית), ודעת הבה"ג שפרי העץ קודם לפרי האדמה. השולחן ערוך (או"ח סי' ריא ס"ג) פסק בסתם שחביב קודם, וי"א שבורא פרי העץ קודם. והכריע המשנה ברורה (שם ס"ק יח), שאם פרי האדמה חביב עליו יותר, או שהוא שלם, יש להקדימו לפרי העץ שחביב עליו פחות או שאינו שלם, וכן כשפרי האדמה הוא משבעת המינים, כגון קליות חיטה יש להקדימו, אולם כששני המינים חביבים עליו בשווה, יקדים ברכת בורא פרי העץ. אך בבן איש חי (פר' מטות אות ג) ובכף החיים (שם ס"ק ו וס"ק יד) כתבו שיש להקדים עץ לאדמה.
ברכת בורא פרי הגפן קודמת לברכת העץ.
ההבחנה בין ברכת "בורא פרי העץ" לברכת "בורא פרי האדמה"
ההבחנה הבסיסית בין פירות עץ לפירות אדמה היא האם הצמח הוא חד-שנתי או רב-שנתי, כאשר שתי הגדרות ניתנו לכך:
- האם הגזע איננו נובל משנה לשנה.
- האם שורשיו מתקיימים כמה שנים או שנה אחת.
מקרים מיוחדים
ישנם כמה פירות שדנו בהם הפוסקים האם דינם כפירות העץ או כפירות האדמה:
- בננה ואננס - עצי בננה ואננס שונים משאר עצי הפרי, בכך שגזע העץ נובל בסוף העונה ואינו נשאר עד לעונה הבאה, אך מאידך, אין צריך לזרוע אותם בכל שנה ושנה כירק. לדעת הרא"ש מברכים עליהם בורא פרי העץ, אך השולחן ערוך[3] פסק כדעת הגאונים שיש לברך עליהם אדמה.
- פפאיה - לגבי הפפאיה התעורר ספק, שכן בצדדים מסוימים הוא דומה לירק ובצדדים אחרים לפרי: מצד אחד גזעו מתקיים משנה לשנה כעץ, אך מצד שני הגזע חלול כגבעול וכן העץ נותן פירות כירק כבר מן השנה הראשונה. ספק נוסף הוא מחמת שהפירות גדלים על כף שחוזרת וצומחת מראשו של העץ. לאור ספק זה, רוב הורו פוסקים שיש לברך על הפפאיה בורא פרי האדמה (אף לדעת הפוסקים שהפפאיה הינה פרי העץ ויש למנות לה שנות ערלה), שכן כאמור, גם על פירות העץ אם ברך בדיעבד האדמה יצא ידי חובתו[4].
- שוקולד - רוב הפוסקים סוברים שיש לברך על שוקולד "ברכת שהכל נהיה בדברו"[5] משום שלא ניכרת בהם צורת פולי הקקאו. עם זאת, ישנה דעה האומרת שהואיל וזוהי דרך אכילת הקקאו, יש לברך עליו בורא פרי העץ[6].
- פסיפלורה - הפוסקים נחלקו בברכתו לדעת הרב אלישיב והרב מצליח מאזוז ברכתו בורא פרי העץ, לדעת הרב עובדיה יוסף ברכתו האדמה.
פירות נוספים שדנו בברכתם הם פלפל חריף, חמוציות, הצלף קוצני, ועוד.
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ו', משנה ב'
- ^ ספר משנה ברורה סימן רב סעיף לט.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ג, סעיף ב'
- ^ ראה הרחבה בערך פפאיה.
- ^ הרב יצחק יוסף (ילקוט יוסף ח"ג רג ו); הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה ברכות, ח יא
- ^ הרב דב ליאור (שו"ת "דבר חברון" חלק אורח חיים); וכן העלה הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה צא ב) אך למסקנה הורה לברך שהכל מספק.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
26190270ברכת בורא פרי העץ