ברכת השיר
ברכת השיר היא ברכה הנאמרת בסיום ליל הסדר לאחר קריאת ההלל. ישנן דעות חלוקות באשר לזהותה של הברכה, אשר ראשיתן בתקופת האמוראים ולמעשה לא באו לידי הכרעה עד היום, ובהגדות השונות ישנם מנהגים שונים באשר לברכה.
מקור הברכה ופירושי האמוראים
המשנה במסכת פסחים[1] מציינת כי "כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר". בתלמוד שם[2] נחלקו שני אמוראים מה היא "ברכת השיר"; רב יהודה סבר שהיא ברכת יהללוך (ברכה הנאמרת באופן רגיל אחרי קריאת ההלל) ורבי יוחנן סובר שהיא תפילת נשמת כל חי.
שיטות הראשונים והמנהגים כיום
הראשונים נחלקו הן בפירוש דברי האמוראים והן כיצד יש להכריע ביניהם. ישנן ארבע שיטות עיקריות שהובאו בראשונים כפי שיפורט להלן; למעשה כיום קיימים רק שני מנהגים - בנוסח אשכנז נוהגים כמו השיטה השלישית ובכל שאר הנוסחים כמו השיטה הרביעית, ברם בעבר כל השיטות נהגו בפועל בקהילות מסוימות.
ברכת השיר היא ברכת "יהללוך"
רב עמרם גאון בסידורו פוסק שההלכה היא כשיטת רב יהודה, דהיינו מברכים אך ורק את ברכת יהללוך ומציין שכך נוהגים בשתי ישיבות שבבבל (ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא) וכן מציין רב סעדיה גאון בסידורו[3]. גם הרי"ף מציין שמנהג העולם כרב יהודה, ואף הרמב"ם פוסק[4] שלאחר אמירת ההלל יש לומר את ברכת יהללוך ולאחריה אומרים את הלל הגדול[5]. ר' אברהם בן נתן בספר המנהיג[6] מזכיר שכן היה בזמנו מנהגם של יהודי ספרד ויהודי פרובנס (צרפת הדרומית).
ברכת השיר היא שתי ברכות
לעומת שיטה זו, אצל חכמי צרפת הצפונית של אותה תקופה אנו מוצאים שיטה אחרת, לפיה אמרו את שתי הברכות. הרשב"ם בפירושו לתלמוד מציין כי ר' יוחנן אינו חולק על רב יהודה, אלא כוונתו שיש להוסיף את נשמת כל חי על ברכת יהללוך, שכן ברכת יהללוך נאמרת בכל מקרה אחרי קריאת ההלל, לפיכך לא מסתבר שדברי המשנה ב"ברכת השיר" מכוונים אליה, אלא לתוספת ייחודית לפסח. לפי שיטה זו כך הוא הסדר: לאחר גמר ההלל אומרים את ברכת יהללוך, לאחר מכן אומרים את ההלל הגדול ולאחריו את נשמת כל חי. כשיטה זו מובא גם במחזור ויטרי[7]. התוספות[8] אף הם מזכירים שיטה זו כמנהג הנפוץ ור' אברהם בן נתן הירחי כמנהגם של יהודי צרפת (הצפונית). גם בעל שיבולי הלקט, מחשובי חכמי יהדות איטליה מציין כי כך נהוג אצלם[9]. מנהגם של יהודי צרפת הצפונית התבטל עם גירושם בשנת 1394, אך השתמר אצל יהדות איטליה עד לפני כמה מאות שנה.[10]
שתי ברכות וחתימה בנשמת
התוספות מציינים כי המנהג במקומם היה לומר את שתי הברכות. ברם הם מביאים את מנהגו של ר' חיים כהן שלא היה חותם בברכה את יהללוך[11] אלא בנשמת כל חי בלבד, שכן כתוב "ברכת השיר" ומשמע ברכה אחת ולא שתי ברכות. אף בעל הטורים פוסק כר' חיים כהן להלכה[12] ומציין שכך היה מנהגו של אביו, הרא"ש, וזהו המנהג המקובל בנוסח אשכנז עד היום, וכן הוא בנוסח איטליה המאוחר.[13] וריאציה אחרת של שיטה זו היא מנהג הגר"א[14] שלא לומר יהללוך כלל.
שתי ברכות וחתימה ביהללוך
לעומת שיטתו של הרמב"ם במשנה תורה, בפירושו על המשנה (על פי תרגומו של הרב יוסף קאפח[15]) הוא כותב כי ברכת השיר "היא נשמת כל חי עד סופה. וכן גם יהללוך עד סופה נקראת ברכת השיר. ואם צירף שתיהן הרי זה משובח". לשון זו עמומה במקצת, אך הרב קאפח מדייק ממנה כי יש לחתום חתימה אחת. שיטה דומה לשיטה זו מביא ר' יוסף קארו בבית יוסף[16] בשם ר' מאיר ן' עראמה: "גומר את ההלל ואינו אומר יהללוך כלל, ואחר גמר ההלל אומר הלל הגדול ונשמת כל חי וישתבח עד ומעולם עד עולם אתה אל ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות", וכן הוא פוסק בשולחן ערוך[17], וכשיטה זו נוהגים כיום בכל קהילות הספרדים והתימנים ואף בנוסח ספרד של האשכנזים.
בשתיית חמש כוסות
כאשר שותים חמש כוסות ישנן דעות אחרות באשר לאמירת ברכת השיר[18]. יש שנוהגים במקרה כזה לומר יהללוך אחר ההלל ולשתות כוס רביעית, לאחר מכן, לומר הלל הגדול ו"נשמת כל חי" על הכוס החמישית, ולשתותה. במחזור שד"ל,[19] הסדר הוא כדלהלן: מברך על כוס רביעי אחרי הלל.[20] אחר כך מוזגין כוס חמישי, אומרים עליו הלל הגדול, נשמת, אז רוב ניסים, אומץ גבורותיך, כי לו נאה, ואחר כך מברכים עוד הפעם בורא פרי הגפן על כוס החמישי.
לקריאה נוספת
- מנחם מ' כשר, הגדה שלמה, ירושלים תשכ"ז
- דניאל גולדשמידט, הגדה של פסח ותולדותיה, ירושלים תשמ"ב
- שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, ירושלים תשנ"ח
הערות שוליים
- ^ פרק י' משנה ז'
- ^ דף קי"ח עמוד א'
- ^ מהדורת יואל- אסף-דוידזון, עמוד קמ"ח
- ^ משנה תורה, הלכות חמץ, פרק ח', י'
- ^ תהילים, מזמור קל"ו
- ^ הלכות פסח, מהודרת רפאל, עמוד ת"ק-תק"א
- ^ מהדורת גולדשמידט, עמוד תי"א
- ^ שם, דיבור המתחיל "רבי יוחנן אמר נשמת כל חי"
- ^ שיבולי הלקט, סימן רי"ח
- ^ בדפוסים הקדומים של סידורי התפילה האיטלקיים, כולל מחזור רומא משנת ה'רמ"ו ומחזור קמחא דאבישונא, מופיע מנהג זה, אך בדפוסים מאוחרים יותר התקבלו על פי רוב מנהג האשכנזים: כן הוא במחזור מנטובה ה'ש"יז ובמחזור שד"ל; ויש שאמצו את המנהג הספרדי. על מנהגים אלו יפורט לקמן.
- ^ כלומר הוא היה אומר את ברכת יהללוך, אך בלי חתימת הברכה שבסופה ("ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות")
- ^ טור אורח חיים, סימן ת"פ
- ^ מחזור שד"ל, חלק א', דף ק"א, ע"ב
- ^ מעשה רב קצא
- ^ פרק י', משנה ז', עמוד קל"א
- ^ סוף סימן תפ"ו
- ^ סימן ת"פ, סעיף א'
- ^ ראו מאמר מקיף בנושא בהגדה שלמה, נספח ז'
- ^ חלק א', דף ק"א, ע"ב-קב ע"א
- ^ כאמור, במנהג האיטלקי המקורי, ברכו גם ביהללוך וגם בנשמת. במנהג המאוחר, מברכים על פי רוב רק בנשמת.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
35073329ברכת השיר